לקיים את העצות של הרבי בלי להיות מקושר אליו זה כמו לסובב את הלהבים של המאוורר ביד, בזמן שאם תחבר את המאוורר לחשמל זה כבר יסתובב אחרת לגמרי… זה הדבר האמיתי!
העצות המאירות
במאמר דרך ארץ קדמה לתורה התחלנו לגעת בתיקוני האדם באופן המביא לרפואתו השלמה בכל המישורים. במאמר זה, נתקדם אל התיקון העיקרי שהוא תיקון התורה.
אחרי תיקון הנפש וביחד אתו באה התורה לתת לנו את תרי”ג התיקונים שבה, שהם נצרכים לנו כדי לחיות חיים שלמים, וככל שאדם יקיים יותר בשלמות את תרי”ג המצוות כך יהיה מוגן מייסורים הבאים בגלל שעבר על התורה או שלא קיים מצווה, לכן חסר לו בנפשו האור של אותה מצווה, או שבאים עליו ייסורים לעוררו בתשובה ולמרק עוונות וכו’, שזהו נושא רחב מיני ים שכל חכמי ישראל עסקו בו הרבה.
למעשה, זו כל התורה כולה וזהו היסוד של אמונת ישראל – שקיום התורה לאיש הישראלי הוא חיוב מוחלט כדי לחיות חיים טובים, שהרי נשמתו היא חלק אלו-ה ממעל שהיא באחדות עם השם יתברך ועם התורה, וממילא כל חסרון שיש לו בקשר שלו עם הבורא או עם התורה, הרי זה חסרון בעצמותו ממש ואי אפשר שלא ירגיש זאת, כמו שהרבי כותב (ליקוטי מוהר”ן, תורה ז, חלק שני) וזו לשונו:
“כי עיקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופלין, חס ושלום, בעוונות, רחמנא לצלן, כי זהו הרחמנות הגדול מכל מיני רחמנות. כי כל הייסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום. כי כשישראל נופלים בעוונות, חס ושלום, זהו משאוי כבד מאוד שאי אפשר לישא כלל המשאוי הכבד הזה, בבחינת: “כמשא כבד יכבדו ממני” (תהלים ל”ח).
“כי מי שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל הוא יודע, שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל כלל לא, לפי גודל קדושתם משורשם וגודל דקותם ורוחניותם. ועל כן כל הייסורים שבעולם אינם נחשבים למשאוי כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום, רחמנא לצלן. ואפילו כשיש לאדם ייסורים, אם אין בהם עוונות, אינם נחשבים לייסורים כלל. וזה בחינת (שבת נ”ה): ‘אין ייסורין בלא עוון’. שכשאין בהם עוון אינם ייסורים כלל, כי עיקר הייסורים הם רק כשנופלים בעוונות, חס ושלום, וזהו עיקר הרחמנות, לרחם על ישראל עם קדוש, להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות”. עד כאן, עיין שם הכל.
לכן בוודאי זהו יסוד בחיים והתקרבות להשם, להתאמץ בכל מיני התאמצות והשתדלות לקיים את המצוות כראוי, ולכן הלימוד שרבנו הקדוש הזהיר עליו ביותר מכל הלמודים הוא – לימוד הפוסקים, וזו הנהגה שקיבלנו מרבנו בצורה ברורה, שצריכים להשתדל שלא יעבור עליו יום בלי למוד הלכה פסוקה כפי האפשר, אם אפשר הרבה מה טוב, ועל כל פנים ילמד סעיף במקום כלשהו, ולא יעבור עליו יום בלי לימוד הלכה.
למעשה, הרצון האמיתי לזכות באמת לקיום התורה הוא שהוביל את כל המתקרבים הראשונים של רבנו, כמו רבי נתן ורבי נפתלי תלמידיו הקרובים ביותר ועוד רבים בדורם ובדורות אחריהם להתקרב לרבי, כי חיפשו מי שיעזור להם לקיים את התורה ולהרגיש קרבת אלוקים ולממש את קדושת יהדותם וכו’, ועוד חזון למועד להאריך בזה ולתאר את התקרבותם של כמה מאנשי שלומנו לרבי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רפואת יחידי הדורות
וזה מוביל אותנו לתיקון הבא, שהוא על ידי אותן נשמות של יחידי הדורות, שהן התגלות של נשמת משה, הבאות אחת לכמה דורות לחדש את הדרך של התורה וקיומה, ולא שחס וחלילה באים אותם צדיקים לשנות איזה דבר ואפילו פסיק קטן מהתורה המסורה לנו ממשה, אלא הם הם נשמת משה בעצמו שבא בהתגלות חדשה לחדש בתורה ולגלות פנימיות התורה, כי בלי זה אי אפשר לקיים את התורה, כגון רשב”י זיע”א שגילה את סודות הזהר ואמר – שהלומד את התורה בלי סודותיה עושה את התורה כאלו היא יבשה ח”ו.
צריכים להשתדל שלא יעבור עליו יום בלי למוד הלכה פסוקה כפי האפשר, אם אפשר הרבה מה טוב, ועל כל פנים ילמד סעיף במקום כלשהו, ולא יעבור עליו יום בלי לימוד הלכה…
ולא רחוק מימינו היה רבי ישראל הבעל שם טוב זיע”א, שעורר את ישראל משנתם בגלות וגילה נפלאות פנימיות התורה בדרך החסידות, ואחריו בא נכדו הקדוש מוהר”ן זיע”א והמשיך את דרך החסידות בדרך של עצות נפלאות ומאמרים שהם כולם רפואות יקרות מאוד, שכל עניינם אחד הוא: לרפאות את נפשם של ישראל בגלות ולתת להם קיום בתורה ועבודת הבורא, וכמו שאמרו בשם רבי נתן, שמשה רבנו נתן לנו את התורה, ורבנו הקדוש נתן לנו את הדרכים והעצות שנוכל לקיים את התורה! ועל זה אמר רבנו במעשה משבעה בעטלערס: ואני רופא אותה!
ולכן, על אותה הדרך שלמדנו במאמר דרך ארץ קדמה לתורה, שעל מנת לחיות חיים מתוקנים צריכים להתחיל עם דרך ארץ ושכל ישר, ולעיל למדנו שביחד עם זה יש לקבל את תרי”ג המצוות ולהשתדל בקיום כל הלכות התורה כפשוטן, כך צריכים לקיים את העצות והדרכים שחידשו אותם יחידי דורות, ובפרט האחרון שבהם שאמר שממנו ועד משיח לא יהיו חדשות, שהוא רבנו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה, רבנו נחמן מברסלב זיע”א.
רוצים רבי אוריגינל
וזו הנקודה שצריכים להרחיב בה, כי שם באמת הכל מתנקז ומתרכז, כי בעצות של הרבי יש את הרפואה לכל החלקים של תיקון האדם שהזכרנו, היינו שעל ידי ההתקרבות האמתית לרבי וקיום העצות וכו’ זוכים גם לשכל הישר בענייני תיקון הגוף וגם להתקרב לקיום התורה כפשוטה בהלכותיה, מנהגיה ועוד, והן לחיבור עם פנימיות ונשמת התורה בשלמות, כלומר החלק אלוק שלי ושורשו המושרש בנשמת הצדיק שהוא הוא נשמת התורה, כמו שכתוב: תורה ציווה לנו משה – שמשה הוא נשמת התורה.
וכאן התשובה לאלה המתקרבים לברסלב ואינם מרגישים את השמחה והנחמה והרפואה של הרבי, זה בוודאי רק בגלל שלא לוקחים את הרפואות של הרבי בצורה נכונה ובהתמדה. כמו שמסופר על רבי ישראל דב אודסר זצ”ל, שכאשר התקרב לברסלב דרך רבי ישראל מקארדן זצ”ל היה נער בן שבע עשרה שנה, ומן הסתם, על נער בגיל הזה עם הדמים הבוערים עובר מה שעובר, ובכל פעם היה בוכה לרבו ואומר לו: ‘רבי ישראל, עובר עלי! עובר עלי!…’ וזה היה מנחמו ומדבר עמו וכו’. עד שפעם אחת אמר לו רבי ישראל מקארדן: ‘וכי אתה חושב שעלי לא עובר? גם עלי עובר! אלא מה, אני לוקח את הרצפטים (מרשמים), קח גם אתה את הרצפטים והם יעזרו לך כמו שהם עוזרים לי!’
מאוורר בלי חשמל לא יעבוד, עצות בלי רבי אמיתי והתקשרות אליו גם זה לא יעבוד…
וכשם שלוקחים תרופה מהרוקח, צריכים שתהיה מרוקחת על ידי רוקח מומחה שיודע לערבב את החומרים הנכונים במינונים הנכונים ובטמפרטורה הנכונה וכן הלאה, היינו כל תנאי המעבדה שהם ממש קריטיים, שאם יטעה באיזה עניין אזי הסם שמכין יכול להפוך לקטלני במקום לרפאות, כך גם את הרפואות של הרבי צריכים לקחת ממש כמו שהכין אותם הוא ז”ל, וכמו שהעביר לנו התלמיד היחיד – שהרבי העיד עליו שהוא ממשיך דרכו וסמך עליו את ידיו לחדש בתורתו – הוא רבי נתן, שרק הרפואות של הרב והתלמיד האלו הם הרפואות שצריכים לקחת, הן בעצם הרפואות והן במינון שלהן ו.
והכוונה למעשה היא, שצריכים ללמוד בעיקר את הספרים האוריגינליים של ברסלב ולא להסתפק בספרים המתחדשים של הדור האחרון, שבדרך כלל מטרתם לקרב אותנו לתורתו של רבי נחמן מכל מיני זוויות על מנת לקרב את הדברים לדעתם של הבריות בדורות אלו, והמציאות מראה שהרבה מאוד אנשים מתקרבים דרך אותם ספרים שכתובים בלשון פשוטה ועכשווית וכו’. אמנם ספרים אלו הם רק פתח או ‘טעימה’ לתחילת הדרך, כמו שאומרים על זה משל, שכאשר היו נוסעים בדרכים באוקראינה בעגלות והיה קר, אז היו נותנים מעט משקה לנוסעים כדי לחמם אותם, ועל זה היו אומרים הנוסעים בליבם: זה טוב מאוד כדי להחזיק מעמד, אבל העיקר להגיע ל’קרעטשמע’ (פונדק) ושם לסעוד ולשתות כראוי – כך אותם ספרים הם טובים מאוד ‘עד הקרעטשמע’… עד שמגיעים לאכסניה הנפלאה של רבנו הקדוש עם תורותיו העמוקות שהן רפואות נשגבות.
ואדרבה, אם לא ממשיכים הלאה ומסתפקים בספרים אלו שאינם עצם התורה של הרבי, בזה יכולים לבוא לבסוף לידי פגם של ‘הקטנת’ החכמה והעומק של הרבי, שחושבים שכל תורתו היא רק כמה עצות יפות בדרך של חכמת הנפש בלבד, או חיזוק לתפילה בכוונה וכדומה, בזמן שבאמת התורה של הרבי היא כולה רפואות יקרות ונוראות הנעוצות במקום שנעוצות והן ‘תמימות ועמוקות’ כלשון רבי נתן במכתבים, ושם גנוזות העצות הכי מיוחדות לכל נפש ונפש בפרטיות, כפי שהרבי ראה את כל הדורות והכין לכל אחד ואחד רפואות בספריו הקדושים ובספרי תלמידו רבי נתן.
כי אם אמנם הרבי אמר לדבר ממנו בלי להזכיר את שמו, היינו שלפעמים בשביל לקרב מישהו צריכים להגיד את העצה של הרבי בלי לומר מהיכן היא מגיעה, אבל אי אפשר להישאר בזה, כי קיום העצות של הרבי בלי להיות מקושר לרבי בעצמו זה דבר שמנתק את העצות מהמקור שמכניס בהן חיות, וכבר אמר אחד מחסידי ברסלב בדרך משל, שלקיים את העצות של הרבי בלי להיות מקושר אליו זה כמו לסובב את הלהבים של המאוורר ביד, בזמן שאם תחבר את המאוורר לחשמל זה כבר יסתובב אחרת לגמרי…
(מתוך הספר “באמצע הדרך”)
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!