תאמינו בעצמכם – פרשת לך לך

פרשת לך לך נפתחת בציוויו של ה’: "לך לך מארצך וממולדתך… אל הארץ אשר אראך."
כאשר ה’ אמר לאברהם "לך לך", זו לא היתה רק קריאה לצאת למסע פיזי, אלא גם קריאה להאמין בעצמו.

מהי "אמונה"

רבנו ז״ל מלמד בשיחות הר״ן (שיחה ק״מ) שהאמונה האמיתית כוללת גם אמונה בכוח האלוקי שבאדם עצמו. כשם שאברהם האמין שה’ מאמין בו, כך גם כל אחד צריך להאמין בעצמו ובשליחותו.

• האמונה היא הנושא המרכזי ביותר בתורת רבנו, כי היא יסוד הכול.
• אדם שיש לו אמונה – חי באמת.
• אדם בלי אמונה – כגוף בלא נשמה, – מת מהלך.
• בלי אמונה אין טעם לחיים.
• אמונה פירושה בפשטות – אמונה תמימה בה’.

באמצעות אמונה פשוטה קל לעבוד את ה’. יש אנשים שחושבים שעבודת ה’ דורשת סיגופים – צום, עינוי הגוף, גלגולי שלג. כל אלה אינם אלא תחליפים הנובעים מחיסרון באמונה. יהודי שיש לו אמונה שלמה ופשוטה יכול לעבוד את ה’ בלי להקצין כלל. גם בשמים אין קיצוניות – רק איזון.

כאשר האמונה חלשה, שולחים לאדם ייסורים שונים: קשיים בפרנסה, בחינוך הילדים, חולי, ניסיונות. לפעמים אף ניסיון של מסירות נפש. הכול כדי לעורר את האדם לחזק את אמונתו.

אולי יעניין אתכם גם:

• אמונה מול השתדלות
• פרשת לך לך – עשו את הצעד הראשון, צאו מאיזור הנוחות
• לך לעצמך – פרשת השבוע לך לך

אמונה אמיתית היא אמונה פשוטה, ללא פילוסופיה, ללא חקירות.
פשוט לומר: אני מאמין בה’, ותורתו אמת, וכל דבר הסותר את דבר ה’ – שקר

כך יכולה להיות אמונה גם לאדם הפשוט ביותר. רבנו אומר: אם תרצה לדעת מהי אמונה אמיתית – אל תלך אל החכמים הגדולים, אלא אל הפשוטים, אל הנשים, שבליבן אמונה טבעית וטהורה, שאינן שואלות “למה”. מהן תלמד מהי אמונה אמיתית (שיחות הר״ן ל״ג).

אמונה כזו נקראת גם “אמונה עיוורת”. אנשים עלולים ללעוג לה – “תוכיח, תסביר, מה אתה יודע?”
והתשובה: איני צריך להוכיח. אני מאמין. גם אם איני מבין, גם אם איני רואה – אני מאמין בה’, בבוראי, במנהיג העולם. אפילו אם יקראו לי “משוגע”, אני מוכן להיקרא כך – ובלבד שאשמור את אמונתי.
אמונה פשוטה שכזו חוסכת מן האדם ניסיונות וייסורים, שהרי הוא כבר הוכיח את עצמו באמונתו השלמה.

חלק מהאמונה זה להאמין בעצמך

רבי נתן מספר שכאשר שמע מרבנו דברים אלו, נדהם – הוא הרגיש שכל מילה נאמרה עליו אישית. וכך צריך כל אחד להרגיש: שכל דברי התורה מכוונים אליו. המשנה אומרת: “עשה לך רב” – תלמיד אמיתי הוא זה ששומע שיעור ומרגיש שהדברים נאמרים עליו, ומתקן את עצמו בהתאם.

כאשר רבנו דיבר על אמונה, שאל רבי נתן את עצמו: האם חסרה בי אמונה? הרי אני מאמין בה’, בתורה, בצדיקים.
ענה לו רבנו: אינך חסר אמונה בה’. אתה חסר אמונה בעצמך.
יש לך אמונה בה’, אבל אינך מאמין בכוחך, בנשמתך, בגדולתך הפנימית.

רבנו הסביר: עליך לדעת שה’ כל כך גדול – שגם אתה, הקטן והנראה כחסר ערך, חשוב בעיניו. נשמתך היא חלק מהשכינה, ולכן אתה יקר מאוד בעיני ה’.

האמן בעצמך, שמח בעצמך, והרגש את שמחתך הפנימית: אני חלק מהשכינה, חלק מהאלוקות.
זה מה שנדרש לאמונה שלמה. בלי זה, האדם עלול לשקוע בייאוש ובדיכאון. אמונה אמיתית כוללת גם אמונה בערכך ובשליחותך.

רבנו אומר: אם תרצה לדעת מהי אמונה אמיתית – אל תלך אל החכמים הגדולים, אלא אל הפשוטים, אל הנשים, שבליבן אמונה טבעית וטהורה, שאינן שואלות “למה”. מהן תלמד מהי אמונה אמיתית (שיחות הר״ן ל״ג).

האמונה בצדיק האמת

בליקוטי הלכות (ראש חודש ו׳ ל״ד) מבאר רבי נתן שאמונה בה’ לבדה אינה שלמה, עד שאדם יאמין גם בצדיק האמת. כתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – אמונה אחת כוללת את שניהם. מי שמאמין רק בחצי – אין לו כלום.

כך גם אצל אדם הראשון: היה עליו להאמין בה’, אך גם בעצמו – כי הוא היה הצדיק האמת של דורו. היה עליו לדעת ששליחותו אמתית, ולהאמין בעצמו לשם שמיים.

זו רמת ענווה עליונה מאוד: לדעת את ערכך האמיתי מבלי להתגאות.
כך היה משה רבנו – "והאיש משה עניו מאוד" הוא עצמו כתב זאת בתורה, בלי טיפת גאווה, מפני שידע את שליחותו האלוקית ובו בזמן נשאר העניו הגדול ביותר בעולם.

אמונה פשוטה, אמונה בצדיק, ואמונה בעצמך – זוהי שלמות האמונה.
כאשר אדם חי באמונה זו, הוא חי באמת, בשמחה, בביטחון ובאהבה לה’.