פסח שני – למה ניגרע?
בפרשת בהעלותך (במדבר פרק ט’) מצווה הקב”ה את בני ישראל במדבר לעשות את הפסח במועדו בי”ד בניסן ולהקריב את קרבן הפסח. מיד לאחר מכן מספרת התורה סיפור יוצא דופן: קבוצת אנשים באה אל משה רבנו בטענה מרה. הם היו טמאים לנפש אדם, ולכן נאסרה עליהם הקרבת הקרבן. הם לא יכלו להשתתף במצווה הגדולה, וכאן באו בטענה: “למה ניגרע?” – מדוע ניגרע מלהקריב את קרבן ה’? מדוע נאבד את זכות ההשתתפות בקרבן הפסח?
אין יאוש בעולם כלל
משה רבנו שומע את פנייתם ופונה בעצמו אל הקב”ה. והתשובה שמתקבלת מפתיעה: יש פסח שני. מי שלא הקריב את קרבן הפסח הראשון – מפני טומאה או דרך רחוקה – יכול להקריב את הקרבן בי”ד באייר, חודש לאחר מכן. התורה אינה מבטלת את הדרישה הראשונה, אך היא פותחת פתח חדש. זהו יסוד עצום: תמיד ניתן לתקן.
הלכות פסח שני שונות: מותר שיהיה חמץ בבית, ועם זאת יש לאכול את הקרבן עם מצות ומרורים. השילוב בין חמץ לבין מצה מסמל את עולמו של האדם ששב בתשובה, – הוא אינו מושלם, הוא לא התחיל נכון, אך כעת הוא מתקן. ודווקא מתוך מצבו – מתוך החיסרון – הוא יכול להגיע לעבודה עמוקה יותר, מתוך רצון, ומתוך שאלה: “למה ניגרע?”
אולי יעניין אתכם גם:
הלכות שבת הגדול, חג פסח, שביעי של פסח וספירת העומר
ספירת העומר – המשאב הכי יקר שיש לנו זה ”הזמן” שלנו
ספירת העומר – 49 ימים במעיין הנעורים
רבי נחמן מברסלב מלמד: לעולם אל תתייאש. גם מי שנטמא, גם מי שנכשל, גם מי שהחמיץ – תמיד יש אפשרות לתיקון. אך התיקון לא בא מאליו – הוא מתחיל מתוך צעקה פנימית: למה ניגרע? מדוע שנאבד את חלקנו? הקול הזה – קולו של הלב שנשבר – הוא שפותח את השער. הקב”ה אינו חפץ בשלמות חיצונית אלא בשלימות הלב. ומי שפונה אליו באמת – ייענה.
גם אם טעית עדיין אפשר לתקן
מי שלא הקריב את קרבן הפסח במועדו – לא עושה את אותו הדבר בדיוק חודש לאחר מכן. אך הקב”ה אומר, אמנם זה בדרך אחרת ובזמן אחר – אך הערך שווה. אותו מסר נכון גם לחיים שלנו: לפעמים אדם מחמיץ, נופל, או טועה בדרכו – אך אם ירצה באמת לשוב, הקב”ה יוביל אותו לדרך אחרת, יזמן לו הזדמנות אחרת, מסלול חדש שבו יוכל לתקן את מה שהיה.
פסח שני מלמד אותנו שהחיים אינם עוצרים. גם אם היינו טמאים, גם אם התרחקנו – הקב”ה לא מוותר עלינו. אנחנו נקראים לא לוותר על עצמנו. כל אדם יכול לשוב, כל אדם יכול לתקן, וכל אחד יכול לזכות לשוב ולהקריב את קרבן חייו. לא בדיוק כמו כולם – אבל לא פחות מהם. זהו פסח שני – החג של מי שנפל, אך סירב להישאר למטה, והתעקש לקום.
יהי רצון שנזכה ללמוד מכוחם של אלו שביקשו “למה ניגרע”, שנזכה לתקן את שהיה, שנזכה להזדמנויות נוספות – ובעיקר שנדע להכיר בכך שתמיד, תמיד אפשר לשוב. ושנזכה כולנו לבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן ואמן.
