חוש הראייה מפגיש אותנו עם היופי העצום של העולם הגשמי. אך לא רק, על פי הקבלה גם עם העולם הרוחני. ובנוסף, מעניק לנו רמת מודעות גבוהה. איך משיגים את זה?
העיניים הן אולי החשובות שבאיברי החושים. חוש הראייה מפגיש את האדם עם צבעים ועם צורות, ובעצם, עם כל העולם הסובב אותנו. במובן מסוים, אדם יכול לשמוע, להריח, לטעום ולמשש – והכל באמצעות עיניו. הראייה היא חוויה חושית כוללת לא ניתנת לשחזור על ידי אחד מאיברים החושים האחרים. (כלומר, באמצעות כוח הראייה אפשר לדמיין ביתר קלות את תגובות שאר החושים).
הראייה מאפשרת לאדם לראות את המופלא והיופי שבבריאה. ללא ראייה, אנו מתנתקים מהמציאות, נטולים מגע אמיתי ומוגדר עם העולם. גם במובן הרוחני, “ראייה” פירושה הבטה עמוקה אל תוך דבר על מנת לגלות את הפנימיות שלו (ליקוטי מוהר”ן חלק א, א ב-ד). ללא “חוש ראייה” טוב, אנחנו לא מסוגלים להבחין בנוכחות האלוקית המקיפה אותנו מכל עבר.
בחיי היומיום, אנחנו צריכים לשמור שהעיניים יראו דברים כהווייתם, ולא כפי שאנחנו היינו רוצים לראות אותם. מניעים זרים יכולים בקלות לעוות את הראייה שלנו. הדבר נרמז בהוראות התורה (שמות כג ח, דברים טז יט) “ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים”. כאשר השיפוט שלנו נפגם כתוצא ממניעים זרים, אנחנו מאבדים את היכולת להבדיל בין צודק למוטעה, בין “והצדיקו את הצדיק” לו”הרשיעו את הרשע” (דברים כה, א). אפילו הצדיקים נתונים לסכנה שיכולת השיפוט שלהם תעוות. ואם הצדיקים, אשר ראייתם חדשה, עלולים לטעות בהגדרת מה שהם רואים, קל וחומר מי שראייתו הרוחנית חלשה חייב להיזהר במיוחד (ליקוטי מוהר”ן חלק א, נד ה).
ראייה חדשה מקבילה לרמה גבוהה של מודעות, ידע ושכל (ליקוטי מוהר”ן חלק א, עד א). מבחינת הקבלה, העיניים מהוות הארכה של האונה הימנית של המוח, הקשורה עם ספירת החכמה (שם חלק ב, מ א). לכן, עלינו לשאול את עצמנו: כיצד אנחנו משתמשים בעיניים שלנו? האם אנחנו רואים את מהות הדבר שאנו מביטים בו, או שמא אנו שופטים אותו על פי החיצוניות שלו? (יש לזכור שחכמה היא ‘כח מה’, מהותו של דבר-מה). כיצד נוכל להשיג את מדרגת החכמה הטהורה של מיקוד וריכוז שיאפשרו לנו להבחין בפנימיות של הדברים?
כשמתמקדים בעצם כלשהו, אישון העין מתרחב או מצטמצם כדי לווסת את כמות האור הנכנסת פנימה. הרחבה וצמצום אלה מאפשרים לעין להתמקד כראוי בלי להזיק לרשתית. בצורה דומה, כאשר יוצאים לחיפוש אחרי חכמה רוחנית גדולה, מן החכמה הוא להגביל את עצמנו קודם כל למדרגה נמוכה יותר. בשלבים הראשונים, עצם ההתמקדות בהתקדמות הדרגתית במקום ביעדי העתיד מאפשרת לשכל “להתרחב ולהצטמצם” בדרך הטבע, כדי לאפשר את השגתו ההדרגתית של שכל גבוה יותר (ליקוטי מוהר”ן חלק א, ל ג).
וכך לימד רבי נחמן מברסלב: העיניים נחשפות בהתמדה למראות המדהימים ביותר. אילו טיהר האדם את עיניו במידה מספקת, הוא היה מסוגל להבחין בנפלאות רבות באמצעות עיניו בלבד. דברים חולפים לנגד עינינו במהירות כה רבה, שאין זמן להתמקד ולתפוס את כולם… אולם, אדם הראוי לכך, עשוי להשיג ראייה מזוככת יותר ולמצוא את עצמו מסוגל להבחין בפלאים הגדולים המקיפים אותו מכל עבר. מכיוון שעיניהם של מרבית האנשים אינן טהורות, הם לא יכולים למקד אותן כראוי, וכך נמנע מהם להבחין בפלאים אלו. (שם חלק א רנד, חלק א סה ג).
אולי גם זה יעניין אתכם:
כאן מתייחס רבי נחמן לחזיונות שאדם רואה בעיני רוחו. חזיונות מדהימים אלה אינם שמורים רק לצדיקים שטיהרו את החושים שלהם ועל ידי זה הגיעו לרמות המודעות הגבוהות ביותר. האמת היא, שחזיונות מעין אלו הם חלק מכל חיינו בהקיץ ובשינה. הצדיקים יודעים כיצד לשים לב לכל המתרחש מכיוון שהם טיהרו את החושים שלהם, הם חידדו את קליטתם כדי שיוכלו להבחין בדברים בעלי “אורכי גל” שונים. לכן, הם יודעים כצד “להחליף ערוצים” כאשר עולה בדעתם דמות ויזואלית בעלת עוצמה או מחשבה טובה. בדרך זו הם מסוגלים “לראות” את החולף למול עיני רוחם ולתפוס אותו לפני שהוא נעלם. הצדיקים הגדולים היו מומחים לכך – עיניהם היו כה טהורות, שבכל מקום שהביטו, ראו חזיונות מדהימים וספגו אמיתות עמוקה. כפי שנראה, במקרים רבים, הם פקחו את עיניהם לנוכח אמיתות גדולות על ידי שעצמו אותן.
ארבעת הגוונים
לכל עיין ארבעה צבעים: לבן, אדום, שחור וצבע הקשתית. ארבעה צבעים אלה מתאימים לארבעת משבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, מלכות.
אל המלכות מתכנסים כל האורות העליונים ושם הם נראים (השווה זוהר חלק ב ר”ד, א). חסד, גבורה ותפארת פועלות יחדיו כדי למשוך שפע מן המוחין אל המלכות, ועל ידי זה מתגלות השגחתו ומלכותו של הבורא בבריאה. בדרך דומה, שלושת צבעי הנין – לבן (המייצג את חסד), אדום (גבורה) והקשתית, החלק הצבעוני של העין (תפארת – המייצגת את יופי ריבוי הגוונים) – פועלים יחד כדי לווסת את האור ולצמצם את האישון החשוך (מלכות) כדי שיוכל להתמקד כראוי ולהעביר דמויות ביעילות למוח.
כך לימד רבי נחמן מברסלב: העיניים נחשפות בהתמדה למראות המדהימים ביותר. אילו טיהר האדם את עיניו במידה מספקת, הוא היה מסוגל להבחין בנפלאות רבות באמצעות עיניו בלבד…
רבי נחמן מברסלב אמר לעיתים קרובות, שהדבר העיקרי שיש לחפש אותו בעולם הזה הוא – הבורא בכבודו ובעצמו, ובנוסף – גם את סימני השגחתו וחכמתו (ליקוטי מוהר”ן חלק א, א:א, יג:ד). כמו תמיד, ההתעוררות שלנו מלמטה מושכת אחריה התעוררות מקבילה מלמעלה. כשאנחנו משתמשים בעיניים שלנו כבעדשות אשר דרכן נוכל לצפות באלוקות בכל מקום בעולם, כשאנו מתחילים לממש לראות דרך הפרגוד המבדיל בינינו לבין הבורא שלנו, אז האלוקים עצמו בעצמו יפנה את עיניו כלפינו. אם נשתמש בחוש הראייה שלנו כדי להתמקד בו – הבורא ישיב לנו מבט, עד שראייתו וראייתנו יהיו מכוונות זו כלפי זו. אולי כך יש לפרש את נבואתו של ישעיהו הנביא “כי עי בעין יראו בשוב ה’ בציון” (נב, ח).
“עין בעין” – פירושו, שהעיניים שלנו מקבילות לעין האלוקית. כאשר מדברים על ההשגחה של הבורא חושבים בדרך כלל על “ראייתו מלמעלה” את כל פרטי המציאות. אולם, זוהי “ראייה חד צדדית” של המציאות. כשאנחנו שוכחים או זונחים את החובה שלנו להתמקד ביוצר כל, אנו מסלקים הצידה את בבואת התמקדות הבורא בנו. אלוקים שם תמיד “עין” על המבקשים אותו, כמו שאומר דוד המלך: “ה’ משמים השקיף על בני אדם, לראות היש משכיל דורש את אלוקים” (תהלים יד, ב). גם עלינו מוטל לפנות אל הבורא מכיוון שיכולתנו להבחין בהשגחתו משלימה את מעגל הראייה ומאפשרת “ראייה משולמת”, התגלות מלכות האלוקים דרכנו. זוהי המשמעות של “כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון”.
התחילו לאמן את עיניכם לראות, למשל, שהפרנסה היא רק מאת הבורא, כמו שאומר דוד המלך (שם, קמה טו): “עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעיתו”. בשום מקום איננו מוצאים צורך “להתמקד” בבורא באופן ברור ומבון יותר מאשר בחיפוש פרנסה. כשהעיניים שלנו ממוקדות כראוי היחס שלנו הוא יחס של ביטחון מלא בבורא, כמו בפסוק “עיני כל אליך ישברו…” הצעד הראשון הוא להפנות את העיניים שלנו כלפי השמים לצורך הפרנסה שלנו. כשהעיניים ממוקדות בו – כשהמבטים נפגשים – נוצר בתוכנו כלי בו נוכל לקבל את השפע (ליקוטי מוהר”ן חלק א עו, ג, ד).
אימון של העיניים להסתכלות עם אמונה יקנה לנו ביטחון בהשגחה של בורא עולם!
הדרך לראות השגחה זו היא על ידי חדירה מתחת לפני השטח של הקשרים הגשמיים השולטים כביכול בחיינו. יש להביט אל מעבר לכל המתווכים השונים שמסביב לפרנסה. צריך להבחין ביד האלוקים בחיינו ולהכיר בהשגחה הישירה שלו עלינו, בלי לראות אותה כמובנת מאליה. יש להתפלל אל יוצר כל שהפרנסה שלנו תימשך, שנראה את פעולותיו בחיינו, שיהיה לנו ביטחון מלא בו. יש ללמוד לבטוח ולהאמין שהתפילות שלנו אכן נשמעות. זה החלק שלנו בהשלמת מעגל ההשגחה העליונה. כך אפשר להתחיל לראות את הקב”ה עין בעין.
הדרך היעילה ביותר לחזק את הביטחון בבורא ואת האמונה בהשגחה שלו היא – באמצעות לימוד תורה. את התורה אפשר ללמוד בארבע רמות: פשט, רמז, דרוש וסוד. בתוך התורה עצמה ישנן ארבע רמות נוספות: טעמים, נקודות, תגים ואותיות. בספר התורה, שתי הרמות הראשונות אין נראות כלל, רק האותיות השחורות והתגים המסתוריים נראים לעין. אולם, בפנים חבויים הנקודות והטעמים החיוניים לקריאה בתורה. ללא הנקודות, הניקוד, לא הייתה לנו כל דרך לדעת כיצד להגות את האותיות, וללא הטעמים לא היינו יודעים כיצד להטעים את משמעות המילים וכיצד לנגן את מילות התורה ולחוות את מתיקותה האמיתית.
על כך לימד רבי נחמן את הדברים הבאים: כאשר החכם מביא את התורה לעמו, נמשכת ההשגחה האלוקית אל תוך העולם. זאת, מפני שבתורה יש טעמים, נקודות, תגים ואותיות, המיוצגים על ידי שלושת צבעי העין והאישון… כאשר החכם מביא דברי תורה מקוריים, הוא מוריד אלינו את “כוח הראייה” של ההשגחה האלוקית, וכל אדם חווה את ההשגחה העליונה המיוחדת לו בהתאם לקרבתו אל התורה (אז קל לו יותר ‘להתמקד’ באלוקים) (ליקוטי מוהר”ן חלק א, יג ד).
אולם, על האדם להקפיד שהראייה שלו תיוותר “אמיתית”. רבי נחמן מלמד (שם, נא, א, ו) את הדברים הבאים: “השקר מזיק לעיניים, הן גשמית והן רוחנית. השקר פוגם בראייתו של האדם, וראייה פגומה יוצרת דמויות מעוותות. השקר מהתל בבני אדם, הוא גורם לחפץ גדול להיראות קטן, ולחפץ בודד להיראות כדמות כפולה או אפילו כדמויות רבות. לעומתו, האמת היא אחדותית (שהרי אינה אלא חותם אחדותו המוחלטת של האלוקים (שבת נה, א)). אמנם האמת רבת פנים היא, אבל היא נותרת – ומסוגלת להיות רק – אחת”.
השקר הוא עלבון ישיר להשגחת הבורא. כאשר אנחנו משקרים, אנחנו במובן מסוים דוחפים כביכול את האלוקים הצידה כדי שנוכל ללכת בדרכנו שלנו. בתגובתו, נוהג הבורא כאילו הוא מפנה את מבטו מאיתנו.
הדרך היחידה לחדש את הקשר עם האלוקים היא באמצעות האמת. רק כשנדבר אמת, מתוך אמונה בכוחה וחיים מתוכה, נוכל לשקם את הראייה שלנו, להגיע להתמקדות מחודשת בבורא ובהשגחתו. או אז, חוזרת תשומת הלב הישירה של האלוקים אלינו ומתעוררת בדרגה גבוהה יותר.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!