איך הדמיון יכול להיות גשר בין שני הדברים הכי שונים בעולם – רוחניות וגשמיות? בואו לגלות את כוחו של הדמיון, האשליה המתעתעת והשדים.
הדמיון פועל כמתווך, כותב רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, ברכת הריח ד, יד-טז) והוא משמש כגשר בין הגשמי לרוחני, בין הגוף לנשמה.
היכולת לדמיין דבר במחשבה באה מכוח הדמיון. הדבר שאנו רואים בדמיון שלנו עשוי להיות חפץ גשמי, אבל ראיית אותו חפץ במחשבה היא בעצם חוויה רוחנית.
אפשר, אם כן, לראות את הדמיון כנקודת השיא של העולם הגשמי וכנקודת התחתית של העולם הרוחני. הדמיון הוא הגשר שבין הגשמי לרוחני!
כוח השכל משפיע הרבה מעבר למגבלות העולם הגשמי. בעל שכל טהור מרוחק ביותר מהחטא ואפילו מהשגגה. אולם, מאז חטאו של אדם הראשון הגוף נעשה כה גשמי וגס שאי אפשר כמעט להעלות על הדעת – “לדמיין” – אדם חופשי לגמרי מפגמים.
יש צורך בגשר כלשהו לצורך תיאום הפעילות ההדדית של השכל עם החומרי, כדי לאפשר לאדם להתגבר על תשוקותיו הגשמיות. כאן בא לידי ביטוי כוחו של הדמיון: הוא מצרף לזה את כוחות הגוף והנשמה. אם האדם ינצל את דמיונו בתבונה, הוא יוכל באמת לרומם את עצמו מגשמיות לרוחניות.
מסיבה זו נקרא האדם ‘אדם’. הוא נברא מהאדמה שכולה גשמיות אך הוא יכול להתעלות באמצעות השימוש בדמיונו, ויכול אפילו לזכות לנבואה. אפשר לומר ‘אעלה בדמיוני’ במילה אחת: אֲדַמֶּה. כך אפשר להבין את משמעות דברי הנביא הושע (יב, יא): “וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה”.
מי שנותר שקוע בגשמיות יכול להתייחס אל הרוחניות רק בדרך השערה – הרי כל זה מופשט עבורו. אבל, אם יפעיל את דמיונו בחיפושיו אחרי הרוחניות הוא יכול לטפס עד לרמות אלוקות גבוהות במיוחד.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רוחניות וקבלה – להכיר את המסתורי שבתוכנו
מלאכי או שטני?
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ח, ז) את הדברים הבאים: “האמונה קיימת רק בדמיונו של אדם. היכן שהשכל מסוגל להבין מושג האמונה לא יכול להתקיים”.
מכיוון שהאמונה נחוצה במקום שחסרה הבנה היא מחזקת את האדם, מעודדת אותו לבקש את מה שעדיין מעבר ליכולתו, וממקדת את תשומת ליבו ברוחניות, לכן הדמיון יכול לשמש כזרז להשגת רוחניות. לעומת זאת, התלמוד מלמד אותנו (סוטה ג, א): ש”אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות”.
אם אדם יפעיל את דמיונו בחיפושיו אחרי הרוחניות הוא יכול לטפס עד לרמות אלוקות גבוהות במיוחד!
אם האדם לא נזהר מספיק, מתוך אשליה שהחטא לא יפגע בו – הוא טועה. ואם זו היא גישתו, הוא נופל מחכמה לטיפשות ותוך כדי הוא פוגם במוחו. דמיונו, שם מושרשת האמונה שלו, פגם אף הוא, דבר המשתקף באשליות המתרוצצות בו.
לכן, לימד רבי נחמן (ליקוטי מוהר”ן נד, ז): “פגימה בשכל מגבירה את כוח האשליה”. כאשר אדם נכנע לכוח השלילי של האשליה הוא מאבד את מדרגתו ויורד מרמת אדם לרמה של חיה, אף על פי שלחיות יש מידה מסוימת של שכל חסרה להן דעת ברורה ובהירה. אדם שמחשבותיו מתנוונות כך יורד בהכרח מהרוחניות שלו (שם נד, ה).
רבי נחמן משווה בין סוג זה של שכל פגום ומלא אשליות… לשדים. חז”ל מלמדים, שהשדים נבראו בערב שבת הראשון בין השמשות. עם שקיעת החמה נבראה רק רוחם מכיוון שלא נותר זמן ליצור להם גוף. מכאן, שלשדים יש רוח אך אין להם גוף גשמי (זוהר ח”א מז, ב). השדים מחפשים תמיד, אם כן, לדור בגופו של אדם כלשהו.
את הדמיון אפשר להשוות לרוח ללא גוף – רוח או מחשבה נטולת גוף. לכן, כאשר אדם פועל בחיפזון עלפי מטרותיו או מחשבותיו המדומות בלי להתרסן, הוא נחשב כגוף ללא רוח ובכך הוא כאילו מספק את גופו לשד ונופל בקבול להתנהגות “שדית”.
במצב כזה, האדם פגיע בפני כוחות הרשע ואי אפשר לדעת עד היכן יגיעו הדברים. משום כך לימד רבי נחמן – שאף אדם לא יכול לעבור בשערי הקדושה אלא לאחר שדיכא בהצלה את כוחות האשליה שבתוכו. רבי נחמן הדגיש עוד – שהיבטי הדמיון השליליים – ה”שד” שבכל אדם – חזקים יותר אצל אדם בעל אוריינטציה רוחנית. סביר יותר ש”שד” האשליה המבקש גוף לנוח בו יבחר בגופו של לומד תורה, ודווקא במי שעוסק רבות בלימוד הלכה. וכל זאת, בשל ההכרח לקיים את מאזן הטוב והרע בעולם. לימוד ההלכה וההליכה על פיה מסייעים לאדם להגדיר בבהירות את דרכו הרוחנית, כי על ידי זה ניתנות דמות וצורה לסגנון חייו.
במקום בו השכל נגמר שם מתחילה האמונה…
ידיעתו של אדם כזה היא ידיעה ברורה – הוא יודע מה מותר ומה אסור. ללא כוח כלשהו שיעמוד מול ידיעה זו יהיה לו קל לברור את הדרך הנכונה, ברור לו כשמש באיזו דרך לבחור. לכן, כדי לשמור על חופש הבחירה מנסה כוח האשליה לשתק ידיעה ברורה זו (שם נד, ו).
עניין זה מתבהר עוד יותר אצל רבי נחמן, המלמד שבעת שהאדם מתחיל לסגל לעצמו שכל ברור, מתחזקים ה”שדים” הללו הנובעים מדמיונו.
תמיד אפשר להשיג רמות ידיעה נשגבות יותר, ואל לנו לחשוב שמכיוון שנכנסנו כבר בשערי קדושה אחדים התגברנו סופית על האשליות הפוגעות בנו. בחיים האלה מתקיים האיזון בין טוב לרע בכל רמה ורמה, כדי להבטיח בחירה חופשית בכל שלב לאורך הדרך. לכן, בכל רמה נתקלים במכשולים ובאשליות. צריך להתמודד עם המכשולים הללו בהתמדה – ולגבור עליהם (שם כה, ג).
היכלי התמורות
כאשר הנחש ניגש לחווה לפתות אותה לאכול מעץ הדעת, הוא אמר לה: “והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע”, ומיד “ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים… ותיקח מפריו ותאכל, ותיתן גם לאישה עמה ויאכל”.
רבי נתן כותב, שהטעות שלהם הייתה בכך שהם ניסו לחרוג אל מעבר לגבולות הכתר שלהם, מהחסון העליון שלהם. בדרך זו, סברו, שהם יוכלו להידמות אל בוראם. במקום זאת, הם נפלו אל ‘היכלי התמורות’ – דם הטוב נהיה לרע והרע לטוב.
היכלי התמורות הם, למעשה, דמיון פגום – שם אדם חושב שהוא יודע ומבין, אך לא כך המצב. הנביא ישעיה אומר (ה, כ): “הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר”. כל המרירות שבחיים, כולל השנאה והכעס, העצב והקנאה, הסכסוך והכיבוש, רדיפת הכבוד (והרשימה עוד ארוכה) – כולם נובעים מהדמיון (ליקוטי הלכות הודה ו, מו-נ).
רבי נחמן אמר פעם: התלמוד קובע, שליצר הרע שבעה שמות: רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן וצפוני (סוכה נב, א). בימינו, צריך להוסיף לרע עוד שם: כוח המדמה. הדמיון.
לכן גם אמר: על האדם להתעלות מעל לדמיונו כדי להשיג שכל. איש לא ייכנס בשערי הקדושה כל עוד לא למד לכבוש את אשליותיו (על פי ליקוטי מוהר”ן חא כה, א, ד).
הדמיון הוא דלק נפלא לחשיבה. הדמיון מגרה את המוח לחפש את הבלתי ידוע, לבקש רעיונות חדשים, המצאות ואבחנות חדשות. הוא מאפשר לשכל לדלג מעל מגבלותיו העכשוויות, אך גם מקל על המחשבות לשוטט במחוזות אסורים.
ייחודו של האדם הוא בשכלו, והוא צויד בכלים הנחוצים לסייע לו בשימוש נבון באותו שכל. לאדם ניתן החופש לבחור האם לנצל את שכלו לטובה או לרעה, כפי שלמדים מהסיפור המקראי – האדם נוצר מן האדמה. והמילה ‘אדמה’ דומה למילה ‘מדמה’, שעניינה דמיון.
האדם נוצר לא רק מהאדמה, אלא גם מכוחו המדמה. אם הוא בוחר לנצל לרעה את שכלו, הדמיון שלו יעזור לו לעשות את זה על ידי שישמש כמכשול בדרך להשגת דעת אמת. אולם, אם הרצון שלו הוא באמת לעשות את רצון הבורא, עליו להיעזר בדמיון – שהרי רק באמצעות דמיונו של אדם הוא יכול להתחיל לאחוז ברוחניות, כפי שאומר הנביא ישעיה “אדמה לעליון” (יד, יד).
זו הייתה כוונתו של רבי נחמן באומרו, שיש לכבוש את הדמיון ולהעדיף את כוח השכל. הדמיון הוא כוח חזק, הוא מקור ליכולתו היצירתית של האדם ומסוגל לשלח אותו אל גבהי מרומים כשמשתמשים בו בצורה הנכונה, אך אם הוא לא מודרך על ידי דעות אמת יש בדמיון גם כדי להטעות את האדם.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!