איך זיכרון על סירת המפרש של אבא שלי עורר בי כאב וטעם מר שנשאר
מכירים את זה שהבוקר מתחיל עם מלא סימני שאלה מעל הכרית? את ההרגשה שהיום
הרצון לדייק הפך לפעולה חשובה בכל תחומי חיינו. עכשיו, צרפו גם את הפרפר וצאו
מה הקשר בין הטוב הרע והמוח ועץ הדעת על פי הקבלה? ולמה המחיצות בין
אומרים ששעת האכילה היא שעת מלחמה, ולא סתם. כדי שתהליך זה יעבור בשלום צריך
אומרים שניסים קורים למי שמאמין בהם, הידעתם שגם אתם יכולים לעשות ניסים לעצמכם? לכל
אחד מסוכני הריפוי המדהימים של בורא עולם כבר כאן והוא מביא לנו שפע של
אווירון, פה גדול… איך עוברים לשלב של ה'גדולים יותר' ומתחדשים רק עם מילה אחת?
עומס מחשבות ואפילו אלה אלה שהן ממש טורדניות ומרגישות כמו תחנת רדיו 24/7 בתוך
השאלה הזו מנקרת בראש של לא מעט אנשים: האם גם אחרי שחטאתי אלוקים עדיין
