פרשת לך לך – עשו את הצעד הראשון, צאו מאיזור הנוחות

פרשת לך לך פותחת בציווי המהדהד לדורות: "לך לך מארצך וממולדתך… אל הארץ אשר אראך."
הקב״ה לא מגלה לאברהם אבינו לאן ללכת – אלא עליו לצעוד באמונה, לצאת מאיזור הנוחות, מהארץ המוכרת – ולגלות את הארץ שה’ יראה לו.

הזוהר הקדוש מלמד שאברהם אבינו עבר ארץ אחר ארץ, עם אחר עם, ובחן את אופיים – חרוצים או עצלים, מוסריים או מושחתים, – עד שהגיע לארץ כנען. שם עצר ואמר: “זו הארץ!” מדוע? משום שראה כי אין שום מלאך שממונה עליה.

כל אומה בעולם יש לה שר רוחני המשמש כשליח עליון, אך על ארץ ישראל הקב״ה בכבודו ובעצמו משגיח עליה. אז הבין אברהם שזו הארץ שבה שורה השכינה, הארץ המיועדת לו ולזרעו.

מאז ומתמיד הקב"ה ייעד את הארץ לעם ישראל

מאז ומעולם, אומר המדרש, יועדה ארץ ישראל לעם ישראל. אמנם בימי אברהם ישבו בה הכנענים, עובדי האלילים, אך הארץ המתינה לבניה האמיתיים. דורות עברו – ימי השופטים, המלכים, חורבן ובנייה – ובכל תקופה שבה עם ישראל התרחק מה’, כך נחלשה גם אחיזתו בארץ.

אולי יעניין אתכם גם:

• למה אברהם אבינו בחר דווקא בארץ ישראל? – פרשת לך לך
• פרשת לך לך – תתחבר לעצמך
• הספרים של אברהם אבינו – פרשת השבוע לך לך

רש״י על הפסוק הראשון בתורה מבאר: מדוע פותחת התורה במעשה בראשית ולא במצווה הראשונה? כדי לומר: “כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים.” העולם כולו שייך לה’, והוא נותן את הארץ למי שראוי לה. לכן, כשאנו נופלים ברוחניות – אנו מאבדים גם את זכותנו הטבעית על הארץ.

שמירת הברית = שמירת הארץ

בסוף הפרשה מצווה אברהם אבינו על ברית המילה. הברית הזו, מלמד המדרש, היא המפתח לשמירה על הארץ. “שמור את הברית – ותשמור את הארץ.”

אך בדורנו, ישנם אנשים הנאבקים נגד מצוות הברית, וכך גם מתעוררות מחלוקות וקשיים בארץ הקודש. הברית והארץ – שתיהן מחוברות: קדושת הגוף וקדושת המקום.

ארץ ישראל – המקום שידע הכי הרבה מלחמות ומאבקים

מאז ומתמיד, ארץ ישראל הייתה מוקד למאבקים אינסופיים. אין פיסת אדמה בעולם שנכבשה והוחזרה כל כך הרבה פעמים. מדוע? משום שזו הארץ שעל ידה מתגלה מלכות ה’. כשעם ישראל מתקרב ועובד את ה’ – הארץ משגשגת, וכשעם ישראל מתרחק – אחרים רוצים לשלוט בה.

כך נולד גם הרצון של ישמעאל לשלוט על הארץ. כבנו של אברהם הוא טען לזכות הבכורה, אך הוא לא מתנהג בדרך האמונה אלא בדרך האלימות.

לאורך ההיסטוריה, האיסלאם התפשט בכוח החרב והשפיכות דמים – ולא בתרבות של חסד וקדושה. אין להם זכות מוסרית על הארץ, אלא רק טענה מדומה שבאה בגלל חולשתנו הרוחנית.

“כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים.” העולם כולו שייך לה’, והוא נותן את הארץ למי שראוי לה. לכן, כשאנו נופלים ברוחניות – אנו מאבדים גם את זכותנו הטבעית על הארץ.

אף על פי כן, גם היום רואים אנו בעינינו את יד ה’. כל הניסיונות להשמיד את עם ישראל רקטות, טרור, מלחמות, כולם נכשלים פעם אחר פעם. הקב״ה ממשיך לשמור על עמו ועל ארצו.
אפילו אנשים שחזרו מהשבי בעזה מספרים כיצד גילו שם את ה’ מחדש.

בכל מלחמה – מששת הימים ועד ימינו – הרבה אנשים מתעוררים בתשובה, הם מגלים את האמונה הפשוטה שה’ מנהיג הכול.

זהו המסר הגדול של הפרשה: "לך לך" – תעשה את הצעד הראשון.
אברהם לימד אותנו שעלינו לצאת ממקומנו הטבעי, מההרגלים ומהפחד, ולצעוד באמונה לארץ שה’ יראה לנו – אל המקום שבו מתגלה השגחת ה’.

כאשר נתחזק באחדות, בשמירת הברית, ובאמונה פשוטה, נראה בעינינו את הניסים שמתרחשים בכל יום עד הגאולה השלמה, לבניין בית המקדש ולמלכות ה’ בעולם כולו.