“וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה…”
(ויקרא כ”ו, י”ד – פרשת התוכחה)
בספר מלכים אנו עדים לאחד הרגעים הדרמטיים והמטלטלים ביותר בתולדות עם ישראל: מציאת ספר תורה חבוי בימי מלכותו של יאשיהו המלך. אירוע שנראה שקרה כאילו באקראי – התגלה כסימן מובהק להשגחה העליונה. ספר התורה נמצא פתוח בדיוק בפרשת התוכחה – אותם פסוקים נוקבים שמזהירים את עם ישראל על ההתרחקות מברית ה’.
המלך רעד למקרא הפסוקים. זה לא היה רק ספר עתיק שנחשף – זו הייתה מראה. מראה שגורמת לעם לראות עד כמה התרחקו מן הדרך.
מאותו רגע למדנו כיצד הקב”ה מזהיר אותנו כשאנחנו סוטים מן הדרך, ומה נדרש מאיתנו בעת שאנו מוכיחים את עצמנו או את זולתנו – לא בכעס, אלא ברוגע. לא בדחייה – אלא בקרבה. כיצד מוכיחים את עצמנו בלי להישבר, ואיך מוכיחים אחרים בצורה שמרפאה – ולא פוצעת?
אולי יעניין אתכם גם:
פרשת בהר בחוקותי – להפסיק להיות עבדים של…עצמנו
כוחו של צדיק האמת הוא אינסופי, אז למה הוא לא מחייה מתים?
טובים השניים מן האחד – פרשת השבוע בהר בחוקותי
הפחד שסוחף את האהבה קדימה וההסבר המפתיע
דברי רבי נחמן נותנים חיים
רבי נתן כותב שפעם שאל אותו רבי נחמן:
“האם אי פעם שמעת ממני דברי מוסר?”
ולפני שהספיק לענות, הוסיף רבי נחמן:
כי אני לא יכול לומר דברי מוסר. כי כל מילה שאני אומר – “מוטבל ומורחץ בדמעות,” (כלשונו בשיחות הר”ן קכד)
בתחילה התפלא רבי נתן. הרי כל מילה שיוצאת מפי רבו – הרי היא דברי מוסר! אש של יראת שמים בערה בהם, והלב התעורר מיד. אך אז הבין: רבי נחמן התכוון למשהו עמוק יותר.
המוסר הרגיל של הדרשנים היה מנוסח כך:
“אתם חוטאים! תחזרו בתשובה – לפני שיהיה מאוחר! תשלמו על עוונותיכם!”
המסר היה: “המצוות שלכם לא מספיקות – תשתפרו!”
לעומת זאת, רבי נחמן דיבר בשפה אחרת. הוא לא הטיף – אלא העיר נשמות. דבריו לא הפחידו – אלא הציתו את הלב באהבת ה’. מי ששמע את דבריו – חש כיצד כל הרוע מתפוגג ממנו. ונשאר רק רצון טהור לעבוד את ה’.
כאשר אדם שומע דברי אמת – הבחירה החופשית קיימת. אך באותם רגעים – היצר הרע מסתלק, והאדם חש כאילו אין ברירה אלא לעבוד את ה’. הרצון לעבוד את ה’ שולט בכל.
כך הייתה עוצמתם של דבריו. שיעור, מילה אחת, או אפילו מבט – היה בהם די כדי להחיות את האדם מחדש. ולהשיב לו את הנשמה.
כתבי רבי נחמן – קולה של נשמתו
כך היה בדורו. אך מה נעשה אנו, לאחר הסתלקותו של רבנו?
לא ראינו את פניו, ולא זכינו לשמוע את קולו.
לא נותרו הקלטות, לא מראות, ולא עדות חיה. אפילו שיעור מפיו – לא הוקלט.
אז כיצד נוכל להחיות את נפשנו מדבריו, אותם דברי חיים שהפיחו נשמה באלפי יהודים?
רבי נתן עונה:
כל מי שלומד באמת את ספרי רבנו – מרגיש את אותה הארה.
הספרים אינם “ספרות ברסלבית” ותו לא, – אלא נשמתו החיה של הצדיק.
כל מילה בהם חיה, מהדהדת, ונושמת. כל שורה מסוגלת להוליד רצון חדש, אמת חדשה, ותקווה.
לעומת זאת, רבי נחמן דיבר בשפה אחרת. הוא לא הטיף – אלא העיר נשמות. דבריו לא הפחידו – אלא הציתו את הלב באהבת ה’. מי ששמע את דבריו – חש כיצד כל הרוע מתפוגג ממנו. ונשאר רק רצון טהור לעבוד את ה’.
הזכות לכך – כל כולה בזכות רבי נתן. תלמידו הגדול של רבי נחמן, שטרח לכתוב, לערוך, ולהפיץ – את כל מה שאנו מכנים היום “ספרי ברסלב”. הוא העביר הלאה – בשבילנו.
ולכן – חובה עלינו להקדיש זמן כח יום ללימוד בספרים אלו. שלא יעבור יום בלי מעט קריאה.
הלשון ברורה, פשוטה, ומובנת – גם למתחיל. אך העומק – אינסופי. גם צדיקים ותלמידי חכמים גדולים מוצאים בהם מים שאין להם סוף.
מי שלומד בענווה – ימצא חיים. ימצא את קולו של רבי נחמן. ימצא את עצמו.
