אנחנו רואים את חוסר ההצלחה, את הנפילות שחוזרות שוב ושוב, ומתייאשים. אבל מי יהיה המנצח הגדול? את זה אנחנו קובעים!
אתגרי החיים גורמים לנו להרגיש שאנחנו חיים כל הזמן במלחמה תמידית. פעם מנצחים, פעם מפסידים, שוב מנצחים, שוב מפסידים ושוב ומפסידים והפעם בגדול, מתאוששים, אוספים את עצמנו ושוב חוזרים לזירה… כאלה הם החיים שלנו.
אבל עצם העובדה שאדם ממשיך הלאה להילחם – זה בעצמו הניצחון שלו! כמו שאומר הזוהר הקדוש: “מאן נצח – מאן דאחיד מנא דקרבא בידוהי” – מי המנצח? מי שאוחז את כלי הלחימה בידיו.
לכאורה, יש על קביעה זו של הזוהר כמה שאלות:
הראשונה – על עצם השאלה “מי המנצח?” – תסתכל ותראה מי ניצח את מי, למשל: מדינה זו ניצחה את השנייה וכן הלאה.
השנייה – למה מי שמחזיק כלי לחימה בידיו נקרא מנצח? אדרבה! מי שכבר ניצח מניח את כלי נשקו מידיו ולא ממשיך לאחוז בהם. כי עצם העובדה שהוא ממשיך לאחוז את כלי נשקו, זה בגלל שהוא עוד לא ניצח את המלחמה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אבל הזוהר הקדוש מדבר על מלחמה אחרת לגמרי. זו לא מלחמה גשמית אלא מלחמת היצר הרע, שבה צריך קודם כל לשאול “מי המנצח?”, מכיוון שלא רואים בעיניים למי שייך הניצחון. כל מה שרואים הוא רק מלחמה נטושה בין האדם ליצרו, שפעם זה גובר ופעם זה גובר, ויש עליות וירידות בלי שיעור, לכן ממילא נשאלת השאלה: מי המנצח פה?
ולשאלה הזאת עונה הזוהר הקדוש: מי שמחזיק את כלי הקרב בידו!
וכלי הקרב שהזוהר מדבר עליו הוא – התפילה, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן, ב) שעיקר כלי זינו של משיח היא התפילה. ורבי נתן אומר (בקיצור ליקוטי מוהר”ן) בשינוי לשון: “כי עיקר כלי זינו של איש הישראלי היא התפילה”.
כלומר, כל זמן שאדם מחזיק בתפילה ופונה לקב”ה בפשיטות ובתמימות ואומר, “ריבונו של עולם, תרחם עלי, מה אעשה? איך אנצל מהתאוות, בזמן שלמעשה נעים לי איתן ונדמה לי שטוב לי איתן, ודווקא עם התורה והמצוות אני לא כל כך מסתדר ולא מרגיש הכי טוב שם. עם כל מנעמי העולם הזה – איתם אני חי טוב מאוד, שם אני מרגיש בבית… אבל ריבונו של עולם! אני יודע שזה לא טוב, שהצדיקים מגלים לי והתורה אומרת לי שזה לא טוב, מה אעשה שאני מונח במקום כזה שאני יודע שהוא לא טוב? רחם עלי ותושיע אותי!…”
זו לא מלחמה גשמית אלא מלחמת היצר הרע, שבה צריך קודם כל לשאול “מי המנצח?”, מכיוון שלא רואים בעיניים למי שייך הניצחון. כל מה שרואים הוא רק מלחמה נטושה בין האדם ליצרו...
כאשר אדם מתפלל בצורה כזו מקירות ליבו, וממשיך יום אחרי יום לבקש, והוא מכיר את ערכו ומתחנן לבורא עולם שירחם עלו ויוציא אותו מזה – זה בעצמו הניצחון שלו!
אבל מה הבעיה הגדולה שמונעת מהאדם להגיע למסקנה הזו?
הייאוש. אנחנו רואים את אריכות הגלות, את חוסר ההצלחה, את הנפילות שחוזרות שוב ושוב, ומתייאשים. רואים את ערימת העבירות ומרגישים שאין לנו סיכוי ושאין יכולת להתגבר, ומתייאשים.
ומי מנצל את המצב הזה? כמובן, היצר הרע ‘שמתלבש’ עלינו עוד יותר ומייאש אותנו לגמרי, כאילו אנחנו אבודים, הגרועים ביותר, סוג ב, ג, ד… שומעים את הלחישות שלו באוזן שלנו כל מיני מחשבות מחלישות ומדכאות, עד שבסוף אנחנו אומרים, ‘אז מה כבר שווה מה שאני עושה?’ ועוזבים לגמרי את הכל.
בקרב הזה אנחנו קובעים מי ינצח!
כך היצר הרע לוקח מהאדם את כלי המלחמה שלו, את הנשקים הטובים שלו, ומכניע אותו וגורם לו לזלזל בדברים שהוא כן היה יכול לעשות, דברים שאין לו אונס של תאוות, ושבהם אם היה רוצה היה יכול בקלות להתגבר, ומכניס בו מחשבות שבכל מקרה הכל אבוד חלילה, אז בשביל מה להתאמץ? במיוחד כשהוא מזכיר לאדם את כל מה שכתוב ספרי המוסר ומעמיד אותם כמראה בפני האדם, שיראה שהוא ממש לא שם…
אבל רבי נחמן מלמד אותנו שאין ייאוש בעולם כלל! אין אפילו דבר כזה שנקרא ייאוש! אפילו אם נפלת לאן שנפלת, הקב”ה נמצא איתך ואצלך גם שם! בורא עולם אוהב אותך גם שם והוא רוצה אותך הלאה!
תקשיבו לרבי נחמן, זאת העצה הכי טובה שאתם יכולים לקבל היום: אל תתייאשו! כי הקב”ה חנון ומרבה לסלוח, וברגע שאנחנו מתעוררים ורוצים לעשות תשובה – לתקן את מה שקלקלנו, להתחזק ולחזור לתלם – שום דין לא יכול עלינו! ברגע שאדם אומר ‘חטאתי’ מידת הדין לא יכולה לשלוט בו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך ספר תכסיסי מלחמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים בחנות האתר שלנו)
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.