עקדת יצחק – דוגמה לאמונה פשוטה

פרשת וירא מגיעה לשיאה הרוחני בעקידה – הניסיון של אברהם אבינו באמונה.

רבי נחמן מלמד שחיים אמיתיים פירושם לחיות באמונה ובביטחון גמורים, לבטוח בה׳ גם כאשר הכול נראה אבוד. פחד ודאגה הם סימנים של ריחוק מן ה׳, ואילו רוגע ואמונה – כמו זו שהתגלמה באברהם ויצחק בדרכם אל הר המוריה – זה עצם החיים הרוחניים. שתיקתו של אברהם לא הייתה מתוך כניעה וחוסר אונים, אלא ודאות שקטה: “וצדיק באמונתו יחיה.”

הדאגה הרי לא תעזור לנו, אז למה לדאוג

רבנו ז״ל אמר אימרה קצרה שקשה להבין, אך ניתן ללמוד ממנה לקח חשוב. יש אנשים החרדים לפרנסתם – האם ימצאו עבודה, האם המסחר יצליח, האם תהיה פרנסה למשפחה. רבנו ז״ל שאל: “מדוע על אדם לדאוג לפרנסתו? מה הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות?”

אם אין לאדם פרנסה כלל, עד כדי כך שאין לו אוכל, הרי שהגרוע ביותר הוא שימות מרעב. רבנו ז״ל שאל: “ומה בכך אם ימות? מה הוא מפסיד? הרי האדם צריך למות בכל מקרה.”

אולי יעניין אתכם גם:

• הסבלנות משתלמת – פרשת השבוע וירא
• נס הלידה הפלאית והמבחן על-אנושי – פרשת השבוע וירא
• התכנית האלוקית – פרשת השבוע וירא

אלו הם דברי רבנו, ויש להבין כוונתם. הרי חיי אדם יקרים הם מאוד; לא מדברים בקלות על מוות של יהודי. הרי המשנה אומרת שחיי יהודי כה יקרים, שאם יוכל לחיות אפילו עוד דקה אחת ולעשות באותה דקה מצווה – מצווה אחת זו שווה יותר מכל חיי העולם הבא, כי בגן עדן אי אפשר לקיים מצוות.

כוונת רבנו היא שהדאגה עצמה מיותרת ופסולה. הדאגה מראה שהאדם אינו חי את חייו בצורה נכונה, יהודי החי בלי אמונה וביטחון בה׳ – אינו נחשב חי. אם כן, מה זה משנה אם ימות? חיי היהודי זה האמונה.

הנביא אומר: “וצדיק באמונתו יחיה” (חבקוק ב ד), ודוד המלך אומר: “וכל מצוותיך אמונה” (תהילים קיט פו). כל חיי היהודי מבוססים על אמונה וביטחון. עליו להאמין באמונה שלמה שה׳ זן ומפרנס כל נברא. ה׳ ברא מיליארדי יצורים – בעלי חיים, עופות, זוחלים, תולעים, צמחים, – ולכולם הוא דואג בהשגחה פרטית מדי יום.

על היהודי לומר באמונה שלמה: כשם שה׳ זן את הכול, בוודאי הוא יפרנס גם אותי. הדאגה לפרנסה מורה על חוסר ביטחון. לכן אמר רבנו: “על מה יש לדאוג?” הדאגה עצמה היא טעות, ואף חטא. גם מצד ההיגיון – מה מועילה הדאגה? האם תביא כסף? או מזון? לא, רק מחלות ודיכאון. הדאגה מזיקה לגוף ולנפש ומעידה על חסרון אמונה וביטחון.

יהודי צריך שתהיה לו אמונה כבסיס לחיים

לכן אומר רבנו: יהודי צריך לחיות. לחיות פירושו לקום בכל בוקר באמונה וביטחון ברורים שה׳ יפרנס. לא לדאוג לפרנסה, כי ה׳ זן את הכול ויזון גם אותך. כשיש ביטחון – נוצר הכלי לקבל בו את הפרנסה והשפע, תרגע, ה׳ יספק את כל מה שצריך, כשתהיה עם גישה כזו, ה׳ בוודאי יספק.

כמובן, על האדם גם להשתדל: “וברכך ה׳ אלוקיך בכל אשר תעשה.” אי אפשר לשבת בבית, לשלב ידיים ולחכות שכסף יפול מהשמיים. זה שייך רק לצדיקים שמידת אמונתם זכה מאוד. אין כיום מי שאמונתו כה חזקה עד כדי שתיצור מטבעות זהב – זו מדרגת הצדיק האמיתי.

המדרש מספר שרבי שמעון בר יוחאי הראה לתלמידיו בקעה רחבה ואמר: “בקעה, בקעה, תתמלאי דינרי זהב,” ומיד נתמלאה כל הבקעה דינרי זהב בשווי עצום (שמות רבה נ״ב ג). אמר להם: “אם יש לכם אמונה וביטחון – יש לכם את הכוס שבה מתקבל השפע. השתמשתי בכוס של הביטחון – והנה השפע.”

לפי מידת הביטחון של האדם ובכפוף למידת השתדלותו ב“כל אשר תעשה”, מברכו ה׳ בפרנסה בשפע. שיעור השפע תלוי במידת הביטחון. הגמרא מזכירה גורמים נוספים המסייעים לפרנסה, אך העיקר, אומר רבנו כאן, שלא לדאוג לפרנסה – כי הדאגה עצמה היא סימן רע. אדם צריך לחיות באמונה, בביטחון ובשמחה.