איך עושים “אזמרה” (מציאת נקודות טובות) גם לחגבים? הנה התשובה!
הערכה עצמית בריאה ומאוזנת היא המודעות וההערכה של הנקודות הטובות שלנו, פלוס ענווה אמיתית.
מודעות עצמית – היא הצעד הראשון להערכה עצמית.
התורה נותנת לנו הצצה מעניינת על הסכנה הטמונה בלא לדעת מי אנחנו, לא לדעת מהי המטרה שלנו בעולם הזה, ולא לראות את עצמנו בצורה ברורה.
אחת הדוגמאות הקלאסיות היא סיפור המרגלים (בפרשת שלח). 12 צדיקים, ראשי נשיאים, עצומים שעומדים בראש י”ב השבטים בעודם במדבר. בורא עולם אומר למשה רבינו שהוא נותן את ארץ כנען לבני ישראל. ובהמשך, משאיר לו את האפשרות לבחור אנשים כדי לתור את הארץ.
הזוהר הקדוש מסביר שהמרגלים כולל כל דור המדבר, חוץ מיהושע וכלב בן יפונה (שהיו חלק מהמרגלים), לא יכנסו לארץ ישראל מכיוון שהם הסתמכו על המסקנות השגויות של המרגלים והוציאו דיבה רעה על הארץ במקום לקבל בענווה את מה שהקב”ה הכין להם, כי הוא יודע יותר טוב מכולם מה הכי טוב לעם ישראל ולמה הוא בחר דווקא בארץ הזו לעם הנבחר שלו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
תמצית החיים בשתי דקות ו-23 שניות
המרגלים, פרט ליהושע וכלב בן יפונה, חוזרים לארץ עם דו”ח שלילי ביותר על ארץ זבת חלב ודבש שהובטחה לעם ישראל עוד מימי אברהם אבינו, ומפחידים את העם עד שכולם בוכים בכיית חינם (עליה אנחנו בוכים עד עצם היום הזה ביום תשעה באב) באומרם: “ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם” (במדבר לי, לג).
חגבים וענקים
חגבים הם חרקים קטנים, רעשניים וקופצניים שלרוב לא מזיקים לבני אדם (אבל לתבואה בשדות שלהם בהחלט כן). ואדם שמסתכל על עצמו כעל יצור קטן וחסר משמעות כמו חגב, הוא ממש לא אדם עם ענווה. לזה קוראים ענווה פסולה.
ענווה אמיתית, לעומת זאת, מצריכה מאיתנו לראות את עצמנו כיצור אנושי – לא חרק. ענווה אמיתית היא ההבנה שאתה אדם חי באמת ולא מושלם עם כל הנטיות האנושיות שיש לבני אדם. כן, כולל זמנים של ירידות ועליות, כישלונות והצלחות וכל מה שבא בחבילה האנושית הזו. אדם עניו תלוי בצורה מוחלטת בכל נשימה בבורא עולם.
כדי שנזכה להערכה עצמית נכונה ובריאה, אנחנו צריכים להבין שאנחנו בני אדם עם נשמה ושנבראנו בצלמו ובדמותו של בורא עולם. הקב”ה נתן לך חיים מהותיים וחיוניים ומשימת חיים חשובה, משימה שאף אחד לא יכול לעשות חוץ ממך. ובאותו זמן, אם יש לך ענווה וקדושה, הערכה עצמית נכונה ובריאה, תבין שהקב”ה הוא האחד והיחיד שמאפשר למשימה הזו להצליח.
ולא, חגבים לא מסוגלים לעשות את זה.
ואדם שמסתכל על עצמו כעל יצור קטן וחסר משמעות כמו חגב, הוא ממש לא אדם עם ענווה. לזה קוראים ענווה פסולה.
המרגלים לא זיהו את שתי המיומנויות שהיו צריכים באותו זמן: הראשונה – גדולה רוחנית לה זכות, בנוסף לענווה וצניעות. והשנייה – התלות שלהם בבורא עולם. אם היו להן מיומנויות אלה, שכל אדם צריך ולא רק אנשים גדולים כמותם, הם לא היו משווים את עצמם לחגבים.
כל אחד מקבל את החבילה המיועדת לו משמים…
בתורה רפ”ב – המכונה “אזמרה”, רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו איך לפתח הערכה עצמית נכונה. ראשית, אנחנו מתחילים על ידי זיהוי והערכה של הנקודות הטובות שיש בנו. והנקודות האלה שרבי נחמן מדבר עליהן לא כוללות את השיער המשגע שלנו שעף ברוח, גם לא את יכולת שלנו להתבטא עם אוצר מילים עמוס וגדוש, גם לא מדובר בקריירה שלנו, המעמד החברתי, או ההשכלה וההצלחה שנחלנו בתחומים אלה.
הנקודות הטובות אליהן רבי נחמן מתכוון הן ההישגים הרוחניים שלך – כל המצוות, החסדים, ההתגברות על הרע –סור מרע ועשה טוב, ההתחלות החדשות וכן הלאה.
הסתכלות שגויה על עצמנו כעל חגבים קטנים ונמוכים, בעצם, גורמת לנו להשתחרר מכל אחריות. כי כשאנחנו מסתכלים על עצמנו (ועל אחרים) פחות מכפי שאנחנו באמת עם הערכה נמוכה, זה משהו שלא יאפשר לנו להתעלות אי פעם מעל הציפיות הנמוכות שלנו.
אז זכרו: אנחנו בני אדם לא חגבים.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
