פרשת מקץ – לשמור את הטוב לתקופות קשות יותר

פרשת מקץ, הנקראת תמיד בשבת חנוכה, היא פרשה מלאה בעוצמה ובתוכן. במרכזה עומד הסיפור על חלומותיו של פרעה והופעתו של יוסף הצדיק כפותר החלומות וכמושיע של מצרים והאזור כולו.

פרעה חולם על שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות הבולעות את השמנות – מבלי להשתנות. הוא חולם גם על שבע שיבולים מלאות ושבע שיבולים דקות הבולעות את המלאות ונשארות כשהיו. איש מחרטומי מצרים אינו מצליח לפתור את החלום, עד שקראו ליוסף מן הבור.

יוסף פותר את החלום בפשטות ובבהירות: שבע שנות שובע עומדות לבוא על מצרים, ואחריהן שבע שנות רעב קשות, שישכיחו כל זכר לשפע שהיה.

עצתו של יוסף לאגור מזון בשנות השובע – מצילה לא רק את מצרים, אלא את כל האזור כולו. אומות רבות באות למצרים לקנות תבואה, ויוסף נעשה הכלי שדרכו הקב״ה מפרנס את כולם.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• פרשת מקץ – מה עושים כשקשה?
• החלום של פרעה ותאוות בצע – פרשת השבוע מקץ
• חלומות פז – פרשת השבוע מקץ

חלום פרעה – חלום על חורבן

רבי נתן מברסלב מלמד בליקוטי הלכות שחלום פרעה אינו רק חלום על חקלאות או כלכלה. זהו חלום עמוק הרבה יותר. חלומו של פרעה הוא שה“רזים” יבלעו את ה“שמנים” – שהרוע, הקנאה והשפלות יבלעו את הטוב, את הקדושה ואת עם ישראל, עד שלא יישאר ממנו זכר.

זהו חלום שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה. אומות העולם נהנות מן היהודים – מכישרונם, מעבודתם, ממסחרם, ומתרומתם, – ולאחר תקופות של שגשוג, הקנאה גוברת, והן מנסות “לבלוע” את היהודים ולהיפטר מהם.

כך היה במערב אירופה, במזרח אירופה, וכך חזר הדבר ונשנה שוב ושוב. ראינו מה קרה השבוע באוסטרליה לצערנו הרב.

אך חלומו של פרעה נהפך לסיוט. דווקא היהודי – יוסף – הוא שמציל את מצרים ומעמיד אותה על רגליה. ופרעה, בעל כורחו, נאלץ להכיר ביוסף ולמנותו למשנה למלך. כך מתגלה שוב ושוב: מי שמבקש לבלוע את עם ישראל, מגלה לבסוף שהיהודים הם מקור חייו.

דרכו של יוסף הצדיק היא אחרת: לאגור את הטוב. לזכור את נקודות האור, הצלחות, מעשים טובים – כדי שבשעת הירידה יהיה ממה לחיות. זהו יסוד גדול בעבודת ה׳, לא לאפשר לרע לבלוע את הטוב.

שנות השובע ושנות הרעב – שיעור לחיים

הפרשה מלמדת אותנו שיעור לחיים: התקופות של השפע לא יהיו לנצח. היו ליהודים שנים רבות של שקט ושגשוג במקומות שונים בעולם, ובמיוחד בצפון אמריקה. אך ההיסטוריה מלמדת שכשמתעלמים מהסימנים, שנות הרעב מגיעות בהפתעה. (תראו מי נבחר לראשות עיריית ניו יורק)

העצה של יוסף היא לא רק לאגור חיטה – אלא להתכונן רוחנית ונפשית. לדעת שלא כל מציאות טובה תישאר כך לעד, ולזכור שהמקום הבטוח באמת לעם ישראל הוא ארץ ישראל, בהשגחת ה׳ הישירה.

מפגש יוסף עם אחיו

כאשר אחי יוסף ירדו למצרים לקנות אוכל, יוסף זיהה אותם מיד. הוא בדק אותם, והקשה עליהם, ואף העליל עלילות על בנימין – אך לא מתוך נקמה. יוסף אינו נוטר טינה. הוא יודע שהכול משמים.

יוסף עבר בגידות, נמכר לעבד, ישב שנים בכלא – ואף על פי כן לא הייתה בו מרירות. הוא ידע ששליחותו הייתה להכין את הדרך לגלות מצרים, ולהפוך אותה לגלות שיש בה קיום. בפרשת ויגש נראה זאת במפורש, כאשר יוסף אומר לאחיו שהכול היה מאת ה׳.

תעשו "בנק" של טוב

רבי נתן מסביר שחלום פרעה קיים גם בתוך נפש האדם. הנטייה הטבעית היא לתת ל“פרות הרזות” לבלוע את ה“שמנות” – לשכוח את הטוב, להתמקד ברע, בכישלונות, בכאב ובדיכאון.

דרכו של יוסף הצדיק היא אחרת: לאגור את הטוב. לזכור את נקודות האור, הצלחות, מעשים טובים – כדי שבשעת הירידה יהיה ממה לחיות. זהו יסוד גדול בעבודת ה׳, לא לאפשר לרע לבלוע את הטוב.

פרשת מקץ מלמדת אותנו להסתכל על ההיסטוריה, ולראות את הגלות ואת החיים שלנו במבט של אמונה. לדעת שהקב״ה מנהל את העולם, שגם ירידות וקשיים הן חלק מתוכנית גדולה יותר, ושעלינו לשמור את הטוב, לאגור אותו, לזכור אותו, ולחזור אליו בשעת הצורך.

יהי רצון שנזכה ללמוד מהדרך של יוסף הצדיק – לראות את יד ה׳ בכל דבר, להתחזק באמונה, ולזכות במהרה לגאולה שלמה ולקיבוץ גלויות לארץ ישראל. אמן.