דרך ישרה ופשוטה

אז איך מוצאים אותה, את הדרך הישרה והפשוטה? את הדרך המקורית והישנה של חסידות ברסלב האמיתית?

 במאמר עצה שלמה? יש דבר כזה! – נכנסנו לדון בעניין קבלת עצות בעבודת השם, והבאנו את דברי רבי לוי יצחק בנדר ז”ל – שביאר מהי הדרך הנהוגה בברסלב בעניין זה שהיא להימנע מהוראות חד משמעיות (רצוי לעיין במאמר הקודם). חשוב לציין כי למרות שמדובר בהוראות של “עשה כך וכך” הקו של ברסלב הוא להימנע מ”הנחתת הוראות”, אך בוודאי שיש מקום להדרכה בפרט לבעלי תשובה הנמצאים ממש בתחילת דרכם וצריכים שילמדו אותם את הלכות התורה וההנהגות הפשוטות המקובלות ביהדות. אמנם מכאן ועד מה שרואים לפעמים שבעלי תשובה בברסלב מתבטלים בביטול גמור לרב שלהם ושואלים אותו כל תנועה מה לעשות ואיך לעשות, ומתייחסים לרבם כאילו הוא רבינו בעצמו וכו’, זה דבר שלא היה נהוג אצל אנשי שלומנו מעולם וגם היום אין ראוי לחסיד ברסלב להתנהג כך, מאחר וזו גופא צוואת רבינו במה שלא השאיר אחריו ממלא מקום בתואר ‘רבי’, שרצה שנלך בדרך המיוחדת שקבע לנו להיות בקשר עם הקב”ה בהתבודדות בהתקשרות עם הרבי, וכך נברר בעצמנו את הבחירה המיוחדת של כל אחד ואחד מאתנו בפרטיות.

נכון, זו דרך קשה יותר שדורשת מהאדם לחפש באמת את האמת, כי כאשר אין מישהו חי שאתה מחויב אליו אתה באמת יכול ‘להחליק’ פינות ולהתעלם מכל מיני נקודות שיש לך בהן חיסרון, וזו אכן הטענה של אלה שדוגלים בכך שכן יהיה לבעלי תשובה רב שהם כפופים לו. אבל מה לעשות וזה מה שרבינו בחר לנו וזו הדרך שהלכו בה כל אנשי שלומנו מאז ומתמיד, שאמנם הקשיבו היטב למה שהחשובים ותלמידי החכמים שבאנ”ש אומרים, אבל זה לא היה בדרך של ביטול מוחלט שאותם גדולים יפסקו להם ‘כך וכך עשה’, וגם לא בדרך של התקשרות לרבם כאל הצדיק האמת, אלא בדרך של למידה אמיתית עם רצון אמיתי לשמוע מה רצון השם ומה הרבי מלמד אותנו, וההתקשרות המוחלטת היא בעיקר לרבינו, ואם אמנם יש לה מקום גם אצל התלמידים המיוחדים שגם אותם אנחנו אוהבים אהבת נפש, אבל זה רק באופן שזה באמת ממשיך את האהבה לרבי ולא מהווה תחליף לרבי.

אולי גם זה יעניין אתכם:

עצה שלמה? יש דבר כזה!

קדש עצמך בכוח התפילה והצעקה לקב”ה

דרך בטוחה לאמת

להיות מקושר לאנשי שלומנו

איך צריך לחיות

תיהנה משלך

עושים סדר בראש

פרנסה בדרך האמצע

גשר צר מאוד

להשתחרר מהמלכודת

רוצים את הדבר האמיתי

דרך ארץ קדמה לתורה

האור שבנשמה

זיל קרי בי רב

 

התשובה על הטענה שבעלי תשובה צריכים הדרכה היא – שאכן כן הוא הדבר, שהם צריכים הרבה הדרכה, אבל הדרכה זו היא רק בדברים הפשוטים המובאים בכל ספרי היהדות וכמו שנאמר בגמרא הרבה: “זיל קרי בי רב”. היינו, שיש דברים פשוטים שלא צריכים לאמרם בדרך חידוש, כי בשביל אותם עניינים פשוטים די ללמוד את התורה בעין אמת ולהתייעץ עם יראי שמים אמיתיים שספגו תורה ויהדות מקטנותם, ולא צריכים בשביל זה להחליף את הדמות של הרבי בדמות אחרת שאין לה את היכולת של הרבי כלל, שזה מונע מהנתלה בו להגיע לתיקונו, שתלוי בחיפוש ומציאת רוח קדשו של הרבי שעל ידי זה הרבי מוליך אותו בדרך המיוחדת לו לפי שורש נשמתו.

נכון, זו דרך קשה יותר שדורשת מהאדם לחפש באמת את האמת, כי כאשר אין מישהו חי שאתה מחויב אליו אתה באמת יכול ‘להחליק’ פינות ולהתעלם מכל מיני נקודות שיש לך בהן חיסרון, וזו אכן הטענה של אלה שדוגלים בכך שכן יהיה לבעלי תשובה רב שהם כפופים לו.

ולא זו בלבד שמונע מתיקונו אלא אף מזיק לתיקונו כמובא בליקוטי הלכות (הלכות בשר וחלב ה’) בזו הלשון: “וּבִשְׂבִיל זֶה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִלְּהַטְעוֹת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁיִּתְקָרֵב לְהַקָּטָן בְּמַעֲלָה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁגַּם זֶה הַקָּטָן בְּמַעֲלָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכָה לַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְלֹא זָכָה עֲדַיִן לְשַׁבֵּר וּלְהַמְתִּיק אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת בְּשָׁרְשָׁן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּין שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֲחִיזָתָם, וּמִי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן לָזֶה, אֲפִילּוּ אִם הִגִּיעַ לְאֵיזֶה דַּרְגָּה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא שָׁבַר הַקְּלִפָּה שֶׁבַּדַּרְגָּה הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר בְּקַל יוֹתֵר יָכוֹל לִטְעוֹת שָׁם עַד שֶׁיְּהַפֵּךְ הָעַוְלָה לְיֹשֶׁר, עַד שֶׁיּוּכַל לְקַלְקֵל הַרְבֵּה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מְשַׁבֵּר הַקְּלִיפָּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבְּרָהּ אֲזַי נוֹתֵן כֹּוחַ לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וְיוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הָרַע שֶׁל הַמְּקֹרָבִים אֵלָיו, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹנְקִים מֵהָרַע וְהַקְּלִיפָּה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ מֵהֶם שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה שֶׁל רַבָּם שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחֶזֶת שָׁם”. עיין שם עוד דברים נוראים.

וממה נפשך – אם הטענה שבעל תשובה צריך דמות להתלות בה היא רק בגלל הנקודה של ההדרכה, אם כן, מה המקום לביטול והכנעה ולייחס לו מעלות ששייכות רק ליחידי הדורות? ואם היחס של הביטול הוא בגלל אותן המדרגות הנעלות שהתלמידים מייחסים לו, אם כן, זו כבר לא סוגיית ההדרכה כלל אלא סוגיית הצדיק האמת וכו’, ומי שמקבל על עצמו מנהיג אחר מרבינו הקדוש פשוט חורג מהדרך שקיבלו אנשי שלומנו מרבי נתן, שבשבועות הגדול כשראה את התפעלותם של אנשי שלומנו מהדיבורים שלו, ושמע איך שמתחילים ללחשש: הלא הוא הרבי בעצמו! מיד צעק: אני יודע שאני לא הרבי! אני יודע שאני לא הרבי!

ובצעקתו זו הנחיל לחסידי ברסלב לדורות שלא לקבל על עצמם רבי ואדמו”ר, ומי שכיום מקבל על עצמו את אחד מהתלמידים בני דורנו, גדול ככל שיהיה, שיהיה לו כמו רבי ואדמו”ר ויפסוק לו הנהגות ו’יתקן’ אותו וכדומה, אזי גם אם נאמר שהוא בסך הכל נוהג כמו רבים מישראל שמכתירים אדמו”ר, אבל זו כבר לא חסידות ברסלב אלא משהו אחר.

לכן גם בעלי תשובה טריים שרוצים להיות חסידי ברסלב, צריכים גם הם לדבוק בדרך הזו של אנ”ש ועל אף שבוודאי הם צריכים לחפש אחר המיוחדים שבוותיקי החסידים ללמוד ולקבל מהם כל מה שניתן בחכמה ויראת שמים, אבל לא באופן שיפסקו להם מה לעשות על כל צעד ושעל ב’רוח הקודש’ וידיעת תיקונים וכדומה (ואף שבוודאי ישנם צדיקים שרואים דברים, אבל לא להם ניתן התפקיד לתקן את נשמות ישראל, אלא לרבינו הקדוש שאמר שממנו ועד משיח לא יהיו חדשות וכו’) כי בזה הם ממירים את רבינו הקדוש באותם צדיקים, בזמן שקבלה בידינו שהרבי חי וקיים ואותו הרבי שהיה לרבי נתן הוא הרבי שלנו, ורק הרבי הוא הצדיק האמת שיודע באמת את תיקונו של כל אחד, ובמה שהם צריכים הדרכה לחיים ילמדו את ההלכות וההנהגות של ישראל הכשרים וישאלו רב פוסק את ספקותיהם בענייני הלכה, וכאמור, טוב שיהיו קשורים לתלמידי חכמים יראי שמים שמהם ילמדו הנהגות ישרות באופן של ניהול החיים על פי היהדות.

כדי לנחול הצלחה בדרך של ברסלב באמת, צריך לדבוק בדרך המקורית של רבי נחמן בלבד בחידושים שהומצאו, זאת לא ברסלב!…

לא לזרוק את כל השכל

וזה המקום לציין עוד נקודה, בהקשר למה שרגילים לשאול את הרב שאלות בעניינים גשמיים וחושבים זאת ל’אמונת חכמים’ – לתת לרב לפסוק ולעשות כל אשר הוא מורה אותם. ראשית נקדים, שאם אכן יש מקום להנהגה כזו זה אך ורק כאשר השאלה היא באמת סבוכה, אבל לא על כל צעד ושעל ח”ו כמו שנוהגים הרבה היום, ובאמת גם במקרים אלו אין זה מובן מאליו כלל שאפשר לשאול את הרב, כמו שרואים במכתב מבעל התניא זצ”ל (המובא בחלק ‘אגרת הקודש כ”ב בסוף הספר) שבו הוא מתרעם על הנוהגים כן, וזו לשונו:

“אהוביי אחיי ורעיי! מאהבה מסותרת תוכחת מגולה, לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור הייתה כזאת מימות עולם ואיה אפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע, כ”א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש השם על דבר האתונות שנאבדו לאביו.

“כי באמת, כל ענייני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם, כמאמר חז”ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ושבעה דברים מכוסים וכו’ אין אדם יודע במה משתכר וכו’ ומלכות בית דוד מתי תחזור וכו’ הנה הושוו זה לזה. וממה שכתוב בישעיה ‘יועץ וחכם חרשים’ וכן מה שאמרו חז”ל ‘ונהנין ממנו עצה ותושייה’, היינו בדברי תורה…” עיין שם עוד וינעם לך.

ועל זה באנו לחזק את אחינו בפרט בעלי התשובה התמימים, ולהזכיר כאן שלרוב בעלי תשובה יש שכל ישר בעניינים שונים של הנהגות פשוטות של העולם הזה כמו שיש לכל מיני בני אדם, אפילו גויים, שיודעים בדרך כלל מה היא הנהגה נורמלית ויחסי אנוש נורמליים וכדומה, או איך לקנות דירה וכיוצא בזה, ממילא בהרבה עניינים לא צריכים לשאול אף אחד, רק להתפלל ולבקש שהיה כרצון השם וכדומה.

וזה מאוד כואב כשרואים הרבה בעלי תשובה שמאבדים את ביטחונם העצמי בנוגע לדברים פשוטים של חיי היומיום, ומדובר לפעמים על אנשים שלפני שחזרו בתשובה היו בעלי תפקידים חשובים ועבדו, ומה קרה להם לפתע פתאום? במקום שיהיה להם יותר ביטחון עצמי, שהרי בנוסף על הידע המקצועי והכללי שלהם בענייני העולם יש להם עתה את הביטחון בקב”ה ובסייעתא שמיא וכו’, הם נעשים מפוחדים ותלותיים.

ובאמת, זה נובע מצד אחד מהזעזוע בצורת ההסתכלות על החיים כמו שהארכנו בזה במאמרים הראשונים, אבל זה מקבל ‘חיזוק’ מאותה ‘אמונת חכמים’ מעוותת שעוקרת מהאדם את האישיות שלו ומעקרת אותו מכוח הבחירה ושיקול הדעת, וממילא נלמד מזה שביחד עם זה שמלמדים בעלי תשובה דרך הסתכלות חדשה על פי התורה והאמונה, צריכים להיזהר שלא לתת להם את ההרגשה שאין להם שום שכל כלל, שאז הם מאבדים כל יכולת להתחבר עם עצמם ועם הדרך שלהם והבחירה שלהם. אלא, יש ללמד אותם תורה בפשיטות והלכה והנהגה טובה ותו לא, והם ייקחו את הדברים ויפנימו אותם ולאט לאט ילמדו איך להשתלב בחיים על פי תורה ויהדות, מבלי לאבד את שכלם הישר וביטחונם העצמי בכל מיני ענייני החיים היומיומיים.

כי גם מה שרבינו אמר (בתורה רכ”ג) שלהיות מקושר לצדיק פירושו שלא יהיה לו שום שכל עצמו מלבד מה שמקבל מהצדיק האמת, וכן מה שאמר רבי נתן שכאשר הוא התקרב לרבינו הוא זרק את השכל שלו וכו’, אין הכוונה לזרוק את השכל ולהישאר חסר דעת, אלא הכוונה שכל מה שלומד ומקבל שכל מהצדיק אז הוא יכול וצריך לזרוק את השכל שלו, ולהחליף את השכל שלו בשכל הנכון של הצדיק. אבל אין הכוונה להשליך את השכל בלי לקבל שכל אחר במקומו ולהישאר נטול דעה ח”ו.

חרגנו מעט מהנושא בו אנו עוסקים שהוא נושא הקדושה, משום שבאמת זהו התחום הרגיש ביותר בו צריכים יתר זהירות בקבלת עצות והנהגות, בפרט כפי שהתפרסם בשנים האחרונות כמה שיבושים שנעשו בתחום זה על ידי קבלת הנהגות קיצוניות ואף מטורפות שהביאו אנשים למצבים קשים ביותר, ועתה שמעט הדגשנו נקודה זו נוכל להמשיך בנושא הקדושה במאמרים הבאים אי”ה.

(מעובד מתוך הספר “באמצע הדרך”)

גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!