הרב יצחק ברייטר הי”ד היה איש פשוט ואחד ממנהיגי חסידות ברסלב שמסר את נשמתו הקדושה על קידוש השם במחנה טרבלינקה. במעט זמן אפשר לעשות הרבה, צריך רק ללכת עם אמונה!
אחד מסימני ההיכר של רבי יצחק ברייטר הי”ד היה ההשפעה המגנטית שלו על אנשים. היה לו, לרבי יצחק, מעין קסם מיוחד בכוח הדיבור שניחן בו והדיבורים שלו נכנסו ישר ללב של שומעיו.
הרב ברייטר למד בבית מדרשו של הגאון הצדיק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע”א, שם שקד על התורה. אבל היה זה ביום אחד בשנת 1905 כאשר ספרו הגדול של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר”ן הגיע אליו, ומאז לא הפסיק להשתוקק ללמוד עוד ועוד ממשנתו למי שהפך להיות רבו. הוא אפילו שלח מכתב לחסידי ברסלב שישלחו לו עוד ספרי חסידות כדי שיוכל לטעום וליהנות מהאור העצום של רבי נחמן.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הגנרל – סיפור מימי השואה כפי שסופר על ידי גדליה פליר
אבל למרות החכמה העמוקה שלו, הכריזמה וההשפעה הגדולה שבהן ניחן, רבי יצחק התנהל בפשטות מרבית בלימודיו ובמסירות נפשו ועבודתו. הוא בילה זמן רב בהתבודדות (התפילה האישית והשיחה הפרטית של האדם עם בוראו כפי שפעל ולמד מספרי רבו – רבי נחמן מברסלב). מבחינתו, ההתבודדות הייתה חוק ולא יעבור – אין יום אחד בלי התבודדות, בלי שידבר וישפוך את הלב בפני בוראו.
רבי יצחק ברייטר, שהיה בקיא בתורה ובספרי חסידות ברסלב ועם יכולת אדירה לעורר את אש רבינו ואש התורה בליבם של שומעיו, מעולם לא הציג את עצמו כמישהו מיוחד אלא רק כחבר השווה להם, והם הכירו אותו פשוט כיצחק.
את עוצמת האמונה שלו וביטחונו של רבי יצחק בבורא עולם סיכם רבי אברהם בן רבי נחמן, מי שהיה מנהיג ברסלב באומן, באומרו: “רבי יצחק הולך באמונה כמי שעובר בגן מדהים ונפלא”.
מעולם הוא לא הציג את עצמו כמישהו מיוחד אלא רק כחבר השווה לתלמידיו, והם הכירו אותו פשוט כיצחק…
פעם קרה שרבי יצחק נעצר על ידי השלטונות הפולניים באשמת שווא יחד עם השכן שלו. באקלים האנטישמי של פולין מעצרים כאלה לא היו בכלל נדירים, וכשהם נלקחו למעצר ידיהם היו כבולות ואזוקות, עוד דרך של האנטישמים לפגוע ולבזות את היהודים.
בעודם מחכים לראות מה יקרה איתם, רבי יצחק ראה שפניו של השכן שלו נפולות והוא מדוכא.
“למה אתה עצוב?” שאל ברכות את שכנו. “תאר לך שהם היו מצפים אותך בשרשראות של זהב. האם זו הייתה סיבה להיות עצוב ומדוכא?”
במשפט השדה שנערך לשניים רבי יצחק נדון לחמש שנות מאסר, וכאשר שמע את גזר הדין הוא קם על רגליו ואמר בשמחה את הברכה על הבשורה הרעה של הטוב והמטיב, וכן את ברכת המשפט: “ברוך אתה ה’ מלך אוהב צדקה ומשפט”, היא אחת מהברכות בתפילת שמונה עשרה.
בזמן שהותו בכלא רצו השלטונות לגלח את כל הזקנים של האסירים. רבי יצחק התפלל בלהט לבורא עולם שלא יניח להם לגעת בזקנו. ובדיוק כשהספר של הכלא סיים עם האסיר שהיה לפני רבי יצחק, התער נשבר והוא לא יכול היה להמשיך.
תוך ימים ספורים הרוסים כבשו את החלק הזה של פולין בו היו בית הסוהר, ושיחררו את כל האסירים…
במלחמת העולם השנייה כאשר הצורר הנאצי השתלט על פולין, היה רבי יצחק אחת הדמויות המובילות בגט ורשה.
בתחילת שנות ה-40 הוא גורש למחנה הריכוז טרבלינקה, שם מצא את מותו בתא הגזים כשהוא מוסר את נפשו למען שמו יתברך על קידוש השם.
הרב יצחק ברייטר הי”ד
(Editorial credit: Sergej Borzov / Shutterstock.com – קרדיט תמונה ראשית של המאמר)
‘שיר ידידות’ שחיבר הרב ברייטר הי”ד לכבוד רבי נחמן, וכן דברי ודברי תורתו שאמר בשנים בהם היה בחסידות ברסלב התקבלו בהערצה על ידי חסידי ברסלב וזכרו נותר בקרבם לעד:
בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֶלוֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָנוּ גּוֹאֵל, וְהִבְדִילָנוּ מִן תוֹעֵי בְּדַרְכֵי אֵל, וְקֵרְבָנוּ לִכְלָלִיוּת שִׁבְעַת רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל.
הוּא רַבֵּינוּ מְקוֹר חָכְמָה. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחִי אֲדוֹנֵינוּ מְקוֹר חָכְמָה. הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אִישׁ חָי. נַחַל נוֹבֵעַ מקור חָכְמָה.
אָשִׁירָה נָא לִידִידֵינוּ, מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשֵׁנוּ, לְתַקֵּן בְּרִיתֵנו, לְהֵיטִיב אַחֲרִיתֵנו. הוּא רַבֵּינוּ…
אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵינוּ, מְאוֹר עֵינֵינוּ, הֵאִיר לָנוּ הַתּוֹרָה, והוֹצִיאָנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. הוּא רַבֵּינוּ…
בְּטוּחוֹת עֵצוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת, לְהוֹצִיא נְפָשׁוֹת מִשְּׁאוֹל תַחְתִּיוֹת, לַהֲפֹךְ יְרִידָתָן לַעֲלִיּוֹת, וְהַעֲווֹנוֹת לִזְכֻיוֹת. הוּא רַבֵּינוּ…
גָּדְלָה רַחְמָנוּתוֹ עָלֵינוּ, לְהוֹצִיאֵנוּ מֵעַווֹנֵנו, אַף אִם אָנוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ, הוֹדִיעָנוּ כִּי הַשֵּׁם עִמָּנוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
דִבּוּרֵי אֱמוּנָה שֶׁהִכְנִיס בָּנוּ, הֵם יְחַיוּ אוֹתָנוּ, הֵם יַגְבִּירוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ, לִסְבֹּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
הִתְבּוֹדְדוּת וּתְפִלּוֹת שֶׁלִּמֵּד אוֹתָנוּ, לְדַבֵּר בֵּינֵינוּ לְבֵין קוֹנֵנוּ, הֵם יִגְמְרוּ תִּקוּנֵנוּ, וִינַצְּחו אוֹיְבֵנוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
וִידוּי דְּבָרִים שֶׁל כָּל אֶחָד לְפָנָיו, הֵם יִכְפְּרוּ עֲווֹנוֹתָיו, יָאִירוּ לוֹ אוֹר אֵין סוֹף, לָדַעַת שֶׁלְּטוֹבָה כֹּל מְאוֹרְעוֹתָיו. הוּא רַבֵּינוּ…
זְכוּתוֹ הִשְׁאִיר אַחֲרָיו, לְכֹל הַהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, לְכָל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו, כַּאֲשֶׁר יַמְשִׁיךְ עָלָיו תִּיקוּנָיו. הוּא רַבֵּינוּ…
חִידּוּשׁ כְּמוֹתוֹ מֵעוֹלָם, לֹא הָיָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, מֵהַרְבֵּה עוֹלָמוֹת שְׁמוֹ נֶעֱלָם, וְהוּא יְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. הוּא רַבֵּינוּ…
טָעַמְנוּ כִּי טוֹב סַחֲרוֹ, לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרוֹ, עוֹלָם נֵלֵךְ לְאוֹרוֹ, עַל יְדֵי רַבִּי נָתָן תַּלְמִידוֹ. הוּא רַבֵּינוּ…
ייֵאוּשׁ אֵינוֹ בָּעוֹלָם כְּלַל, הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו מִשַׁחֲת יַעֲל, אִם יַשְׁלִיכוּ חָכְמָתָם הַמְדוּמוֹת, וְיַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר יְצַווֵם בִּתְמִימוּת. הוּא רַבֵּינוּ…
כָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ לְשָׁורְשֵׁנוּ, אֲבָל מְאֹד גָּבַר מִתְנַגְדֵנוּ, כִּמְעַט כָּלִינוּ בְּהֶבְלֵינוּ, לוּלא עֶזְרַת רַבֵּינוּ: . הוּא רַבֵּינוּ…
לִיקוּטֵי מוהר”ן שהנחילנו רַבֵּינוּ, פּוֹתֵחַ גִּידִי קַשְּׁיוּת לִבֵּנוּ, בַּל נִתָּפֵס בְּרֶשֶׁת שׂוֹנְאֵנוּ, וּבַל נִישַׁן יָמֵינוּ וּשְׁנוֹתֵינוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
מְפֻרְסָמִים רָצוּ להשתרר עָלִינוּ, להעבירנו מִדַעַת קדשנו, הודיענו זֹאת רַבֵּינוּ, כִּי מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה חֲדָשׁוֹת עַד מָשִׁיחַ צָדַקְנוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
נֶצַח יִזְכֶּה לְהָפִיץ אוֹרוֹ, וְעַד מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יָאִיר נֵרוֹ, וְהַמָּשִׁיחַ בְּדַעְתּוֹ יִלְחם, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נָכוֹן הַיּוֹם. הוּא רַבֵּינוּ…
סִפֵּר מַעֲשִׂיוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, נְפוּלִים מִשִּׁבְעִים פָּנִים לְהַחֲיוֹת, לְהָשִׁיב בַּת-מֶלֶךְ מִדְחִיוֹת, אֲשֶׁר נָפְלָה בֵּין חַיָלוֹת (צבאות, היצר הרע) לֹא טוֹבוֹת. הוּא רַבֵּינוּ…
עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, הָאֲמוּרוֹת עִם הַתְּחִנָּה, יְתַקְּנוּ תִּיקּוּן הַכְּלָלִי, וְיַעֲלוּ שַׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא עָלוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
פְּלָאוֹת אֵלֶּה הֵן קְצוֹת דַּרְכּוֹ, מִי יָבִין גָּדְלוֹ מִי יַשִּׂיג עֶרְכּוֹ, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע אֲשֶׁר נֶחַשְׁבוֹ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ עַד כֹּה. הוּא רַבֵּינוּ…
צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּכָל עֵת וְרֶגַע מֶחַדֵשׁ חַדָשִׁים, הִבְטִיחַ אֲשֶׁר עַל צִיוּנוֹ בִּתְפִלָּה נִגָשִׁים, יוֹצְאִים מִשְּׁאוֹל אַף אִם עָבְרוּ עָווֹנוֹת קָשִׁים. הוּא רַבֵּינוּ…
קְדוּשָׁתוֹ אֲשֶׁר זָכָה מֵרֹב פְּרִישׁוּתוֹ, עַל יְדֵי גֹּדֶל הִתְחַזְקוּתוֹ וְרִיבּוּי תְּפִילָּתוֹ, אֵין לָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ, וְדוּמִיָּה תְּהִילָתוֹ. הוּא רַבֵּינוּ…
רֹאשׁ כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, צִיווָה לְהִתְקַבֵּץ עַל צִיוּנוֹ אֻמַּנָה, לְהִתְפַּלֵּל עִמוֹ יַחַד בִּרְנָנָה, וְלִצְעֹק עַל נְפִילַת הַמַּלְכוּת בְּכַווָּנָה. הוּא רַבֵּינוּ…
שׁוֹמְרִים זֹאת תַּלְמִידָיו, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה לְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו, שׁוֹבְרִים עַל זֶה מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת, כִּי זֶה תִּיקוּנָם הַמְּיֻוחָד לִפְנֵי יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. הוּא רַבֵּינוּ…
תּוֹרַת הַשֵּׁם אֲשֶׁר הִשִּׂיג מֵרֹב גְּדֻולָתוֹ, מֵרַב עַנְווְתָנוּתוֹ ומגדל קְדֻושָׁתוֹ, הוֹדִיעַ לְדָרֵי מַעְלָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וּלְדָרֵי מַטָה מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. הוּא רַבֵּינוּ…
יְעָצָנוּ עַל כָּל זֶה רַבֵּינוּ, לִשְׂמֹחַ כָּל יָמֵינוּ, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קָדְשֵׁנוּ, וְלַעֲשׂוֹת רִיקּוּדִים עַל שִׂמְחַת יַהֲדוּתֵנוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
צְדָקָה לִתֵּן עַל בִּנְיַן אֱמוּנָתֵנוּ, לַעֲשׂוֹת אֲוִיר הַנָּח וְהַזָּךְ בְּכָל גְּדֻולּוֹתֵינוּ, לְדַבֵּר דִבּוּרֵי אֱמוּנָה עִם כָּל יוֹדְעֵנוּ, וּלְהַאֲמִין בְּהַשְׁגָחַת פְּרָטִית בּוֹרְאֵנוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
חִידֵשׁ בְּכָל עֵת רְצוֹנֵנוּ, בְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל מִמַּה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׂם הַיּוֹם, וּלְהִתְבּוֹדֵד לְפָנָיו יוֹם יוֹם. הוּא רַבֵּינוּ…
קְדֻשַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ, בְּהַדְרִיכֵנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ, וּבָזֶה נִזְכֶה לַאֲרִיכַת אַפֵּינוּ, וּלְנַצֵּח כָּל מִלְחֲמוֹתֵינוּ. הוּא רַבֵּינוּ…
חֲזַּק וְנִתְחַזֵּק בִּנְקודּוֹת טוֹבוֹתֵינוּ, וְנָדִין אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת וְאֶת חֲבֵרֵינוּ, חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִים נְרַחֵק מִדַּעְתֵּנוּ, וְנִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם בִּקְדֻשַׁת רַבֵּינוּ:
הוּא רַבֵּינוּ מְקוֹר חָכְמָה. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחִי אֲדוֹנֵינוּ מְקוֹר חָכְמָה. הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אִישׁ חָי. נַחַל נוֹבֵעַ מקור חָכְמָה.
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!