צום שבעה עשר בתמוז – יום של שבר ותקווה

בשבת קראנו את פרשת בלק. אך ביום ראשון שלאחריה יחול צום שבעה עשר בתמוז, שזהו יום אבל וכאב לאורך כל הדורות.

צום שבעה עשר בתמוז – יום פורענות לדורות

שבעה עשר בתמוז הוא יום שמצויין במסורת כראשית הפורענויות שהובילו לחורבן.
בתאריך זה ירד משה רבנו מהר סיני ומצא את עם ישראל חוטא בחטא העגל. הוא שבר את לוחות הברית, את התורה עצמה.
מאותו יום, החלו ימי צער לעם ישראל:

• בטל קורבן התמיד
• הובקעה חומת ירושלים על ידי טיטוס והרומאים
• ונעשו בו עוד פורענויות חמורות

מכאן החלו שלושת השבועות שנקראים ימי בין המצרים, עד תשעה באב, שזהו יום החורבן.

אוליי יעניין אתכם גם:

חודש תמוז – שבירת הלוחות

יאמי, אני רעב! – יז בתמוז ואוכל

תמוז – הזדמנות חדשה

ימי בין המצרים: כמה חסר לנו בית המקדש?

חטא העגל – לא רק בעבר

התורה אומרת: “וביום פקדי – ופקדתי עליהם חטאתם” (שמות לב, לד). כל פורענות מאז, נושאת עמה רמז מהשלכות חטא העגל.
אבל מהו החטא הזה עבורנו, כיום?

רבי נחמן מברסלב מסביר שחטא העגל עדיין קיים, לא בצורה של עגל מזהב, אלא בצורה של גאווה, כעס, וכפירה סמויה.
הגמרא אומרת: “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”, וכן מי שמתנשא, או מייחס את הצלחתו לעצמו ולא לה’, הרי זה כשורש החטא ההוא.
בין אם בעבודה, במשפחה, או בחברה – כל מחשבה של עליונות וגאווה היא ניצוץ מחטא העגל.

לשבור את הלוחות בשביל לזכות לרחמי ה’

רבי נתן מברסלב שואל בליקוטי הלכות שאלה נוקבת: איך העז משה רבנו לשבור את הלוחות?
הרי הקב”ה חיכה ליום מתן תורה מבריאת העולם!

אבל התשובה היא – כמו שרבן יוחנן בן זכאי בתקופת החורבן חדל מלדון דיני נפשות, כי הוא הבין שאין בכוחנו להתמודד עם עומק הרוע.
משה רבנו ידע: אם ימסור את הלוחות לעם, הם יתחייבו מיתה על עבודה זרה.
אך אם ישבור את הלוחות, יצא שהתורה עדיין לא נמסרה, וכך בני ישראל לא יעברו עליה, וניתן יהיה להישען שוב על חסד ה’, כמו קודם למתן תורה.

גם אנו – אל מול כל הצרות: אויבים, טרור, ושנאה, נותר לנו רק לחזור אל היסוד הראשון: רחמי שמיים.

ירושלים נהרסה – ועתה נבנית

צום שבעה עשר בתמוז מציין גם את פריצת חומות ירושלים, שהובילה לחורבן.
אבל היום, אנו עדים לתהליך הפוך: בניין ירושלים בעינינו ממש.
חז”ל אומרים (תהלים קמ”ז): “בונה ירושלים ה’.

ומי שיטייל היום בעיר, יראה מנופים, בניינים בני עשרות קומות, ותנופת בנייה עצומה.
נביאים לפני 2,000 שנה כבר ניבאו: עתידה ירושלים שתתרחב עד דמשק. והים אנו רואים את זה קורה.
אני זוכר את ירושלים לפני מלחמת ששת הימים. ב־1962, ראיתי את שער מנדלבאום ואת חומות ההפרדה.
היום זאת עיר גדולה, תוססת, שנבנית מחדש.

להפוך את הצום לשמחה

הנביא זכריה מבטיח: “צום הרביעי… יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה”.
אבל הדרך לכך כרוכה בהרבה עבודה פנימית:

• למגר את הכעס, הגאווה, והחטאים הנסתרים
• לבחור בענווה, באמונה, ובכוח של תפילה
• להבין שהעולם שייך לה’ ואנו נדרשים להוסיף טוב. כל אחד במקומו.

אם נעשה כן, נזכה בעזרת ה’ שיום שבעה עשר בתמוז לא יהיה יום צום ושבר, אלא יום של אתחלתא דגאולה.
ונזכה כולנו לבניין בית המקדש, לגאולה שלמה, ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
אמן ואמן.