בפרשת השבוע פרשת נשא, שיוצאת השנה אחרי חג השבועות – ישנם נושאים רבים ומגוונים, בעלי משמעות עמוקה לחיים היהודיים בכל דור ודור.
השבוע, חג השבועות חל ביום שני, והפרשה שנקרא בשבת היא נשא. החיבור בין מתן תורה מחד, ופרשת נשא מאידך, מעניק לנו נקודת מבט שלמה על מערכת היחסים שבין עם ישראל לבין הקב”ה.
מניין הלווים ומשפחותם – לכל אחד מאיתנו יש תפקיד
הפרשה פותחת במניין משפחות בני גרשון ובני מררי – שתיים מתוך שלושת משפחות שבט לוי. אלו הופקדו על נשיאת חלקי המשכן במדבר, כל אחד לפי חלקו.
המסר ברור: לכל אדם יש תפקיד בעולם, מקום ייחודי שבו הוא נדרש לפעול. כשם שלכל משפחה משבט לוי הייתה משימה מסוימת, כך גם לכל אחד מאיתנו יש “משא” מסוים – אחריות אישית, אך גם זכות להשתתף בבניין הרוחני של עם ישראל.
אולי יעניין אתכם גם:
מה המשמעות של הסבל שלנו? – פרשת נשא
נאמנות בזוגיות – פרשת השבוע נשא
גניבה זה לא רק נזק ממוני אלא גם פגיעה בנשמה
לאחר מכן התורה עוסקת באדם שגונב, ובמיוחד בגניבה מגֵר צדק. התורה מדגישה את החומרה שבמעילה באמון הן של האדם, והן של הקב”ה.
התיקון במקרה כזה זה לא רק החזרת הגזלה, אלא גם הקרבת קרבן – כי הפגיעה היא לא רק בממון, אלא גם בנשמה. כל מעשה לא ראוי יוצר קרע רוחני, והדרך לתיקונו כוללת גם הכרה בעבירה וגם פעולה לתיקון.
פרשת הסוטה – משל ליחסי עם ישראל וה’
אחד הקטעים המרכזיים בפרשה הוא פרשת הסוטה, היא מובאת לבית המקדש, שם היא נבחנת על ידי שתיית “מים המרים”.
הזוהר הקדוש מפרש פרשה זו כמשל לעם ישראל: הקב”ה הוא הבעל, ועם ישראל הכלה. כאשר עם ישראל עוזב את ה’ והולך אחרי תרבויות זרות, רעיונות זרים או דרכים אחרות זוהי סטיה מהדרך הנכונה.
“שתיית המים המרים” היא הגלות והייסורים שעם ישראל עובר לאורך הדורות: מסעי הצלב, גירוש ספרד, חורבן הקהילות באירופה, השואה, ועד ימי הפוגרומים והאיומים הביטחוניים כיום – כל אלו הם ביטוי רוחני לעונש של התרחקות מה’.
אך התורה גם אומרת: אם הסוטה נקייה – היא מתברכת. גם עם ישראל – אם יישאר נאמן למרות הייסורים, הוא עתיד להתברך.
פרשת הנזיר – האם צריך לפרוש לגמרי מהעולם הזה?
מייד לאחר פרשת הסוטה מופיעה פרשת הנזיר שזה אדם הנודר שלא לשתות יין, לא להיטמא למתים, ולא להסתפר.
הגמרא קושרת בין שתי הפרשיות: “הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין”. כלומר, מי שרואה הידרדרות מוסרית, צריך לקחת אחריות ולחזק את עצמו.
אל תשפוט לפי המעשה החיצוני. ייתכן ששני אנשים עושים את אותו הדבר – אך כוונתם שונה לגמרי. חובתנו היא ללמוד לדון לכף זכות, ולחפש את הטוב שבכל יהודי – גם אם הוא שונה ממני.
אך גם יש כאן מורכבות: הנזיר על אף קדושתו חייב קרבן חטאת. למה? כיון שנמנע מהנאות שהותרו. היהדות לא דוגלת בפרישות טוטאלית, אלא באיזון.
רבי שמעון מעיד שמעולם לא אכל מקרבנות נזיר – חוץ ממקרה אחד, שבו היה ברור שהנזירות נבעה לשם שמיים בלבד. המסר ברור: גם כשאנחנו מנסים להתחזק, נדרש בירור פנימי עמוק – למה אנחנו עושים זאת.
ברכת כהנים – הקרבה בין הקב”ה לעם ישראל
בהמשך הפרשה מופיעה ברכת הכהנים, אחת הקטעים הנשגבים בתורה:
יברכך ה’ וישמרך, יאר ה’ פניו אליך ויחונך, ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום.
ברכה זו מבטאת את הקרבה שבין ה’ לעם ישראל – היא מגיעה אחרי פרשיות של בגידה ותיקון. לאחר שנעבור את הטהרה – תבוא הברכה.
מעלת הכוונה שבלב
בסיום הפרשה מתוארים הקרבנות שהקריבו נשיאי השבטים בחנוכת המשכן. כל נשיא הביא קרבן זהה, אך המדרש מלמד שכל אחד כיוון כוונה אחרת – כל אחד בא ממקום פנימי ייחודי.
המסר פשוט: אל תשפוט לפי המעשה החיצוני. ייתכן ששני אנשים עושים את אותו הדבר – אך כוונתם שונה לגמרי. חובתנו היא ללמוד לדון לכף זכות, ולחפש את הטוב שבכל יהודי – גם אם הוא שונה ממני.
לסיום: הבחירה נמצאת בידים שלנו
פרשת נשא פורשת בפנינו שתי צדדים מאוד קיצוניים של עם ישראל:
מצד אחד – סטייה, עיוות, ייסורים וגלות.
והמצד השני – תיקון, נאמנות, ברכה וקדושה.
כל אחד מאיתנו יכול לבחור: האם להיות הסוטה – או הנזיר. האם להתרחק – או להתקדש. האם לנהוג בשיפוטיות – או ברחמים.
ויהי רצון שנבחר נכון. שנשוב באמת אל הקב”ה, נזכה לשאת את “קרבנות הנשיאים” שלנו – מתוך כוונה טהורה – ונראה במהרה את חנוכת המשכן, בגאולה השלמה ובבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
