מצד אחד להתחזק ומצד שני להתעורר, זו הדרך להחזיק את המקל בשני הקצוות ולא ליפול מהגשר…
כאשר מתחילים להכיר את התורות והשיחות והעצות של ברסלב, מתרכזים בדרך כלל בספרים המכילים את מאמריו ושיחותיו של רבי נחמן מברסלב, כגון ליקוטי מוהר”ן, וכן בספרים המכילים את מאמריו התורניים של תלמידו המובהק רבי נתן מברסלב, כגון ליקוטי הלכות. זה חשוב ויסודי לעשות כך ועל זה אין ויכוח, אבל ישנו ספר אחד שלא רבים מכירים את חשיבותו ואת האוצר העצום הגנוז בו. אני מדבר על ספר מכתביו של רבי נתן הנקרא “עלים לתרופה”. מי שמתוודע לאוצר זה מקבל הרגשה מיוחדת בתורת ברסלב, ואף הלימודים שלומד בספרי היסוד ליקוטי מוהר”ן וליקוטי הלכות מקבלים טעם אחר.
נכון, אלו מכתבים ומטבע הדברים יש בהם הרבה תוכן שנראה שאין מה ללמוד ממנו כמו דרישת שלום, בקשה להעביר כספים וכן הלאה, אך יחד עם זאת זרועים לאורך המכתב הרבה רעיונות עמוקים, חידושים ועצות אמיתיות ב”זמן אמת” מהם אפשר ללמוד, לפעמים, הרבה יותר מאשר במאמרים התורניים, ובפרט שבמקומות רבים מגלה את שורשיהם של כמה מאמרים ורעיונות הנמצאים בספרים ומסביר אותם באופן אחר, ישיר ואישי יותר. מלבד זאת, גם בפרטי היומיום שנראים רגילים יש הרבה מאוד עומק ולימוד, בפרט הגילויים על גדולתו של ענק הרוח הזה, שביחד עם גאונותו וצדקותו המופלגים התנהג בפשטות כאחד האדם, ומה נאמר אנחנו.
מי שמתחיל להיכנס לתוך התמונה המלאה שמכתבים אלו מציירים לפניו, לומד להכיר את דמותו של רבי נתן ולעקוב אחר תהפוכות חייו והאתגרים שנצבו לפניו, ואף מתחיל לחוש ולקלוט את דרך חשיבתו של רבי נתן והדבר משפיע בצורה מאוד עמוקה על הסתכלות החיים שלו, כמו שמעידים רבים – שמאז שהתחילו להתמיד בקריאה ולימוד של המכתבים זווית הראיה שלהם על החיים השתנתה, והם גם התחילו לקבל הרגשה הרבה יותר עמוקה בכל הדבר הזה שנקרא “ברסלב”.
עלים לתרופה – אחד הספרים שמקפל בתוכו את הדרך הנפלאה לאחוז את המקל בשני הקצוות וליהנות משמחה ואושר עילאיים כבר כאן, בעולם הזה…
להחזיק את המקל בשני הקצוות
כדי לנסות ולהדגים מעט מעומק המסרים הנפלאים היוצאים ממכתביו, אביא ציטוט מתוך אחד ממכתבים אלו, ומי שיעמיק להתבונן בו יראה את דרך שבה רבי נתן “קופץ ומדלג” מהתעוררות אין סוף להתחזקות אין סוף. בתוך משפטים אחדים מזכיר את הקושי העצום וגודל האתגר העומד בפנינו בעולם הזה, ותוך כדי כך מעודד אותנו ומחזק את הרגשת הביטחון שלנו באופן החזק ביותר, ושוב ושוב – חוזר מצד לצד, בהתעוררות גדולה ובהתחזקות רבה.
זה מכתב משנת תקצ”א, שימו לב למקומות בהם משולבות ההתעוררות וההתחזקות זו בזו, וגם ל”תנועות” של רבי נתן מצד ההתעוררות לצד ההתחזקות. כדי לסייע לכם לראות את זה בצורה ברורה, הפרדתי בין המשפטים:
רבי נתן מתחיל מחיזוק גדול בגודל הרחמים והישועות של ה’ יתברך: “עַד הֵנָּה עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו וְכוּ’ וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵֹיבָה אַל יַעַזְבוּנִי עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִרְאוֹת שֶׁתִּצְמַח וְתִתְגַלֶּה יְשׁוּעָתוֹ בְּקָרוֹב לְעֵינֵינוּ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁאָנוּ רוֹאִים צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּכָל עֵת…:
עד כאן התחזקות, ומכאן מתחיל לעורר אותנו: “…אַךְ עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לִישׁוּעָה וְרַחֲמִים רַבִּים מְאֹוד מְאֹוד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת…”
עד כאן התעוררות, ומתחיל שוב לחזק: “…וְאָנוּ מְחויָּבִים תָּמִיד לִהְיוֹת מוֹדִים עַל הֶעָבָר עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר כְּבָר הִפְלִיא לַעֲשֹוֹת עִמָּנוּ, עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכַמָּה וְכַמָּה אֳפָנִים בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ’ וְכוּ’…:
עד כאן התחזקות, ומתחיל שוב לעורר: “…וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָנוּ כֹּוחַ לִצְעֹוק עַל לְהַבָּא, שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים וְיוֹשִׁיעֵנוּ לָצֵאת מִמְּצוּלוֹת יָם מִיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מַעֲמָד אֲשֶׁר מִתְפַּשֵּׁט בְּזֶה הָעוֹלָם, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ…”
עד כאן התעוררות עד אין סוף, ושוב מחזק: “…וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ רוֹאִין נִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה כָּזֹאת (שימו לב שההתחזקות דבוקה בהתעוררות “נפלאותיו -במצולה…”). כִּי כְּבָר הִרְבָּה וְהִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ עַד אֵין סוֹף (התחזקות(. עַל כֵּן צְרִיכִין לֵילֵךְ בְּכָל עֵת בַּדֶרֶךְ הַנַּ”ל לִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הֶעָבָר (התחזקות) וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא (התעוררות), כַּאֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי הַרְבֵּה בְּעִנְייָן זֶה. חֲזַק בְּנִי וַחֲזַק וְשַֹמַּח נַפְשְׁךָ בְּכָל מַה שֶּׁתּוּכַל לִבְטֹחַ בַּה’ כִּי לא יַעֲזֹוב אוֹתְךָ….!”
תיהנו מסדרת-סדנת השמחה
חלק ה – שמחה? מה יוצא לנו מזה?
ככה לא בונים שמחה
מה מיוחד כאן? בואו ננסה להמחיש את זה בעזרת הדוגמה הבאה: בדרך כלל, כשרוצים לשמוח ולהרגיש טוב – מנסים לשכוח מהצרות וליהנות מהחיים. אם תבואו לאדם באמצע השמחה ותזכירו לו את חסרונותיו, הוא יכעס ויגיד שאתם הורס לו את השמחה – כי בזמן של שמחה לא מערבים דברים לא נעימים, זאת הגישה שנחשבת לנורמלית. אבל עד כמה שהיא נראית נורמלית, הרי שגישה זו בהכרח גוררת צער וכעס ועצבות משום, שללא ספק, יש לנו חסרונות ומתישהו ניזכר בהם או שאף נכשל בהם, באופן כזה שלא ישאיר מקום להדחקה. ואז, מכיוון שכל השמחה שלנו מותנית דווקא בכך שנשכח את הדברים הללו, לא נוכל לשמוח כאשר הם יהיו בשטח, וכאמור, רוב הזמן הם אכן בשטח בצורה מוחשית ובנוכחות מאוד מורגשת… אז מתי נשמח? רק כאשר נהיה שיכורים או בהדחקה?
לא כך היא דרכו של רבי נחמן, כפי שהוא מלמד אותנו בתורה מדהימה (לי”מ ב’ כ”ג) – שעיקר השמחה היא דווקא כאשר לוקחים את היגון והאנחה והופכים אותם לשמחה! כלומר, לא רק כשאנחנו לא מבססים את השמחה על מצב נטול חסרונות, אלא אף משתמשים בחסרונות עצמם על מנת לשמוח. רבי נתן העמיק מאוד להתבונן בשיחה זו והיא מהווה אצלו אחת מאבני היסוד של הסתכלותו על החיים, כמו שרואים רבות במכתביו והוא אף כתב כמה הלכות עמוקות בליקוטי הלכות על בסיס תורה זו (כדאי ללמוד הלכות פריה ורביה ג’ בחלק אבן העזר, וכן באופן דומה בהלכות פסח הלכה ט’).
מה אתם יודעים על שמחה?
שמחה הבאה מכוחה של עצבות
זו לשונו באחד מהמכתבים ( ניסן תקס”ב): “…עַתָּה שֹוֹשֹ תָּשִֹישֹ בַּה’ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹועַ דְּבָרִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, וְיֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לִשְֹמֹחַ כְּשֶׁזָּכִינוּ שֶׁמְּחַיִּין אוֹתָנוּ בְּשִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם כָּאֵלֶּה, וְשָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה תַּשִּיג, עַד שֶׁתַּחֲטֹוף גַּם הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּמְחָה בְּעַל כָּרְחָם, כִּי בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ לְהַחֲלִישׁ דַּעְתְּךָ בְּאֵיזֶה עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, תֹּאמַר: אַדְּרַבָּה, זֶהוּ שִֹמְחָתִי, שֶׁאִישׁ כָּמוֹנִי אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי יוֹדֵעַ מִנִּפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה מִנְּעִימוֹת בִּימִינוֹ נֶצַח כָּאֵלֶּה, וְאִם אֲנִי גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אַדְּרַבָּא רָאוּי לִי לִשְֹמֹוחַ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זִכָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִישָּׁעֵן עַל צַדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה, אֲשֶׁר גִּלָּה נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה”.
אנא קראו את המשפט המודגש שוב ושוב כי בו מקופל וגלום סוד ההתחזקות והשמחה, ומי שיבין אותו לא יהיה דבר שיוכל להפיל אותו לעצבות! ה”אדרבה” הזה שרבי נתן משתמש בו על מנת להפוך את היגון לשמחה הוא כלי מעשי אדיר, וכל מה שמתגבר על האדם – איזה חסרון שלא יהיה – הוא יכול לומר בכוח אותו חסרון, ש”אדרבה” אם אכן יש לי כזו צרה, אז אדרבה, אני צריך אני יותר ויותר לשמוח במה שזכיתי בכלל, ובפרט מעצם היותי מזרע ישראל ולדעת מצדיק כזה וכן הלאה.
גשר צר – איזה פחד!
הדעת הזו המקשרת בין הפכים כאלה רמוזה גם במשפט המוכר: “ודע, שצריכים לעבור בעולם הזה על גשר צר מאוד והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל”. הרי גם זה משפט שבנוי הפוך מהשכל האנושי המוכר לנו, שעל פיו היה צריך להבטיח לנו שהגשר רחב מאוד ובטוח לכן אין לנו לפחד כלל, אך במקום זה מזהירים אותנו שהגשר צר, ולא רק צר אלא צר מאוד, ומה העניין הזה שרבי נחמן תיכף שלא נפחד כלל? אך באמת, רק הבנת מצבו האמיתי של האדם בעולם היא שיכולה להביא אותו גם לשמחה ולביטחון האמיתיים, על ידי דרכי הצדיק, וכמו שאנו לומדים כאן בעניין השמחה המתחזקת דווקא מהכרת החסרונות.
לעבור על הגשר הצר? איזה פחד…
לכן רואים במכתבים שוב ושוב איך שרבי נתן מחדיר כל הזמן לבנו ולתלמידיו את ההבנה – שהעולם הזה מלא צער וחסרונות, ואפילו כל הטובות של העולם הזה תמיד יש בהם צד של חסרון ואחיזה ליגון ולאנחה. ומצד שני, הוא לא מפסיק להדגיש את האושר והשמחה שאין לה סוף שיש בכל נקודה טובה שחוטפים בתוך המערבולת הגשמית של העולם הזה.
להעלות שעשועים מתוך החושך – עיקר הבחירה
ובאמת, הכל דבר אחד – גם ההכרה וההבנה בשפלות האדם והקושי שבו הוא נמצא בעולם הזה הגשמי, וגם ההכרה במעלה הגדולה של אותו אדם ממש מצד נשמתו, הם אחד. השילוב הזה הוא הדבר המיוחד שיש לאדם בעל הבחירה, וזה כל כך עמוק וכל כך גורם נחת רוח למעלה שרק בשביל זה ברא הקב”ה את האדם!
ההכרה הזו, בעוצם השעשועים שמעלה האדם בעבודתו את הקב”ה מתוך הארץ ממש, היא המולידה את ההתעוררות, וממילא מולידה גם התחזקות עד אין סוף, כי זהו היסוד הידוע של “כיתרון האור מן החושך” (קהלת ב), רק כאשר מכירים בחושך הכפול ומכופל של העולם השפל, רק אז מכירים גם באור הזוהר של כל נקודה של קדושה ורצון טוב. וכאשר חסרה ההרגשה של הריחוק והשפלות של האדם מצד גשמיותו, ממילא חסרה ההרגשה של היתרון הנפלא של האדם מצד הרוחניות שבו.
זו סיבה מספיק טובה, וחזקה, להתחזק בדרכיו של מורה דרך והמאמן הרוחני הנפלא שמלמד אותנו את חכמת החיים האמיתית, הפשוטה כל כך אך גם העמוקה כל כך, ואשר בעזרתה כל אדם יכול לטעום את טעמם של החיים הטובים באמת!