במשך עשרים ושתיים שנה יעקב לא ראה את בנו יוסף, למה דווקא ברגע המפגש הוא היה צריך לקרוא קריאת שמע? ולמה יוסף בכה על צווארי יעקב כשהיה עסוק בקריאת שמע? את הסוד הנפלא תגלו בפרשת השבוע.
פרשת השבוע היא פרשת ויגש. בפרשה זו כל המאורעות והתעלומות של הפרשיות האחרונות מתבהרות, ומרכיבות פסיפס מרהיב של השגחה פרטית. חלומות יוסף התקיימו. יוסף התמנה למושל בכל ארץ מצרים ולכלכלן הראשי לשנות הרעב, לאחר שעמד בגבורה בניסיון ניאוף קשה עם אשת פוטיפר.
בפרשה שלנו, יוסף התנכר לאחיו עד שנוכח שהם מתחרטים בכל לבם על מכירתו, ואז הוא התוודע אליהם. אחי יוסף חזרו ליעקב אביהם ובישרו לו בשמחה שיוסף האח האובד חי, והוא מושל בכל ארץ מצרים, והכלכלן של העולם כולו. יוסף ביקש מיעקב לרדת למצרים והתחייב לכלכל את כל המשפחה בשנות הרעב.
הבשורה המשמחת החייתה את נפש יעקב לאחר שלא ראהו במשך עשרים ושתים שנה. הקדוש ברוך הוא עודד את יעקב לרדת למצרים והבטיחו להעלותו משם בבוא העת. התורה מונה בפרוטרוט את כל שבעים נפשות בית יעקב שירדו למצרים.
סוף טוב, הכל טוב. כעת אמור להתרחש המפגש המרגש בין יעקב ויוסף לאחר שלא התראו במשך עשרים ושתיים שנה. ומה קורה בפועל בפגישה? יוסף נופל על צווארי יעקב אביו, ואילו יעקב אינו נופל על צווארי בנו ואינו בוכה עמו. מדוע? חכמינו מלמדים שיעקב קרא קריאת שמע (בראשית מו כט ברש”י).
אולי גם זה יעניין אתכם:
החלום של פרעה ותאוות בצע – פרשת וישב
האמת, שמעודי לא הבנתי את המעמד הזה. דווקא ברגע זה? האם לא ראוי שיעקב ישמח בכל ליבו שיוסף נשאר נאמן להשם למרות הניסיונות הקשים שעבר, ויכבד את המעמד בהתרגשות עם בנו ותודה להשם. למה דווקא ברגע המרגש הזה יעקב קורא קריאת שמע?
בין מפרשי התורה יש הסבר שיעקב רצה להקריב את כל אהבתו העצומה לבורא, ולכן דווקא ברגע המרגש הזה הוא כבש את אהבתו והקריב אותה לבורא. הסבר נאה. אבל זה יעורר לנו שאלה על יוסף, איך יתכן שיעקב אביו קורא קריאת שמע ואילו הוא עסוק בלחבק ולנשק את אביו ולבכות מהתרגשות? מסכימים שצריך כאן הסבר ברור למה שקורה כאן?
בואו ונתבונן בתורה שרבי נחמן גילה ובעזרתה נוכל להבין מה קרה במפגש המיוחד של יעקב ויוסף, מלמד רבי נחמן:
“שבעים נפשות בית יעקב מכוונים כנגד שבעים פנים של תורה. ‘פנים’ מסמלים דרכי הבנה והשגה של התורה. כל נפש מישראל יש לה שורש בשבעים נפש של בית יעקב. לעומתם, יש שבעים אומות ולשונות הגויים. כל אומה יש לה מידה ותאווה שאין באומה אחרת, הנוגדת את השגת דרכי הקדושה הכלולים בשבעים פנים של התורה.
האם לא ראוי שיעקב ישמח בכל ליבו שיוסף נשאר נאמן להשם למרות הניסיונות הקשים שעבר, ויכבד את המעמד בהתרגשות עם בנו ותודה להשם. למה דווקא ברגע המרגש הזה יעקב קורא קריאת שמע?
כלל נוסף הוא, שלפני שאדם משיג גילוי חדש בתורה, עליו לעמוד בניסיון ורק לאחריו הוא יוכל להשיג השגה חדשה בתורה. כשם שלא ניתן להגיע לפרי לפני שמשברים את הקליפה, כך גם לפני שאדם זוכה לגלות השגה חדשה משבעים פנים של התורה, עליו להתנסות בגלות שבעים אומות, זאת אומרת, להתנסות בתאוות ובמידות הרעות של שבעים אומות, ורק לאחר שהוא זוכה לעמוד בניסיון, הוא יזכה לגילוי והבנה חדשה בתורה.
גילוי חדש מושווה ללידה. הזוהר מלמד שלפני לידה האישה צועקת לפחות שבעים קולות, כך גם כאשר אדם נופל בגלות שבעים לשונות של הגויים, הוא למעשה נופל בשבעים סוגים של תאוות. כנגדם, על האדם לצעוק מעומק לבו שבעים קולות של צעקות לצאת מגלות התאוות ולהוציא לאור תעלומות חכמה.
אולם יש תאווה אחת, היא תאוות ניאוף, שהיא השורש של כל התאוות של האומות כולם, ולכן היא נחשבת ככלולה מכל התאוות ומכל המידות רעות של כל השבעים אומות. כאשר אדם רוצה לגלות חכמה כוללת של התורה, כלליות שבעים פנים לתורה, עליו להתנסות בתאווה זו של ניאוף, וכאשר הוא עומד בניסיון זה הוא מזדכך מכלל התאוות של כל השבעים אומות וזוכה לגילוי חכמה והשגה של כל התורה. לכן, יוסף לפני שזכה להתגלות חכמת התורה, הוא התנסה בניסיון של תאוות ניאוף עם אשת פוטיפר, וכאשר הוא עמד בניסיון, נאמר עליו בתורה: “אין נבון וחכם כמוך” (בראשית מא לט).
העצה להתמודד עם ניסיון תאוות ניאוף, היא לומר בכוונה מרובה את הפסוקים של קבלת עול מלכות שמים שהם: ‘שמע ישראל’ ו’ברוך שם כבוד מלכותו’. בשני פסוקים אלו ישנם שתים עשרה מילים שהם כנגד שנים עשר שבטים. כאשר אדם מקבל על עצמו את אור האמונה בהשם ונכלל באחדותו, הוא מתחבר לקדושת שנים עשר שבטי י-ה המייצגים את מלכות הקדושה, המקבילה לאישה יראת ה’, ובכך הוא מסלק את מלכות הרשעה המקבילה ל’אישה זונה’, כלומר תאוות ניאוף.
אולם, מלמד רבי נחמן, עצה זו מועילה רק כאשר הניסיון הוא באקראי, כאשר הניסיונות מתגברים בעוצמה מרובה, חייבים לצרף גם את כוח הבכייה, לבכות להשם בדמעות חמות להינצל מתאוות ניאוף ולזכות לדרכי הקדושה ולגילוי חוכמת התורה. את זה אנו לומדים ממעשה זמרי בן סלוא כשחטא עם המדיינית לעיני משה והעם, הפסוק אומר: “והמה בוכים פתח אוהל מועד” (במדבר כה ו). תרגום יונתן מפרש: “בוכים וקוראים קריאת שמע”, כי בכוח הבכייה בצירוף קריאת שמע לבטל תאווה זו (ליקוטי מוהר”ן ח”א לו).
כעת נשוב לפרשה שלנו ונוכל להבין את המפגש הפלאי בין יעקב ויוסף:
יוסף אמר לאחיו: “כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם” (בראשית מה ה), יוסף רצה שאחיו לא יצטערו יותר מדי על מכירתו, כי מאת ה’ הייתה זאת כדי לשמש מקור מחיה לעולם כולו. ברובד עמוק יותר, יוסף מרמז להם שהשם שלח אותו למצרים לפניהם, לעמוד בניסיון עם אשת פוטיפר ובכך הוא סלל את הדרך לעם ישראל כולו לעמוד בניסיון בגלות מצרים השטופה בזימה וכוללת את גלות כל שבעים האומות.
ולמען האמת, העמידה בניסיון בגלות מצרים נוגדת את ההיגיון. המדרש מספר שאומות העולם היו משוכנעים שכל בני ישראל שנולדו במצרים הם ממזרים שנולדו מנישואי זנות של בנות ישראל עם המצרים. הייתה להם טענה הגיונית לכאורה: “אם המצרים משלו בגופם, לא כל שכן בנשותיהם”? ובכל זאת, בניגוד לכל היגיון, עם ישראל כולו היה שמור מזנות.
העצה להתמודד עם ניסיון תאוות ניאוף, היא לומר בכוונה מרובה את הפסוקים של קבלת עול מלכות שמים שהם: ‘שמע ישראל’ ו’ברוך שם כבוד מלכותו’! (Editorial credit: Alon Mandel / Shutterstock.com)
זה מה שעמד לנגד עיניהם של יעקב אבינו ויוסף הצדיק בעת שנפגשו לאחר עשרים ושתים שנה. הם ידעו שעם ישראל יורד לגלות מצרים השקועה בתאוות ניאוף וכוללת גלות כל שבעים האומות. הם חשבו רק כיצד ניתן להציל את עם ישראל מתאוות ניאוף. לכן יעקב קרא קריאת שמע בכל כוחו כדי להגביר את קדושת שנים עשר שבטי י-ה ובכך להציל את עם ישראל מתאוות ניאוף.
אולם יוסף ידע שטומאת מצרים היא כל כך קשה, שלא די רק בקריאת שמע, וחייבים לצרף גם את כוח הדמעות והבכייה כדי להגביר את כוח האמונה והקדושה. לכן יוסף בכה על צווארי יעקב בכדי להגביר את עוצמת הקדושה של האמונה וקדושת השבטים, וכך כל עם ישראל יזכו לעמוד בניסיון. ואכן בזכותם עם ישראל כולו עמד בניסיון כפי שהקדוש ברוך הוא העיד עליהם בעצמו. נצטט את דברי רש”י על הפסוק “שבטי י-ה עדות לישראל” (תהלים קכב ד):
“לפי שהיו האומות מלזים אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים, אם בגופם היו שולטים המצרים, בנשותיהם לא כל שכן, אמר הקדוש ברוך הוא, אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם (כלומר שמורים מזנות). הטיל שמו עליהם, הראובני, השמעוני (במדבר כו ז, יד) הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן, נמצא השם הזה י-ה, עדות לישראל”.
כעת מובן למה נאמר ‘יעקב ויוסף כחדא חשיבי’ – יעקב ויוסף נחשבים לאחד (זוהר וישלח דף קעו ב), יעקב קרא קריאת שמע ויוסף השלים בבכייתו את כוונתו של יעקב.
(על פי ליקוטי הלכות, קריאת שמע ד טו)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.