עם מה ועם מי להזדהות?

עם מי ומה להזדהות? זו שאלה שמנקרת בראש של לא מעט אנשים שתוהים בינם לבין עצמם מהם סדרי העדיפויות במסע הרוחני בעיקר אחרי הקפיצה הראשונה ליהדות!

 ישנה נקודה עמוקה בדרך של בעלי תשובה והיא – בחירת ההזדהות.

במה מדובר? ובכן, אחת התופעות שיש אצל בעלי תשובה, אחרי ה’קפיצה’ הראשונה לתוך חיי היהדות כשמקבלים את הדברים הראשוניים הפשוטים, כגון ששמים כיפה על הראש, הולכים לבית כנסת, שומרים שבת וכדומה, פעמים שזה נפסק שם ולא ממשיכים הלאה עד כדי הזדהות והשתייכות שלמה לעולם היהודי של אלה שגדלו על תורה ויראה, ונשארת מן הבחנה כזאת של ‘אני והם’ – אני בעל תשובה והם חרדים…

בחירת ההזדהות

העבודה הפנימית שצריך לעשות היא עבודה של הזדהות, כלומר שאדם בתוך תוכו יעבוד על ההרגשות שלו, להזדהות כמה שיותר עם תכנים יהודיים וישאף להיות מושפע מחברתם של תלמידי חכמים ויראי השם וכל מי שמייצגים חיים יהודיים, ויתעלה בהדרגה מהדברים הלא נכונים עמם שיש בהזדהות הטבעית שגדל איתה. למשל, מה שנתפס אצלו באופן טבעי שלהיות כוכב רוק או בעל קריירה מוצלחת זו פסגת העולם, או כל דבר אחר שלא משדר יהדות ולא מושרש ביהדות.

נדגיש ונאמר, שזהו דבר הנעשה בהדרגה גדולה ואסור לאדם “למחוק” את עברו בפזיזות, כי יש בעברו הרבה דברים טובים שבנו את אישיותו אותם הוא צריך “להעלות” אל הקדושה. לכן לא מדובר על התכחשות לעבר, אלא על זיכוך ועידון של הרגשות והתכנים אליהם נפשו קשורה, עד שהתורה והשקפתה יהיו אצלו לדבר טבעי לפחות כמו מה שגדל עליו ואף יותר.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ברסלב לכולם

להיות פשוט זה תענוג

הדרך הישנה והטובה

הדף הזה מגן עלי

יהדות פשוטה – בסיס איתן

בעניינים, לא בעננים

כלים ואורות

באמצע הדרך

ברסלב העידן החדש

להיות חסיד של רבי נחמן

להתקרב בלי להתנתק

כי העולם הזה נברא בשביל הבחירה, ורבי נחמן מברסלב הקדוש אומר שליהודי יש על כל דבר בחיים בחירה. ישנם דברים שמאוד ברור שיש בחירה בהם, כגון אם לעשות ואם לא, כמו שרבינו הקדוש כותב בליקוטי מוהר”ן – שכך היא הבחירה, בפשטות. אבל ישנם דברים שהבחירה בהם היא יותר דקה וקשה להבחנה, כגון כשמתקשים רבים בו והוא הציווי לאהוב – ‘ואהבת’ או לירא מה’ וכדומה.

וישנה עוד בחירה שנעשתה בולטת רק בתקופה האחרונה, והיא הבחירה עם מה ועם מי להזדהות! האם להזדהות עם ערכים, דמויות סגנון וכדומה שמושרשים בתרבות שאינה יהודית, שזה כולל סולם של סדרי חשיבות, מוסר, חן, וכמובן – לבוש וכן הלאה, של העולם שאינו יהודי, או להזדהות עם כל הנ”ל באופן היהודי של זה.

כאשר בעל תשובה מסתכל על היהודי שגדל בחיי תורה כמישהו השונה ממנו, זר וכו’, הוא יוצר לעצמו מחסום לא רק להיות שייך לחברה הזו, אלא הוא יוצר לעצמו ובעיקר למשפחתו מחסום לעיקר היהדות….

ובשלבים היותר מתקדמים של התשובה ממשיך התהליך – האם להזדהות רק עם הערכים והדמויות שמצויים אצל בעלי תשובה כמותי, או להשתדל ולהיכנס יותר פנימה לעולם התורה המסורתי ולרכוש גם שם ערכי מחשבה והשקפה, וקשר עם אנשים חשובים ויראים, ולחזק את ההזדהות שלי עם הערכים והסגנון והאנשים הרואיים לכך, שהם ספוגים בתורה ויראת שמים מבית, שזה דבר עמוק ועדין שאי אפשר למצוא אצל חברי לתשובה.

המחובר לטהור – טהור

כאשר בעל תשובה מסתכל על היהודי שגדל בחיי תורה כמישהו השונה ממנו, זר וכו’, הוא יוצר לעצמו מחסום לא רק להיות שייך לחברה הזו, שאילו זה היה המחסום היחידי ניחא, אלא הוא יוצר לעצמו ובעיקר למשפחתו מחסום לעיקר היהדות.

את זה רואים אצל כל הנושרים, שהדבר העיקרי שמסמל אצלם את הנשירה הוא הסרת הסממנים החיצוניים. כשילד מתחיל לחשוב שלילי על ה’חרדים’ וכיוצא בזה, בזה הוא מחבר את עצמו באופן מידי לצד השני. שהרי אם הוא לא ילבש את הלבוש המזהה אותו כיהודי ירא שמים, מה הוא ילבש? כל בגד אחר המזוהה בהכרח לתרבות של גויים.

יהדות אמיתית היא מתוקה, ופשוטה נעימה ומקרבת. כל השאר זה תחפושות…

ובאמת, עניין הלבוש הוא לאו דווקא הדגש כאן. לפעמים בעל תשובה שלובש עדיין את הבגדים שהוא רגיל ללבוש, מגיע לבית המדרש ללמוד תורה ומקבל מהזקנים מתלמידי החכמים ומהחברים הפשוטים, וזה בדיוק המקום והדבר הנכון מצדו לעשות. ולעומתו, יכול להיות בעל תשובה שלובש את כל ה’תחפושת’ החסידית וזה לא הדבר הנכון, בפרט אם הוא מכונס ומסוגר בין בעלי תשובה כמותו ולא יוצר חיבור עם זקני החסידות ותלמידי החכמים שבה. הראשון אמנם מחובר עדיין למראה שהוא רגיל אליו, אבל הוא יודע איפה המקור והיכן לחפש את החיזוק שלו ליהדות, ואילו השני לכאורה כבר קיבל את החיצוניות של היהודי המסורתי, אבל בפנימיות הוא נשאר בפני עצמו וקשה לו לשנות את צורת החשיבה שלו.

הפתרון לזה כאמור, הוא עבודה מודעת של הזדהות עם צורת חיים יהודית, לשון חכמים, דרך מחשבה, הדרך לבלות וליהנות וכן הלאה – שלא יהיה באופן של הצגה ותחפושת, אלא ביחד עם הזדהות עמוקה לכל מה שמייצג יהדות וחיים יהודיים, כי גם בדברים החיצוניים שיש בחברה היהודית יש פנימיות רבה, כמובא בחז”ל – שבשעת השמד צריכים להיהרג אפילו על הצבע של שרוכי הנעל שלא יהיו כמו של הגויים. כמו כן, ישנם מאכלים המובאים בהלכה לאכלם בשבת, כגון חמין ופשטידה וכו’, שכל אלו הם חלק מהצורה של חיים יהודיים ויש להם משמעות עמוקה, וככל שהאדם יותר מחובר עם דרך החיים היהודית ביחד עם הסממנים החיצוניים שלה, כך הוא בטוח ומוגן יותר מדרך החיים הלא יהודית הנושפת בערפנו תמיד.

גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!

(נערך מתוך הספר “באמצע הדרך”)