איך יכול להיות שאדם גדול בתולדות עם ישראל נופל למקום הכי נמוך, עד כדי כך, שהאדמה בולעת אותו ואת כל העדה שלו?
איך יתכן שהוא נפל? הרי הוא רב גדול? ישנן כמה גרסאות לשאלה זו, הסובבות סביב הסתירה בין גדולתו האישית של אדם לבין מצבו ומעשיו. אנו מניחים שאחרי שאדם זוכה לגדולה מסוימת, מעשיו אמורים לשקף את מעלתו המיוחדת.
דמותו של קרח מבטלת לגמרי הנחת יסוד מסוג זה.
קרח היה אדם גדול מאוד. אחד מן הגדולים שבתולדות עם ישראל. הוא היה אחד מגדולי שבט לוי, אחיינו של משה, תלמיד חכם עצום וגם עשיר מאוד – כמו שאומרים: עשיר כקרח…
קרח אף ראה ברוח הקודש שמחלציו יצאו צדיקים נוראים, אחד מהם הוא שמואל הנביא. במחלוקתו הוא לא הלך לבדו, הצטרפו אליו 250 מראשי הסנהדרין. אבל אחרי הכל, על מי קרח חלק? על משה, העניו מכל אדם, מי שהוציא את ישראל ממצרים! איך קרח טעה כל כך? איך יתכן שרב גדול יכול לטעות כל כך?
אנחנו מעריכים מאוד חשיבה הגיונית. לצערנו הרב, היצר הרע משתמש לעתים קרובות בשכל כדי להכשיל אותנו. השכל האנושי אחרי הכל מוגבל בתפיסתו את המציאות, ושם בגבול הזה נמצאת מלכודת.
קרח הוא הדוגמה המושלמת לפגם הזה. קרח בעצמו היה צדיק ומנהיג פיקח מאין כמוהו, אבל דווקא זה מה שהוביל אותו לסופו המר להיבלע חיים באדמה. עם ישראל זכו לנבואה בהר סיני. כל אחד מישראל שמע את הקב”ה מדבר אליו ישירות. על כן – הצהיר קרח – “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’, מדוע תתנשאו על קהל ה’?” (במדבר טז, ג). טענתו של קרח הייתה שכולם שווים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
קו המחשבה שהוביל את קרח היה – שהמצוות הן דבר הגיוני ושכלי. הן קוביות הרכבה שניתן להשתמש בהן בצורה הגיונית כדי להשיג כל אחד מה שהוא רוצה ברוחניות. לדעתו, הוא השיג לא פחות ממשה בתורה, וגדולתו העצמית הייתה עובדה שאין עליה ויכוח. דווקא בגלל מדרגתו הגדולה התגרו בו הדינים מאוד בגדלות ובגבהות רוח, וקרח לא הצליח להתגבר עליהם.
קרח ועדתו לעגו למשה ושאלו “טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם חייבת. התחילו לשחוק עליו – אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?” (רש”י במדבר טז, א).
קו המחשבה שהוביל את קרח היה – שהמצוות הן דבר הגיוני ושכלי. הן קוביות הרכבה שניתן להשתמש בהן בצורה הגיונית כדי להשיג כל אחד מה שהוא רוצה ברוחניות. וזאת הייתה הטעות שלו!…
התשובה רועמת: לא! המצוות אינן עניין של הגיון; אנחנו לא יכולים לשפוט אותן על פי שכלנו האנושי והמוגבל. כאשר אנחנו זוכים לקיים מצווה, אנחנו מתחברים על ידי זה למקום הכי גבוה. ממש כמו שבורא עולם הוא אינסופי כך הן תורתו ומצוותיו. ישנן אינספור מדרגות להשגתו, אבל בכל אחת מהן הוא נמצא ומחובר עמנו בשלמות.
אם זכינו להגיע לאיזו מדרגה רוחנית, כגון להתפלל בכוונה, אל לנו להשלות את עצמנו שכבר הגענו לשלמות. ככל שנתקדם בעבודת התפילה, יעמדו לפנינו אתגרים ומדרגות חדשות להשיג. אנו צריכים להיות תמיד דרוכים ולהמשיך הלאה, לשם כך עלינו להיות ענווים בתכלית ותמימים. נכון שזכינו להתחבר עם הקב”ה במדרגה הזו, אבל יש עוד הרבה מדרגות גבוה מעל גבוה.
השכל האנושי אחרי הכל מוגבל בתפיסתו את המציאות, ושם, בגבול הזה נמצאת מלכודת…
קרח המשיך ללעוג – “אמר לו: בהרת (סוג של צרעת) כגריס (כתם קטן כמו גרגיר גריסים) מהו? אמר לו טמא. פרחה בכולו (אם התפשטה בהרת על כל הגוף מה הדין)? אמר לו טהור. באותו שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול” (ירושלמי סנהדרין נ, ב). שוב ושוב נכשל קרח בהליכה אחר שכלו האנושי ולכן לא הבין את עומק המסר בהלכות נגעים: כשם שהקב”ה נמצא במדרגות הגבוהות כך הוא נמצא במקומות הכי נמוכים. לעתים, דווקא כמגיעים לתחתית אז מתחברים מחדש עם הבורא ונטהרים – על זה מרמזת ההלכה, שכאשר הבהרת מתפשטת על כל הגוף דווקא אז נטהרים מהטומאה.
המצוות הן למעלה מתפישתנו – הן האחדות אחת עם הקב”ה. העבודה שלנו היא לבקש ולחפש את הבורא בכל מקום שהוא מתוך ענווה וכבוד. בדרך זו, נגיע בסופו של דבר אל התכלית הרצויה.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, שילוח הקן ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!