פרשת ראה – חיים של ברכה או קללה? – זה תלוי בנו

השבוע אנו קוראים את פרשת ראה, הפרשה הזאת תמיד תצא לפני ראש חודש אלול.

הפרשה נפתחת בפסוק: “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה”. ומהי הברכה? “אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּן אֶל מִצְוֹת ה’ אֱלֹקֵיכֶם” – הברכה היא לשמוע בקול ה’ ולקיים את מצוותיו.

רבי נחמן מסביר שאין אדם בעולם הזה שחייו מושלמים באמת. גם לא העשיר הגדול ביותר, גם לא העני, וגם לא כל מי שביניהם. לכל אחד מאיתנו יש אתגרים. אם כן איך אפשר לחיות חיים של ברכה?

התשובה היא: להיות בשמחה בקיום המצוות. מי שמחובר לה’, הוא מחובר לנצחיות. מי שאינו מחובר, חי חיים זמניים – ובהם יש עליות ומורדות, רגעים שמחים וגם רגעים עם הרבה קשיים.

אולי יעניין אתכם גם:

תבחרו בטוב – פרשת ראה

הבחירה החופשית לטוב ולרע – פרשת ראה

לא צריך להתפעל – פרשת השבוע ראה

הדרך לאושר – הסתפקות במועט

רבי נחמן מפרש את המשנה מפרקי אבות כך: “כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בְּמִשּׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה. וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא”.

איך ייתכן שחיים של צער הם “מאושרים”? מסביר רבי נחמן: אם אדם מוכן להסתפק במועט, בלחם ומים, בשינה על הרצפה, אז כל מה שמעל לזה הוא בונוס. וכך הוא תמיד שמח. כל אדם, אפילו הפשוט ביותר, זוכה ליותר מהמינימום. אם כן, מי שמסתפק במועט – חי חיים מלאים בשפע ושמחה.

“אַל תֹּאכְלוּ עָל הַדָּם”- איסור אכילת הדם

בהמשך הפרשה מוזכר האיסור לאכול דם. חז”ל מבארים: לא מדובר רק באכילה פיזית, אלא גם ב”שתיית הדם” של הזולת – כלומר, בנקמנות, ברדיפה אחרי אחרים. החיים מלאים התמודדויות, אך התורה מדריכה אותנו שלא להחריף את המריבה, לא לרדוף אחרי “הדם”. זהו סוג של עבודה זרה – היכנעות ליצר הלב במקום להשליט את השכל.

מצוות הצדקה

עוד עוסקת הפרשה במצוות הצדקה: “פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ” – תמיד יש אנשים שצריכים עזרה. נתינה לעניים, לחולים, לבתי ספר ולמוסדות תורה, – זו נתינה שמביאה ברכה. אבל יש לתת בחכמה.

יש כאלה שתורמים לאוניברסיטאות עשירות שמגדלות מרצים וסטודנטים התומכים במחבלים ובשונאי ישראל. זו אינה צדקה כשרה. עלינו לכוון את התרומות למקומות שבונים ומחזקים את עם ישראל.

מסביר רבי נחמן: אם אדם מוכן להסתפק במועט, בלחם ומים, בשינה על הרצפה, אז כל מה שמעל לזה הוא בונוס. וכך הוא תמיד שמח. כל אדם, אפילו הפשוט ביותר, זוכה ליותר מהמינימום. אם כן, מי שמסתפק במועט – חי חיים מלאים בשפע ושמחה.

חגי ישראל – תזכורת על כל הניסים

בסוף הפרשה מוזכרים החגים: פסח, שבועות, וסוכות. מטרתם להזכיר לנו את ניסי היציאה ממצרים, את מתן תורה, את ענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל. גם היום אנו רואים ניסים גלויים: עשרות אלפי טילים נורים על ישראל, וכמעט ואין נפגעים מה שמוכיח שיש השגחה אלוקית ברורה. הנביא ירמיהו כבר הבטיח: “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”.

מי שמביט סביבו רואה: ירושלים מתפתחת, נבנית, מנופים בכל מקום כמו שנאמר בתהלים: “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה’…”. זו הכנה לגאולה. עלינו להכיר בניסים, לשמוח במצוות, ולהתקרב אל ה’ מתוך שמחה אמיתית. ובזכות זאת נזכה לראות בביאת המשיח ובבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן.