פרשת יתרו – לא רק לשמוע אלא גם ובעיקר "להפנים"

פרשת יתרו היא הפרשה הקצרה ביותר בספר שמות, אך גם מהידועות והמרכזיות ביותר בכל התורה. הסיבה ברורה: בפרשה זו ניתנים עשרת הדברות. אך עוד לפני מעמד הר סיני, התורה פותחת בסיפורו של יתרו, כהן מדין, אדם שהיה שקוע בעבודה זרה, ושינה את כל חייו.

כתוב בתורה: "וישמע יתרו" מה הוא שמע?
חז"ל מסבירים שהוא שמע על קריעת ים סוף ועל מלחמת עמלק. העולם כולו שמע על הניסים האדירים שקרו לעם ישראל, אבל רק יתרו באמת שמע. לא רק באוזניים, אלא בלב. הוא לקח את הדברים ברצינות, עצר, חשב, והבין שמשהו כאן לא יכול להיות מקרה. יש כאן יד השם שמכוונת.

זוהי נקודה עמוקה מאוד גם לימינו. גם אנחנו שומעים. שומעים על ניסים, על סיפורים של השגחה פרטית, על מצבים שבהם עם ישראל היה אמור להיפגע קשות ובפועל כמעט לא קרה דבר. השאלה היא לא אם שמענו, אלא האם הפנמנו. האם זה שינה אותנו.

לצאת מעבודה זרה

יתרו היה שקוע בעבודה זרה. ולא סתם היה עובד אלילים, אלא היה מנהיג רוחני של כתות שמאמינות בע"ז. ואף על פי כן, הוא היה מסוגל לומר: זה לא זה. זה לא מה שהעולם אמור להיות. לא ייתכן שאלימות, אכזריות ושנאה הם תכלית האנושות.

היכולת הזו לעצור ולבחור באמת, היא מה שהופכת את יתרו לדמות כל כך משמעותית. התורה אפילו קראה לפרשה על שמו. יתרו נקרא כך מלשון יתר, תוספת, משום שהוא הוסיף פרשה בתורה. הוא לימד את משה כיצד להקים מערכת משפט מסודרת, עם שופטים וערכאות, כדי שהעם יוכל להתקיים בצורה נכונה.

וזו נקודה יסודית: קדושה, אמת, ומשפט, לא שייכים רק למי שנולד יהודי. הם שייכים לכל מי שמחפש את הקב"ה באמת. אדם יכול לבוא מהמקום הנמוך ביותר, מהמקום החשוך ביותר, ואם הוא מחפש אמת, הוא יכול להוסיף אור לעולם.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• איך גם אני יכול לחזור בתשובה? – פרשת יתרו
• הסוד להצלחה בעבודת השם – פרשת יתרו
• פרשת יתרו – מסירות נפש למען האמת

עשרת הדברות – שורש כל התורה

מרכז הפרשה הוא מעמד הר סיני ועשרת הדיברות. עשרת הדיברות מכילים בתוכם את כל תרי״ג המצוות. חז"ל מציינים שיש בהם תרי״ג אותיות, וכל מצוה בתורה היא הסתעפות של אחד הדיברות.

עשרת הדיברות נחלקות לשני לוחות. החלק הראשון עוסק בקשר שבין האדם לקב"ה: "אנכי השם", "לא יהיה לך", שמירת שבת, כיבוד אב ואם. החלק השני עוסק בקשר שבין אדם לחברו: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תענה".

התלמוד הירושלמי מסביר ששני החלקים מקבילים זה לזה. מי שפוגע בחברו, פוגע גם בקשר שלו עם הקב"ה. הכל מחובר. כמו גוף אחד, שבו כל איבר תלוי בשני, כך גם התורה. מצוה גוררת מצוה, והשכר על מצוה הוא מצוה נוספת.

וזה לימוד גדול לכל אחד מאיתנו. גם מי שאינו תלמיד חכם, גם מי שלא זכה ללמוד הרבה, יכול להתחבר לקב"ה דרך קיום המצוות. כל מצוה, אפילו הפשוטה ביותר, מחברת את האדם לשורש האמונה.

קדושה, אמת, ומשפט, לא שייכים רק למי שנולד יהודי. הם שייכים לכל מי שמחפש את הקב"ה באמת. אדם יכול לבוא מהמקום הנמוך ביותר, מהמקום החשוך ביותר, ואם הוא מחפש אמת, הוא יכול להוסיף אור לעולם.

עבודה זרה מודרנית

בסיום הפרשה מופיע פסוק עוצמתי: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב". חז"ל מסבירים שלא מדובר רק בפסלים פיזיים, אלא בכל דבר שהאדם הופך למרכז חייו במקום את הקב"ה.

עבודה זרה קיימת גם היום, והיא לובשת צורות שונות. יש עבודה זרה של כוח, של אלימות, של אידיאולוגיות הרסניות. ויש גם עבודה זרה של כסף. תרבויות שלמות סובבות סביב רדיפת הממון, כאילו זהו תכלית החיים.

מסופר על אחד מגדולי ראשי הישיבות, רבי שלמה היימן, שכאשר נשאל מה למד על אמריקה, ענה: למדתי שהאל של אמריקה הוא הדולר. כי כתוב עליו IN GOD WE TRUST על ה‘ אנחנו סומכים, המשפט הזה חד וכואב, והוא נוגע לכל אחד מאיתנו. השאלה היא מה מנהל אותנו. למה אנחנו עובדים. מה באמת חשוב לנו.

המצוה יוצרת חיבור בין האדם לקב"ה

המילה מצוה באה מאותו שורש של המילה צוותא, חיבור. כל מצוה יוצרת חיבור בין האדם לקב"ה, ומסירה עוד שכבה של עבודה זרה מהעולם.

זה המסר של פרשת יתרו. יתרו עזב את העבודה זרה והתחבר לקב"ה. עשרת הדיברות נתנו לנו מפת דרכים לחיים של אמונה, מוסר וחיבור. וכל אחד מאיתנו, בכל מצוה קטנה, יכול להיות שותף בבניית עולם מתוקן יותר.

יהי רצון שנזכה לאמונה שלמה, להתרחק מכל צורה של עבודה זרה, ולהתחבר באמת לקב"ה, עד שנזכה לביאת משיח ולבנין בית המקדש במהרה בימינו.