אומרים שרק מזווג הזיווגים, בורא עולם, יכול לחבר בין שני הפכים מוחלטים, והסיפור של הזוג המיוחד הזה הוא ההוכחה לכך!
בהתחשב במהותה הרוחנית של הנשמה לעומת גשמיותו של הגוף החומרי, פלא גדול שהשניים האלה מצליחים לקיים קשר זה עם זה. הרי הנשמה נמשכת תמיד אל מקורה העליון – האלוקים, בעוד שהגוף שואף תמיד לסיפוק חומרי. נס ההתאמה בין השניים הללו – הגוף והנשמה – נעשה בולט יותר ומדהים יותר בגלל טבעם השונה כל כך.
“נר ה’ נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן” אומר החכם באדם, שלמה המלך ע”ה (משלי כ, כז). חז”ל מסבירים, שבורא עולם טבע בנשמה חיפוש אינסופי אחרי השלמות. הנשמה סקרנית תמיד – היא מחפשת ומבקשת ושואפת כל הזמן לחוות חוויות חדשות.
אדם יכול למצוא סיפוק כאשר הוא מחפש ברמה הרוחנית או בזו הגשמית. ההבדל בין השתיים הוא בכך, שהסיפוק הרוחני ממשיך להתקיים, מכיוון שהנשמה היא נצחית, ואילו הסיפוק הגשמי עלול להיות רגעי בלבד ולהישכח במהרה. אדם אשר נשמתו תרה בכל חדרי בטנו בחיפושה אחרי הרוחניות שבחיים – הוא אכן בר מזל! (ליקוטי הלכות, ברכות הפירות ה, ח).
אולי גם זה יעניין אתכם:
חזרתי משם – אנשים אחרי מוות קליני מספרים
על ארבעה יסודות זורם נהר החיים של העולם כולו
רבי נחמן מתאר את ההבדלים שבין הגוף לנשמה במושגים של כוח המושך וכוח המכריח (=הדוחה). הכוח המושך הוא האלוקים, הפועל כמו כוח המשיכה של כדור הארץ ומושך אל מקורה הרוחני, אליו. הכוח המכריח הוא החומריות, שהרי היא תמיד “מכריחה” את הנשמה להישאר בעולם הגשמי, וכך הוא אומר:
הכל עומד על כדור הארץ. כוח המשיכה של כדור הארץ מושך אליו את הכל. רק כוח נגדי מאפשר לאדם ולחפצים לנוע על פני הכדור בחופשיות. לפי עוצמת הכוח המנוגד לכוח המשיכה המופעל על הכוח או ירידה בעוצמתו, יחזור החפץ אל כדור הארץ. “וצדיק יסוד עולם” כתוב במשלי (י, כה) וכל אשר בעולם נבנה עליו ונשען עליו. בעצם, היה ראוי שכל בני האדם יימשכו אל הצדיק מכיוון שבו נמצא “כוח המשיכה” הרוחני הזה, אך על ידי כוח המכריח הם נפרדים ומתרחקים ממנו, יש אנשים שעל ידי דיבורים ומעשיהם הם מכריחים את עצמם ואת אחרים להתרחק מן הצדיק (ליקוטי מוהר”ן חלק א, ע).
הצדיק, הוא יסוד המקור האחד של ארבעת היסודות הבסיסיים – אדמה (עפר), מים, רוח ואש. בזכות טהרתו, הוא מהווה עבור הכל סמל לרוחניות. לולא הכוח המכריח הוא היה מסוגל לקרב את כולם למקורם הרוחני, תוך שהוא מראה להם את היתרונות שבאורח חיים כזה. כך הוא לגבי כל אדם. הנשמה מכילה בתוכה את תכונות האלוקות, אילו התרנו את כבליה היא הייתה בוודאי נוסקת לשמים.
הכוח המושך הוא האלוקים, הפועל כמו כוח המשיכה של כדור הארץ ומושך אל מקורה הרוחני, אליו. הכוח המכריח הוא החומריות, שהרי היא תמיד “מכריחה” את הנשמה להישאר בעולם הגשמי!
על כך אומר רבי נתן מברסלב את הדברים הבאים:
צריך כל אחד לזכור תמיד שהקשים והמניעות שהוא נאלץ להתמודד איתם בחייו נובעים כולם מהכוח המכריח, מהחומריות. הכוח המושך, הצדיק, חזק יותר מהכוח המכריח. לכן הכוח המכריח הוא רק זמני. מי שמבקש רוחניות באמת יכול תמיד להתגבר על מכשולים ולשוב אל שורשו. ואכן, לשם כך בא האדם לעולם – כדי שיעסוק במלחמה זו ובאומנות זו, להתגבר על הכוח המכריח ולשאוף לחיי רוחניות. האירוניה היא בכך שבשליחות זו נעשה הכוח המכריח לגורם המרכזי. על ידי שהוא מצרף את שני הכוחות הנוגדים, האדם יכול לנצל עד תום את יכולתו לטפס עד לשלבים הגבוהים ביותר.
הבט למשל בשעון מכני, אומר רבי נתן, יש בו קפיץ מתכת הדרוך נגד כיוון תנועתו הטבעית. הקפיץ מבקש להשתחרר ממצבו המכווץ. הלחץ של הקפיץ המתרחב מכריח את גלגלי השיניים להשתלב זה בזה כשכל גלגל מניע גלגל אחר. תגובת הכוח האחד לכוח האחר היא המפעילה את השעון. לכן, בייצור תעשייתי, מכונות הייצור מבוססות על כוחות מנוגדים המשתלבים זה בפעולתו של זה. טבע הנשמה הוא שהיא מושכת את עצמה אל מקורה, אל האלוקות, אל כוח המשיכה האמיתי (ליקוטי הלכות, יום טוב ה, א).
רבי נתן מסיים בכך שהוא מסביר, שהמיזוג בין הנשמה והגוף מתרחש בשל טבעם השונה. למרות שוני כזה יכולים הגוף והנשמה בפעולתם יחד לחולל פלאים נוראים ונהדרים בעולם הזה, הן ככלי קיבול לרוחניות והן לשם פיתוח הסביבה הגשמית הנחוצה לצמיחה.
המיזוג בין הנשמה והגוף מתרחש בשל טבעם השונה
נעשה אדם…
ההבדלים בין גוף לנשמה הם עצומים, אבל מצירופם נעשה האדם. הם מסוגלים בחלט לתפקד ביחד ובהרמוניה מלאה. על כך מלמד אותנו רבי נחמן את הדברים הבאים:
צריך כל אדם לרחם מאוד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה וכל התקדמות רוחנית שהוא משיג. כי הנשמה של כל אדם משיגה דברים עליונים מאוד, בעוד הגוף נשאר בור ביחס אליהם. לכן על האדם לזכך את גופו כדי לאפשר לו להשתתף בהארות נשמתו. גוף הרגיש לרוחניות מועיל גם לנשמה, שהרי לפעמים היא נופלת ממדרגתה הרוחנית. וכשהגוף מואר, הנשמה תוכל לשוב בעזרתו למדרגת קדושתה הקודמת. הדבר יכול להתרחש מכיוון שהגוף הגיע לרמת טהרה מקבילה.
כדי שהאדם יגיע לרמה כזו של הרמוניה ושל שיתוף פעולה בין גוף לנשמה, עליו לשבור את תעוזת התשוקות של הגוף באמצעות “עזות של קדושה”, הרצון העיקש להביא את עצמו לרוחניות בכל מחיר. על ידי זה הוא מאפשר לנשמה שלו להתמזג לחלוטין עם גופו.
האמצעי המאפשר לגוף להתמזג עם הנשמה הוא קיום המצוות. ככל שאדם מרבה במעשים טובים, גדלה כפיפות גופו לנשמתו – כך שהגוף ממש מרגיש את הישגי הנשמה (ליקוטי מוהר”ן חלק א, כב: ה, ח).
אבל איך מגיעים ל”עזות דקדושה”? רבי נחמן מציע הצעות מעשיות רבות, כגון: קיום מצוות, תפילה בכוונה, תפילה אישית (התבודדות), ריקוד, זמרה, מחיאת כפיים, מתן צדקה, אנחה מעומק הלב וכמיהה לרוחניות.
דבריו הבאים של רבי נחמן יעזרו לנו להבהיר כמה מהרעיונות שהוצעו:
הנשמה מקבילה לאדם, לאור, לחיים, לזיכרון ולחכמת-אמת – חכמת התורה. הגוף מקביל לבהמה, לחושך, למוות, לשכחה, להגות נכרית ולטיפשות. שליחותו של כל אדם היא להכניע את החומר ולהתעלות מעליו. שליחות זו נרמזת במילה ‘אדם’: א – עניינה לימוד חכמה, ד – מייצגת את ארבעת היסודות, ם – מסמלת את הבלתי נראה, העולם הבא. כדי להשיג את העולם הבא (ם), צריך להתגבר על תכונות הרע העולות מה-ד – ארבעת היסודות. ואת זה עושים על ידי קניית חכמת אמת, חכמת התורה, ה – א. זו כוונת הפסוק (בראשית א, כו) “נעשה אדם” השואף לרוחניות – למהות החיים האמיתית – נקרא ‘אדם’ (שם לז, ב-ג).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!