להשאיר את הדעת בעולם החולף הזה ולהרגיש את הנצח שבחיים החולפים? זה אפשרי, והכל טמון במושג אחד – אבא!…
הערה: יש ללמוד את דברי רבי נחמן מברסלב כפי שכתב במאמר “כי מרחמם ינהגם” (ליקוטי מוהר”ן תורה ז, חלק ב) היטב, וגם לקרוא את המאמר יותר מפעם אחת ואז הדברים יהיו ברורים ופשוטים.
ננסה להאיר קצת את המושג הזה ששמו “אבא”, לפי המובא בדברי רבי נחמן מברסלב “כי מרחמם ינהגם”, ולאור הנאמר בתורה הקדושה: מובן שעיקר שם העצם של “אבא” (כפי המובא באות ד) הוא מי שמשאיר אחריו בנים (ילדים), שהם תלמידים ותלמידים שהם בנים. ומבואר שם שאף על פי שהשם “אבא” מתייחס להשגת דרי מעלה (כי האב הוא העולה למעלה וצריך להשאיר בארץ בנים ותלמידים, כלומר דרי מטה) הרי שזו עיקר השגת הדרי מעלה – לדעת שהעיקר הוא עבודת הדרי מטה, ואם לא ישאיר את דעתו בדרי מטה אזי אף אם יקרא “אבא” זה יהיה רק בשם המושאל, בבחינת חיה בדמות אדם (כמובא שם באות ד).
כלומר, עיקר הדחף הפנימי להוליד בנים-תלמידים הוא הרצון לחיות, ועיקר הרצון לחיות הוא לחיות לנצח, לכן האדם מרגיש דחף להשאיר אחריו שארית בארץ. אך לפי דברי רבי נחמן, מבואר שעצם הולדת הבנים בגשמיות עדיין לא מבטיחה חיים נצחיים, שכן החיים הנצחיים באמת הם רק כאשר האדם נשאר ממש לחיות בזה העולם אף אחרי הפטירה (כמבואר בתחילת אות ד), וזה יתכן רק כאשר משאיר את דעתו כאן בארץ כמובא שם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ולפי המבואר (שם, בהמשך למה שכתוב שכל אחד צריך לעסוק בזה) מובן שכל אחד יכול ומחויב להיות אבא אמיתי כזה שמשאיר דעתו למטה, ולאו דווקא אנשים מיוחדים בכישרונותיהם היודעים ללמד ולחנך. כי באמת, עניין זה קורה מאליו כאשר זוכים לדעת שהעיקר הוא להשאיר דעתו כאן בעולם החולף, וכאשר אנו זוכים לדעת הזו אנו יכולים להרגיש את הנצח שבחיים החולפים, ואז בכל רגע כזה אנו בדרגה של “אבא”, ובעצם הידיעה וההרגשה הזו שהיא עיקר הדעת, אנו מכניסים דעת זאת בבנינו-תלמידנו אף בלא לומר דבר (עיין פנים אות ח ואות י בסוד השתיקה והרמזים). ומובן מתורה זו, שכאשר נולד לאדם בן אז הוא מתעלה להיות בדרגת דרי מעלה שמעל הזמן (עיין בפנים באות ו), שהוא השגת והרגשת הנצחיות שישנה בעולם החולף שלנו, וממילא ברגע שנולד לאדם בן הרי שיש ביכולתו להרגיש את הנצחיות ולהעביר את דעתו לבניו.
להיות בכל רגע בדרגת “אבא” זו מתנה עצומה! זה להרגיש את הנצח שבחיים החולפים, זה להשיג את המתנה העצומה מכל – הדעת אותה אנו מעבירים הלאה, לדורות הבאים, גם בלי לומר מילה!…
לפי זה יתבאר המובא הנאמר בתורה (בראשית יח, יט) “כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה’ על אברהם את אשר דבר אליו”. ופירש רש”י – “כך הוא מצווה לבניו, שמרו דרך הבורא כדי שיביא על אברהם וגו’. על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם, ללמד אותנו שכל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת”.
עיקר הרצון שלנו להוליד ילדים נובע מהרצון העמוק של לחיות, ולא סתם לחיות אלא לחיות לנצח!…
לפי המובא לעיל מתבארים כמה דברים בפסוק זה:
.כאשר משאירים בן צדיק אז נחשבים כחיים בעולם הזה ממש
.כתוב אשר יצווה וכו’ אחריו, “אחריו” כלומר אחרי פטירתו, “יצווה…אחריו” – שעצם לימודו עם בניו וביתו היה באופן כזה שיישאר בתוכם גם אחריו, אחרי פטירתו
.עיקר מעלת האב היא אחרי פטירתו
“.מובן מאוד שלא רק שאברהם זכה לתואר אברהם “אבינו”, אלא שבשונה משאר האבות תואר האב הוא בעצם שמו “אב-רהם” – “כי אב המון גוים נתתיך
“כי ידעתיו” – פירש רש”י לשון חיבה, כלומר שעיקר החיבה הוא מעבודת התחתונים ועל כן מי ש”יודע” זאת בו השם משתעשע ומחבב. לכן חיבה זו נקראת על שם הדעת דווקא – “ידעתיו” שהוא השגת דעת האב, שעיקר החיים הוא השארת הדעת בתחתונים.