מה צריך כדי להיות יהודי כשר – פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה מלמדת אותנו על יצחק אבינו, שהיה הולך מדי יום להתפלל במערת המכפלה, מקום שבו חש קרבה עמוקה ומתמדת לה׳.

רבינו ז״ל אומר: “אני מקנא מאוד באיש כשר, הנקרא ערליכער יוד” – יהודי נאמן וכשר בעבודת ה׳.
ומדוע? מפני שהאיש הכשר מטעה במראהו. רואים אותו הולך ברחוב, לבוש כמו כולם, ונראה כמו כולם, עם שתי ידיים, שתי רגליים, לב, ריאות וכבד כמו לכל אדם. אבל באמת – הוא שונה לגמרי. הנשמה שלו, שיש לה רמ״ח איברים מקבילים לגוף, זכה וטהורה לאין ערוך מזו של הסביבה שלו.

ולכן אומר רבינו על האיש הכשר: “אשרי לו.”

מראהו של הצדיק האמיתי

בליקוטי מוהר״ן (תניינא קי״ו) משתמש רבינו באותן מילים גם ביחס לצדיק האמת.
יש החושבים שצדיק האמת אמור להיראות כמו מלאך: עם הילה סביב לראשו, פנים מאירות כשמש, רגלים שאינן נוגעות בקרקע, וניזון מאור התורה בלבד.

אך רבינו ז״ל אומר: אם תזכה לראות צדיק אמת, לא תראה שכתוב עליו “צדיק אמת.” הוא נראה אדם רגיל – עם עיניים, פה, אוזניים, גוף. ייתכן שאפילו הוא אינו נאה במראהו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• פרשת חיי שרה – תאמינו שגם כשקשה הכל לטובה
• השער לגן עדן – פרשת השבוע חיי שרה
• מעשה משבעה קבצנים לפרשת חיי שרה

הגמרא מספרת על רבי יהושע בן חנניה, שהיה החכם שבדורו – ולא היה יפה תואר כלל. (תענית ז.)
הצדיק האמת אינו שונה חיצונית מאחרים, אך בפנימיותו הוא בריה אחרת לגמרי.

כשצופים בצדיק אוכל, מתאכזבים: הוא נוטל כף, אוכל מרק, לועס ובולע. מדוע הוא לא שורף את המזון באש היוצאת מפיו כמו על המזבח?

זו הטעות הגדולה ביותר. הצדיק האמת מתנהג בגופו כשאר בני האדם, אך פנימיותו – נשגבה מהם לאין שיעור. כך היה בכל הדורות.

להיות כמו יצחק אבינו

מסופר שפעם ישב תלמיד אצל רבי נתן. רבי נתן דיבר על יצחק אבינו ואמר שהיה מזוכך כל כך עד שהיה הולך מדי יום להתפלל במערת המכפלה, ושם חש קרבת ה׳ שאין דומה לה.
רבינו אמר שכל אדם צריך ללמוד מזה.

התלמיד שאל בתמיהה: איך אפשר להשוות אותנו, בני תמותה רגילים, ליצחק אבינו?

השיב רבי נתן בתקיפות: האם אתה חושב שיצחק אבינו לא היה בשר ודם? הוא היה בדיוק כמוך. אילו ראית אותו, לא היית מזהה שזהו יצחק אבינו.

הוא היה אדם רגיל, עם רמ״ח איברים כשאר בני האדם – אך עבד והתייגע כל כך עד שזיכך את עצמו ונעשה ליצחק אבינו.
כך גם כל צדיק: מבחוץ הוא נראה אדם פשוט, אך בפנים יש נשמה המאירה מעל כל בני דורו.

קדושתה של ארץ ישראל

רבינו ז״ל מוסיף: העולם הגשמי נברא על ידי ה׳, מלא מתכות, אבנים ומינרלים. אך בתוך כל כדור הארץ יש חלק אחד שונה בתכלית – ארץ ישראל.
"אווירה של ארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא קנ״ח ב), ואפילו השמיים הם אחרים. מי שמתבונן בהם מתמלא יראת שמיים.

ובכל זאת, כאשר אדם מגיע אל הארץ, הוא רואה אדמה רגילה, רחובות רגילים, ועצים שאינם מזהב. הוא שואל: “זו ארץ הקודש? היכן הקדושה?”

הרי נאמר שמלאך המוות אין לו רשות להיות בארץ ישראל, מי שמת בה – נשמתו נלקחת על ידי השכינה עצמה.
אבל היכן הגבול המונע ממנו להיכנס?

הרצון והכיסופים הם הנשמה של האדם.
גם אם טרם קיים את המצווה בפועל, עצם הכיסופים מחיים את נשמתו והופכים אותו לגוף עם נשמה – לאיש כשר אמיתי.

רבינו ז״ל אומר: מי שמחפש את הקדושה בעיניים גשמיות – יתאכזב. כשם שאין אנו רואים בעיניים את הקדושה שיש לצדיק האמת, כך אין אנו רואים את קדושת הארץ.

אך מי שעומד על אדמת הקודש – אשריו! כל רגע שהוא שם, בין אם הוא הולך, נושם, יושב, לומד או אוכל – שונה לחלוטין מכל מקום אחר בעולם.
הוא חי תחת שמיים אחרים, בעולם אחר לגמרי.

ההכרה במצוות שלנו

מי שזוכה להיות שומר שבת אמיתי, עליו להרגיש בכך. אשרי האדם שהולך ברחוב בשבת ויודע בלבו: “אני שונה, אני שומר שבת, איני נכנס למקום שאינו כשר, איני גוזל, איני פוגע.”
זהו איש כשר – לא צדיק אמת, אלא יהודי פשוט ההולך בדרך התורה.

ובכל זאת, הבדל עצום מפריד בינו לבין שכנו שאינו שומר מצוות. ההבדל הזה אינו נראה לעין, אך הוא נראה בשמיים.
כשיבוא היום ויעמדו לפני בית דין של מעלה – ההבדלים יתגלו במלואם:
האחד יזכה לחיי נצח, והשני ירד, חס ושלום, לתהום של סבל.

העיקר זה הרצון

מה צריך לעשות כדי לזכות לתואר “איש כשר”?
רבינו ז״ל מלמד: הכול תלוי ברצון.

כאשר ליהודי יש כיסופים אמיתיים למלא את חובתו ולקיים את מצוות ה׳ – אז הוא איש כשר.
לא בכך שהשיג השגות, אלא בכך שהיה לו את הרצון עצמו. כאשר הוא שומע על מצווה ופניו מאירות, כאשר ליבו בוער ללמוד עוד תורה, לכסוף להבין את הש״ס, את השולחן ערוך, את הזוהר, את ספרי רבינו ורבי נתן – זהו רצון אמיתי, גם אם עדיין לא עשה את זה בפועל.

הרצון והכיסופים הם הנשמה של האדם

בליקוטי מוהר״ן (חלק א׳, ל״א ו׳) מבאר רבינו את עניין נקודות הכסף. אותיות התורה בלי נקודות אינן יכולות להיקרא – הן גוף בלי נשמה. מה מחיה אותן? הנקודות – שהן “נקודות הכסף”.
“כסף” מלשון “לכסוף” – להשתוקק, להתאוות.

הרצון והכיסופים הם הנשמה של האדם.
גם אם טרם קיים את המצווה בפועל, עצם הכיסופים מחיים את נשמתו והופכים אותו לגוף עם נשמה – לאיש כשר אמיתי.

כך מלמד אותנו רבינו: אין צורך להיות צדיק עליון כדי להתקרב לה׳.
די בכך שיהיה לאדם רצון אמיתי, כיסופים, ואמונה פשוטה ורצון לקדושה – וזה מה שהופך אותו ליהודי כשר, לאיש שלם באמת.