קיום המצוות גם כשאנחנו לא מבינים אותם בשכל – פרשת משפטים

השבוע אנו קוראים את פרשת משפטים ואת פרשת שקלים. פרשת משפטים עוסקת בדינים שנראים הגיוניים מאוד, יושר, ממון, אחריות בין אדם לחברו. אדם עלול לחשוב שאנו מקיימים אותם מפני שהם מסתדרים עם השכל. אבל האמת היא שגם המצוות ה"שכליות" הן מצוות רק מפני שהשם ציווה עליהן. יהודי עושה את הדבר הנכון לא כי זה מסתדר לו בהיגיון, אלא כי זה רצון השם.

עבודת השם היא דבר פשוט – פשוט לעשות את רצונו

פרשת שקלים מחזקת את הנקודה הזו. כל יהודי נתן מחצית השקל, אותו סכום בדיוק. עשיר ועני עמדו שווים לפני השם. המסר ברור כולנו מקבלים את ציווי השם בלי תנאים. שתי הפרשיות יחד מלמדות שעבודת השם האמיתית היא פשוטה וברורה, פשוט צריך לעשות את רצונו, נקודה.

אחד מתלמידי רבנו ז"ל דיבר איתו פעם על יהודי מסוים ושיבח אותו כאדם ישר במיוחד. רבנו השיב שהמושג "ישר” ("ארנטליך") במובן הרגיל לא מתאר באמת יהודי.

בעולם, צדיק הוא אדם שמתנהג יפה, מכבד חוקים, והוא ישר במסחר. אבל כל זה מבוסס על היגיון חברתי. חברה חייבת חוקים כדי להתקיים. אסור לגנוב כי אחרת אי אפשר לחיות יחד. זה הכרחי אבל זו לא ההגדרה העמוקה של צידקות יהודית.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• פרשת משפטים – תיקון פגם הממון
• אני לומד משפטים – פרשת השבוע משפטים
• לא צריך לשאול שאלות! – פרשת השבוע משפטים

הקדושה המיוחדת של עם ישראל

עם ישראל מיוחד בכך שהוא מקיים מצוות לא כי הן מתאימות לנורמות חברתיות, אלא כי כך השם ציווה. דוד המלך אמר בתהילים "דרך מצוותיך ארוץ". רבנו מסביר שאפילו מצוות של דרך ארץ, דברים מוסריים ובסיסיים, אינן נעשות מפני שהן הגיוניות אלא מפני שהן מצוות.

יהודי אינו מניח תפילין או שומר שבת כי זה מקובל בחברה. אין שום קשר טבעי בין תרבות לשבת. הוא עושה זאת כי כך השם ציווה. וגם הלכות שבין אדם לחברו כמו איסור גניבה, אינם נשמרים רק מפני שזה הגיוני, אלא מפני שזה רצון השם.
גוי יכול לשמור על החוק כי הוא מפחד מהעונש או כדי לשמור על הסדר. יהודי שומר מצוות כי כך השם ציווה.

רבנו מסביר שהמילה "אדם" נאמרת באמת על ישראל. התורה אומרת אתם אדם. יש עוד מילים לאדם גבר, בן אנוש, איש. אבל המילה "אדם" מבטאת את המדרגה השלמה. הזהות היהודית קשורה ישירות לקב"ה ולמצוותיו.

מחויבות מוחלטת לרצון השם – גם אם לא מבינים בשכל

יהודי ירא שמים מבין שהוא לא נמנע מגניבה או מרצח רק כי זה מוסרי או מפני שהוא מפחד מהעונש. הוא נמנע כי כך ציווה השם. אפילו כאשר המצווה מתאימה באופן טבעי לנורמות חברתיות מקובלות כמו חסד או יושר, הוא עושה זאת מפני שהיא מצווה.

כך גם בכשרות. ייתכן שאדם אינו אוהב מאכל מסוים, אבל ההשקפה הנכונה היא לא לומר "זה מגעיל", אלא לומר "גם אם זה טעים, איני אוכל כי הקב"ה אסר". ההכנעה הזו לרצון השם הופכת את כל החיים שלנו לעבודת השם.

המבחן של שאול המלך

דוגמה חזקה לכך היא הסיפור של שאול המלך. שאול היה צדיק וקיים את כל המצוות, אך הוא איבד את מלכותו משום שלא קיים בשלמות את ציווי השם להשמיד את עמלק. כאשר שמואל הנביא ציווה אותו להשמיד גם את אגג מלך עמלק, שאול ריחם עליו. הרחמנות לכאורה היא מעלה יפה, אבל כאשר השם מצווה, אין מקום לשיקולים אישיים.

שמואל הנביא, שהיה אדם קדוש וטהור, הרג את אגג. לא מתוך אכזריות אלא מתוך ציות לרצון השם. כשם שמקדשים את השבת או מניחים תפילין, כך גם קיום מצווה קשה הוא חלק מעבודת השם.

יהודי ירא שמים מבין שהוא לא נמנע מגניבה או מרצח רק כי זה מוסרי או מפני שהוא מפחד מהעונש. הוא נמנע כי כך ציווה השם. אפילו כאשר המצווה מתאימה באופן טבעי לנורמות חברתיות מקובלות כמו חסד או יושר, הוא עושה זאת מפני שהיא מצווה.

הסירוב של שאול הוביל לכך שאגג נשאר בחיים די זמן כדי להוליד צאצא שהוא המן האגגי, שביקש להשמיד את עם ישראל. מכאן לומדים שכאשר השם מצווה, יש לכך סיבה עמוקה גם אם איננו מבינים אותה מיד.

רבנו מלמד שראשי התיבות של ד‘רך מ‘צוותיך א‘רוץ יוצרים את המילה אדם. האדם האמיתי הוא מי שחי את המצוות מתוך אמונה מוחלטת. הזוהר הקדוש אומר שהקב"ה, התורה, וישראל, הם אחד, והאחדות הזו מתגלה דרך קיום המצוות.

השכר על האמונה בה'

הקב"ה מבטיח שמי שמקבל עליו עול מלכות שמים באמת ואומר שמע ישראל מתוך אמונה שלמה, יזכה לכתר בעולם הבא. כפי שאנו מכתירים את השם בעולם הזה, כך הוא יכתיר אותנו לעתיד לבוא.

יהי רצון שנזכה לחזק את האמונה שלנו, לקיים את מצוות השם במסירות וללא תנאים, ולראות במהרה בביאת משיח, בבניין בית המקדש ובגילוי מלכות השם בעולם. אמן.