חג פורים – מי אני בעצם?

בעוד ימים ספורים נחגוג את חג הפורים. חג של שמחה גדולה, של הצלה וישועה. בימי גלות פרס, לאחר גלות בבל, עמד המן הרשע וביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מרדכי הצדיק ואסתר המלכה עמדו בפרץ, והשם הפך את הגזרה לישועה.

את הסיפור כולנו מכירים. אבל פורים הוא לא רק זיכרון היסטורי. הוא מתרחש בכל דור מחדש.

למה נגזרה הגזרה?

הגמרא שואלת: מדוע נגזרה גזרה כה קשה על עם ישראל? מה היה החטא?

התשובה היא משום שהשתתפו ונהנו בסעודתו של אותו רשע – אחשוורוש. בתחילת המגילה מסופר על המשתה הגדול שעשה המלך, והיהודים נהנו ממנו.

נשאלת השאלה מה הבעיה? הרי לא מדובר בעבירה מפורשת, לא כתוב בשום מקום שאסור להשתתף בסעודות כאלו, אלא שיש כאן נקודה עמוקה: כאשר עם ישראל נטמע לגמרי בתוך התרבות הסובבת אותו, כאשר הוא שוכח את ייחודו – אז מתחילה הסכנה.

בלעם כבר אמר: "עם לבדד ישכון". רש"י מסביר שישראל שמחים בשמחתם גם כשאומות העולם אינן שמחות איתם, והם גם שמחים בשמחת האומות – אך מתוך זהות עצמית ברורה.

הבעיה אינה עצם הנוכחות במשתה. הבעיה היא כאשר שוכחים מי אנחנו, ומושפעים בלי שום ביקורת מכל מה שמסביב.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• המסר החשוב של פורים: אל תשתחוו!
• פורים – להשתחרר מהטירוף!
• אלכוהול עץ הדעת והיין במשתה פורים
• פורים – תאמין בעצמך ובילד שלך!
• סיפור הניצחון וההישרדות שלנו בחג פורים

לזכור את הזהות היהודית שלנו

בעולם יש הרבה דברים טובים. חירות, זכויות, אפשרות לדבר ולהתבטא. יש ערכים יפים שאפשר להעריך.
אבל יהודי אינו יכול לאבד את הזהות שלו בתוך הזרם הכללי. אם הוא נסחף לגמרי אחרי אידיאולוגיות זרות, אחרי תרבויות שאינן שלו – בסופו של דבר הוא משלם מחיר.

פורים מזכיר לנו, שמותר להשתתף, מותר לחיות בעולם שלנו, מותר ליהנות מהטוב שיש בו. אבל אסור לשכוח שאנחנו עם אחד, עם ייחודי, עם תורה ומצוות.

כאשר יהודי זוכר מי הוא – הוא מסוגל לשמוח באמת. לא שמחה מזוייפת, ולא שמחה של להיות “כמו כולם”, אלא שמחה פנימית ואמיתית, שמחה שיוצאת מתוך הזהות הפנימית שלו.

כשאדם מאמץ לעצמו אידיאולוגיות זרות – הוא פוגע בעצמו

הגמרא מוסיפה סיבה נוספת לגזרה: בימי נבוכדנצר השתחוו היהודים לצלם. גם אם עשו זאת מתוך פחד, עצם ההשתחוויה לאליל יצרה קטרוג.

המסר ברור. כשאדם לומד מאידיאולוגיות זרות, ערכים שאינם תואמים את התורה, כשהוא מאמץ תפיסות עולם שמנוגדות לאמונה – הוא פוגע בעצמו.

יש לנו ברוך השם את התורה שהיא עתיקה בת אלפי שנים. היא זו ששמרה עלינו. דורות של יהודים שמרו שבת, קיימו מצוות, חיו חיי אמונה – ובזכותם אנחנו כאן.

כאשר אנחנו מתרחקים מזה, אנחנו מאבדים את העוגן.

פרדוקס – דווקא אלו שרוצים לחסל את היהודים גורמים להם להתחזק יותר

באופן פרדוקסלי, המן עצמו גרם לעם ישראל להתעורר. האיום, הסכנה, השנאה – כל אלה הזכירו ליהודים שהם עם אחד.

כאשר מופיעה שנאה כלפי יהודים רק בגלל היותם יהודים, מתברר שאין דרך לברוח מהזהות. דווקא אז מתחדדת ההכרה: אנחנו שונים, ואנחנו לא יכולים להיות משהו אחר.

כך היה אז, וכך קורה גם בדורות מאוחרים יותר. מצבים קשים מעוררים אנשים לשוב לשורשים, לאמונה, לתורה.

שמחה אמיתית

פורים הוא חג של שמחה, עד כדי כך שיש מצווה להרבות בשתייה. למה?

כי יש כאן שמחה על נס ההצלה שלנו, שמחה של אמונה. האויבים רצו להשמיד אותנו – ואנחנו קיימים. הם רצו לנתק אותנו – ואנחנו מחוברים.

השתייה בפורים מבטאת שחרור. אבל זהו שחרור מתוך אמונה, לא בריחה. שחרור מתוך הידיעה שהשם מנהיג את העולם, גם כשאיננו רואים זאת בגלוי.

כאשר אדם מבין שהוא חלק מהעם הנצחי, שיש לו שליחות וזהות – הוא מסוגל לשמוח גם בתקופות קשות וסוערות.

כשאדם לומד מאידיאולוגיות זרות, ערכים שאינם תואמים את התורה, כשהוא מאמץ תפיסות עולם שמנוגדות לאמונה – הוא פוגע בעצמו.

"עם לבדד ישכון" – מה זה אומר?

עם לבדד ישכון. זה לא אומר להתנתק מהעולם, אלא לזכור מי אנחנו בתוך העולם.

כשאנחנו מכירים בכך שאנחנו עם מיוחד, עם תורה וערכים ייחודיים – אנחנו גם מכירים בכך שיש ה' אחד, שמנהיג הכול.
ומתוך ההכרה הזו באה השמחה האמיתית של פורים.

יהי רצון שנזכה שפורים ימלא את ליבנו בשמחה אמיתית, באמונה חזקה ובהכרה ברורה בזהותנו. ומתוך כך נזכה לראות בביאת משיח, בבניין בית המקדש ובקיבוץ גלויות במהרה בימינו. אמן ואמן.