פרשת ואתחנן נפתחת בתחינה של משה רבנו: “ואתחנן אל ה” רש”י מפרש: משה ביקש מתנת חינם, ולא שכר על מעשיו. על אף כל מה שעשה – מסירותו, הנהגתו, ונבואתו – הוא לא ביקש דבר בזכותם. הוא פנה אל ה’ בענווה גמורה: “אינני ראוי, אבל בבקשה, הענק לי בכל זאת.”
כאן אנו למדים על גודל הענווה של הצדיקים האמתיים. גם כשיש בידם אין־ספור זכויות, הם לא מסתמכים על כך. לא “עשיתי”, לא “הרווחתי”, ולא “מגיע לי”. כל הבקשה היא ממקום טהור: מאוצר מתנת חינם.
אוצר מתנות חינם
המדרש מתאר שמשה עלה למרום, וה’ הראה לו מחסנים מלאים בשכר: לכל מצוה ומצוה שאדם מקיים – לכל אחד יש שכר המגיע לו. ואז הראה לו ה’ אוצר אחר, שונה: זה האוצר שלי – שבו אני נותן למי שאני רוצה, גם אם אינו ראוי. זהו אוצר מתנות חינם.
רבי נחמן מלמד בליקוטי מוהר”ן תנינא (תורה ע”ח): מי זוכה לאוצר הזה? לא הרשעים – שהרי לא ייתכן שהם יקבלו יותר מהצדיקים שעמלו כל חייהם. אלא האוצר הזה מיועד לצדיק האמיתי, שלא ביקש דבר על סמך זכויותיו. הוא רק התחנן, כמו משה, שה’ ייתן לו מתנה – אף על פי שאינו ראוי.
יש מדרש שמוסיף פרט מרתק: הקב”ה נותן מהאוצר הזה למי שירצה – ובלבד שיבקש את זה. צריך לבקש. צריך לדעת שאין לי זכויות, ואני פונה רק לרחמיך.
אולי יעניין אותך גם:
כח התפילה והאמונה – פרשת ואתחנן שבת נחמו
משמעות איסור כניסת משה רבינו לארץ ישראל – פרשת ואתחנן
מתחילים מחדש – פרשת השבוע ואתחנן
בקשה מתוך הכרה בשפלות
הכוח לבקש מאוצר מתנת חינם נובע ממקום עמוק מאוד: ההכרה שאני לא מושלם. לא הצלחתי לתקן הכול. ולא שיניתי את העולם. אולי עשיתי איזה מעשה טוב, אבל האם באמת הוספתי משהו מהותי לעצמי? לחברה? לעולם?
אבל דווקא ההכרה הזו – היא שפותחת את הלב לשיח אמיתי עם ה’: ריבונו של עולם, אני לא יודע אם עשיתי משהו טוב. אבל אני יודע שאתה מלא חמלה. יש בך טוב אינסופי. ואתה יכול להושיע גם אותי.
וזו, כפי שרבי נחמן מסביר, אחת הדרכים העמוקות ביותר להתחבר אל ה’. לא בגלל מעשים. ולא בזכות הישגים. אלא מתוך האמת הפשוטה: אני זקוק לך, גם אם איני ראוי.
ההפטרה – “נחמו, נחמו עמי” – מזכירה לנו שגם אחרי כל מה שעברנו, אחרי כל הצרות, השכול, האובדן, המלחמות והחטיפות – עדיין יש תקווה.
המפתח לטוב הוא ”חסד”
רבי נחמן מדגיש שהמפתח להשפיע טוב בעולם הזה הוא חסד. ככל שנרבה בחסד – כך נזכה לפתוח את אוצר מתנות החינם. כי רק בדרך הזו העולם יכול לשרוד. כיום העולם הרוס ומקולקל. המנהיגים לא תורמים לתיקונו. מדינות חזקות לא פועלות למען הצדק. כל מה שנותר – הוא חסד.
כשאנחנו פועלים לטובת הזולת, כשאנחנו נותנים גם כשלא “מגיע” – אנחנו מעוררים את אותו כוח של מתנת חינם. שפע שיורד לעולם לא בזכות, אלא בחסד וברחמים.
נחמה אמיתית – גם אחרי כל מה שעברנו
פרשת ואתחנן מדברת על עשרת הדברות, שמע ישראל, והתפילין – שהם יסודות האמונה היהודית. וההפטרה – “נחמו, נחמו עמי” – מזכירה לנו שגם אחרי כל מה שעברנו, אחרי כל הצרות, השכול, האובדן, המלחמות והחטיפות – עדיין יש תקווה.
הקב”ה אומר: “נחמו, נחמו.” אני אתן לכם מהאוצר שלי. גם אם אינכם ראויים – אני אתן. אני אנחם אתכם.
המסר של פרשת ואתחנן הוא עמוק ורלוונטי: כל יהודי יכול לבקש מתנת חינם. לבקש את חסדו של ה’, לא בזכות ולא ביושר, אלא באמונה פשוטה שהקב”ה רחום ואוהב, ונותן גם למי שנפל, גם למי שלא הצליח לתקן הכול.
מי שיבקש – יזכה.
יהי רצון שנזכה לראות בעינינו את קיום ההבטחות: בניין בית המקדש, ביאת המשיח, וקיבוץ גלויות במהרה בימינו. אמן.
