לא רק לאסוף את הצדיקים כדי לגאול את עם ישראל אלא את כל הנשמות אפילו הרחוקות, כי לא מוותרים על אף יהודי! זה מה שהבין יעקב אבינו רגע לפני פטירתו.
פרשת השבוע היא פרשת ויחי – חזק (הקריאה “חזק” מכוונת לקריאת הקהל בסיום החומש “חזק חזק ונתחזק”, להראות שאנו שמחים בסיום החומש ומתחזקים הלאה להמשיך לחומש הבא). פרשה זו עוסקת בפטירתו של יעקב ובצוואתו וברכתו לבניו ולדורות אחריו. כאשר יעקב חלה וראה שהוא קרוב לפטירתו הוא קרא לבניו, כדברי הפסוק: “ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם” (בראשית מט, א-ב). “ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים” (רש”י).
המדרש מספר שיעקב אמר לבניו: שמא יש בלבבכם מחלוקת (ספק = לב חלוק) על הקדוש-ברוך-הוא, אמרו לו: “שמע ישראל” אבינו, כשם שאין בליבך מחלוקת על הקדוש-ברוך-הוא כך אין בלבנו מחלוקת, אלא “ה’ אלוקינו ה’ אחד”, אף הוא פרש בשפתיו ואמר: “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” (מדרש רבה ויחי, צח, ג). מעמד נורא הוד, יעקב בחיר האבות והראשון מגלה שכל בניו הולכים בדרכו ויחד ימשיכו את האמונה המוחלטת באל אחד, ברגעים האחרונים לחייו הוא רוצה לגלות לבניו את הקץ ולפתע השכינה מסתלקת ממנו, ובמקום זה יעקב אומר דברים אחרים (אמנם וודאי שדבריו היו מעין מה שרצה לומר מלכתחילה, אלא שהדברים נאמרו בהכללה, בהעלמה ובהסתרה בתוך דבריו, ולא בגלוי – רבי נתן).
אולי גם זה יעניין אתכם:
תציל מה שאתה יכול – פרשת וישלח
מה קרה שהשכינה הסתלקה כאשר יעקב רצה לגלות את הקץ לבניו?
יעקב ראה שכל בניו הולכים בדרך הישר, כולם צדיקים קדושים טהורים וכולם מסורים כליל לעבודת הבורא. יעקב קורא לבניו ואומר להם “האספו ואגידה לכם”, הוא חשב שדי לאסוף את בניו הצדיקים על מנת להחיש את הגאולה, אולם השכינה הסתלקה ממנו כי הקב”ה ברחמיו חפץ ש’לא ידח ממנו נידח’ כלומר, שכל עם ישראל יתקבצו יחד, כאשר כולם יתאחדו ויהיו כלולים בקדושה, הצדיקים והרחוקים כאחד, אז תבוא הגאולה. כלומר הגאולה תלויה דווקא בהתקבצות של אלו שרחוקים ומתקרבים לקדושה. מה הסיבה לכך?
להבין את הדברים נקדים רעיון שרבי נחמן מסביר, המבוסס על הנאמר בספר יצירה (שכידוע חובר על ידי אדם הראשון, ויש אומרים שנכתב על ידי אברהם אבינו): “שתי אבנים בונות שני בתים, שלוש אבנים בונות שישה בתים, ארבע – עשרים וארבעה בתים, חמש – מאה ועשרים, שש – שבע מאות ועשרים”. (ספר יצירה).
העיקרון העומד מאחורי ההכפלה הזו:
משתי אותיות ניתן להרכיב רק שתי מילים. את האותיות א-ב, אפשר להרכיב רק באחת משתי האפשרויות הבאות: אב, בא.
אם נוסיף לשתי האותיות את האות ג, כעת ישנם שלוש אותיות אבג, אם נכפיל את מספר האותיות בשתי האפשרויות שהיו לנו קודם, נוכל כעת כבר להרכיב שש מילים: אבג, אגב, באג, בגא, גאב, גבא. (העיקרון הוא שתמיד מכפילים את כמות האותיות העכשווית, במספר אפשרויות ההרכבה של המילים שהצלחנו להרכיב בפעם הקודמת. כעת יש לנו 3 אותיות ובפעם הקודמת הצלחנו להרכיב 2 מילים 3X2=6).
אם נוסיף עוד אות את האות ד, כעת יש לנו ארבע אותיות וכאשר נכפיל אותם פי 6, שזה מספר אפשרויות הרכבת מילים שהייתה לנו בפעם הקודמת כשהיו לנו 3 אותיות, התוצאה תהיה עשרים-וארבע, (4 אותיות כפול 6 יוצא כמובן 24 אפשרויות הרכבה. כאשר נוסיף עוד אות אחת (ס”ה 5 אותיות) ונכפיל אותה במספר ההרכב הקודם שהיה לנו (5 אותיות כפול 24) נגיע למאה ועשרים אפשרויות, ואם נוסיף רק עוד אות אחת (ס”ה 6 אותיות) בהכפלה של ההרכב האחרון שהיה לנו, שהוא מאה ועשרים, נגיע למספר שבע מאות ועשרים. (הסיבה לחישוב בצורה זו מובנת ומוסברת באריכות בספר חיי מוהר”ן אות מג, ובספר פרדס שער ל שער הצירוף).
כשכל עם ישראל יתקבצו יחד – כאשר כולם יתאחדו ויהיו כלולים בקדושה, הצדיקים והרחוקים כאחד, אז תבוא הגאולה!
בחישוב מהיר, כאשר מדובר בשלוש-עשרה אותיות כבר מדובר במספרים דמיוניים שבמציאות לא ניתן לספור אותם. מיליוני מיליונים.. מה המשמעות של כל זה? רעיון זה נקרא בתורת רבי נחמן “ריבוי הבתים”, כאשר בתוספת קטנה מתרבה עוצמת הגרעין היסודי וכוחו מוכפל לעוצמה בלתי נתפסת ובלתי ניתנת לאמידה. רבי נחמן מעתיק את הרעיון המובא בספר יצירה בהקשר האותיות, גם לממד האנושי, בנפש של כל אחד. כאשר ישנה קבוצה המרכיבה מספר אנשים העוסקים בעבודת השם ונוספת עליהם עוד נפש המתחברת אליהם, יש לכך את אותו אפקט של ריבוי הבתים כמו באותיות. יתירה מכך, הרעיון הזה קיים בכל נושא של הקדושה, בתפילה, בתורה ובכל דבר בעבודת השם (גם בכתובים ידוע שנפשות נקראות אבנים, כדברי הפסוק באיכה “תשתפכנה אבני קודש”, ירמיהו הנביא מקונן על נפשות בית ישראל שהושלכו כדומן על פני השדה והוא קורא להן בכינוי תשתפכנה ‘אבני’ קודש).
כל אבן נוספת מעצימה את הגרעין היסודי של הבניין האדיר של עם ישראל!
זה מה שיעקב אבינו הבין כאשר חשב תחילה שהוא יוכל לאסוף את בניו הצדיקים ועמם להביא את הגאולה. אך כאשר השכינה הסתלקה ממנו, יעקב הבין שרצון הבורא הוא לקבץ את כל עם ישראל, לא לוותר על אף יהודי ודווקא על ידי קירוב כל אחד מעם ישראל, ובעיקר אלו שהיו רחוקים ומקרבים אותם אל תוך הקדושה ומוסיפים ומעלים את בניין הקדושה וריבוי הבתים, דווקא על ידי זה תבוא הגאולה.
יעקב אבינו נקרא גם בשם יעקב וגם בשם ישראל, כך מתפרש אם כן הפסוק בפרשתנו:
“ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם”. ‘הקבצו ושמעו בני יעקב’ מסמל את הנשמות הקטנות שצריכות להילחם כדי לשרוד רוחנית, כמו עובר שעדיין לא נולד ולא יצא מהכוח אל הפועל, זה מרומז בשם יעקב שמבטן ‘ידו אוחזת בעקב עשיו’ ולוחם עמו, וכך גם יעקב כאשר נשאר לבד, כמו שכתוב “ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו” וכו’ (בראשית לב, כה) – שהכוונה לשרו של עשיו, כל זה מתייחס לרחוקים שהם בחינת ‘יעקב’, כשהדברים רחוקים משלמות, שזה מצב של קטנות. כאשר יעקב מבין שלא ניתן להביא את הגאולה על ידי שאוספים את הצדיקים לבד, הוא אומר הקבצו ושמעו בני יעקב, אין ברירה אלא לקבץ את כל הנשמות אחת לאחת ולהוסיף אותם לקיבוץ הקדוש, לקרב את כולם לבחינת ‘שמעו אל ישראל אביכם’, השם ‘ישראל’ מרמז על השלמות, כאשר יעקב מנצח את שרו של עשיו ואז נאמר: “לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל” (שם, כט).
רבי נתן מסכם: “ועל ידי זה יהיה עיקר הגאולה, על ידי שיצטרפו נפשות ישראל שהם בחינת צירופי אותיות התורה בצרופים רבים עד אין קץ, שזהו בחינת ישראל, שמרמז על כלליות ששים ריבוא אותיות התורה, שהם בחינת ששים ריבוא נפשות ישראל (כלומר הדברים מתייחסים לקשר שבין האותיות והנשמות כפי שהסברנו לעיל), כמובא בכל ספרי קודש שהמילה ‘ישראל’ הוא ראשי תיבות של המילים י‘ש ש‘ישים ר‘יבוא א‘ותיות ל‘תורה (על פי ליקוטי הלכות, פריה ורביה ה).
חזק חזק ונתחזק!
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.