יחיאל חש כמו מישהו שקיבל סטירה. הוא מתבייש להניח תפילין ליד חברו שנשוי לגויה,
חיי נצח לא נמצאים בעולם הזה, הם במקום אחר, וכדי להגיע לשם אנחנו צריכים
יחיאל אמנם השתדל להיות נאמן להחלטתו לשמוח בפשיטות מעצם החיים, אבל זה ממש לא
כשהקול בפנים שאומר לך שהחיפוש מתחיל, ואתה הולך על זה, אתה יודע שקיבלת את
רף הציפיות שלנו מגיע לשמים וצורת החיים המודרנית מעמיסה עלינו מתחים ולחצים. איך מתמודדים
יחיאל שכב במיטה בחדרו והרגיש שהחיות שלו, לאט לאט, אוזלת והולכת. בני המשפחה סובבו
יחיאל ניסה להוציא צעקה מליבו הסגור והקשה כאבן. זה היה נשמע יותר כמו קרקור,
איפה הם כל המוצלחים שנושעו על ידי החכמות וההמצאות שהיו וישנן ועוד יהיו בעולם?
אחרי שב.י.ג פיש החליט להקים מרפאה (שכבר קיימת) הוא נותן לנו את תרופת הבונוס
המחשבות והדמיונות הרבים פחתו עם הזמן, אבל את מקומם החליף שממון נוראי. שום טיפה
