אתגר הבוקר: מרגישים שכל בוקר אתם קמים לעוד מלחמה על הרצון להצליח? אז זהו, יש דרך ללכת בהצלחה בשבילי החיים!
“כדי שאפשר יהיה ללכת בדרך התשובה, מוכרחים לדעת הלכה” – רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן ו, ד, וכן ליקוטי הלכות ברכת הפירות ה, יט).
המילה ‘ללכת’ קשורה מאוד למילה ‘הלכה’.
הדמיון בין השתיים רומז לכך שידיעת הלכה נחוצה להצלחה בשבילי החיים. ההלכה קובעת מה מותר ומה אסור, מתי להתקדם ומתי לעצור.
ידע כזה “מביא שלום” אל תוך הלב, כי בלעדיו, שלולא זאת, נותר חצוי. הידיעה מה לעשות במצב נתון יוצרת גישה בטוחה ובריאה כלפי החיים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בדיקת מציאות: האם מה שרואים זה הדבר האמיתי?
רבי נחמן לימד גם, שמלבד העובדה שהתפילה מקבילה לידיים היא מקבילה גם לרגליים. תפילה לבורא עולם מהווה הכרה בשלטונו, שהיא עיקר “העמידה האיתנה”.
ולא רק, היראה מקבילה לרגליים, כפי שאומר החכם באדם שלמה המלך ע”ה (קהלת יב, יג): “סוף דבר… את האלוקים ירא”. היראה היא “הסוף”, רמז לרבדים הנמוכים ביותר. את המסע הרוחני יש להתחיל ב”עמידה איתנה”, ביראת שמים. כאשר ה”רגליים” ניצבות איתן (כאשר יראת ה’ היא יציבה) הן יוצרות ערוץ אשר דרכו אפשר לקבל את השפע האלוקי.
הדמיון בין השתיים רומז לכך שידיעת הלכה נחוצה להצלחה בשבילי החיים. ההלכה קובעת מה מותר ומה אסור, מתי להתקדם ומתי לעצור.
וכך לימד רבי נחמן: שלושת הרגלים (החגים הגדולים: פסח, שבועות וסוכות) נקראים בשם זה מכיוון שהם מגלים את יראת ה’ – רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן חלק ב ד, ו).
כל אחד משלושת הרגלים בא לציין נסים אחדים. פסח מציין את יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף. ההתגלות האלוקית בהר סיני התרחשה בשבועות, בעת מתן תורה. סוכות מזכיר לנו את שבעת ענני הכבוד שסוככו על ישראל במדבר. על ידי שאנו חוגגים את שלושת הרגלים אנו מתחברים מחדש לניסים שהם מציינים, ומגלים על ידי זה שוב את יראת השם (שם ד, ד).
אולם לא כל מה שמקביל ל”רגליים” בהכרח חיובי. מכיוון שלאדם נתונה תמיד הבחירה החופשית, קיים גם פוטנציאל לרע.
“רגל, מקבילה לרגל (=הוצאת דיבה) שהרי מוציא הדבר “הולך” ממקום למקום כדי להפיץ את הרכילות שלו” – רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן חלק א יד, יב).
מכיוון שלאדם נתונה תמיד הבחירה החופשית קיים גם פוטנציאל לרע!
מבין כל מיני הלשון הרע, הרכילות והדיבה הן בוודאי הגרועות ביותר. הגמרא משווה בין הוצאת דיבה לשפיכות דמים (ערכין טו, ב), שהרי הוצאת דיבה על אדם עלולה לגרום לו נזק בל ישוער – כספי, רגשי, רוחני או אפילו גשמי. מי שעוסק בהוצאת דיבה מחליש באותה העת את ה”יסוד” שלו – הרגליים שלו – ונותר ללא קרקע איתנה לעמוד עליה.
וכן להיפך, כאשר אנשים חדלים מלעסוק בהוצאת דיבה וברכילות, מתרבה השלום בעולם (רבי נחמן, שם יד, יב). השלם מקביל ל”יסוד”, האיזון המושלם בין ספירות נצח והוד.
הגאווה קשורה אף היא ברגליים, כמו שאומר דוד המלך ע”ה (תהילים לו, יב): “אל תבואני רגל גאווה” (שם כב, יג). הגאוותן סובל לעתים קרובות מתסביך נחיתות וחש שכדי לזכות בהכרה עליו להתגאות. אולם, הגאווה היא מידה מאוד מגונה, ובגללה נאלץ עם ישראל להישאר בגלות וקשה לו לשוב בחזרה לארצו (שם יא, ח).
גם הכפירה מתבטאת ברגליים. את זה אנו למדים מדברי דוד המלך במזמור עג (תהלים) בו מתאר כיצד הצלחת הרשעים כמעט הביאה אותו לסטות מדרך האמת, וכך הוא כותב שם: “ואני כמעט נטיו רגליי, כאין שופכו אשורי. כי קנאתי בהוללים – שלם רשעים אראה”.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!