השבוע אנו קוראים שתי פרשות, אחרי מות וקדושים.
פרשת אחרי מות עוסקת בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש – מה נדרש וכיצד יש לבצע אותה. לאחר מכן דנה הפרשה בדינים שונים הקשורים להקרבת קורבנות מחוץ להר הבית, באיסורי עבודה זרה, ובאיסור אכילת דם. ובסיומה מפרטת התורה את איסורי העריות.
הסיבה שנו קוראים את פרשת אחרי מות ביום הכיפורים
המנהג המקובל הוא לקרוא ביום הכיפורים בבוקר את תחילת פרשת אחרי מות – העוסקת בעבודת היום, ובמנחה קוראים את סופה – העוסקת באיסורי העריות. מדוע?
משום שעבירות רבות שאנו מבקשים עליהן סליחה ביום הכיפורים שייכות לתחום זה – בין אם במחשבה, בדיבור או במעשה. לכן אנו קוראים את פרשת העריות כדי להזכיר לאדם להיזהר בגבולות שבמערכות היחסים שלו.
אולי יעניין אתכם גם:
פרשת אחרי מות קדושים | קדושת האדם וכוח התשובה
כל אחד ו”האמת” שלו – פרשת השבוע אחרי מות קדושים
הכוח שלנו – פרשת השבוע אחרי מות קדושים
”וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם” – מה הכוונה?
הזוהר הקדוש מלמד שעיקר ההתמודדות של האדם עם היצר הרע מתמקדת בענייני עריות. מי שנזהר בתחום זה – נקרא צדיק (עיין גם ליקוטי מוהר”ן, חלק א’, תורה ב’). מנגד, מי שעובר עליהם – גורם לעצמו שייפלט מן הארץ. אולי זו הסיבה לגלות הארוכה שבה אנו מצויים. אך באופן מעשי, מה משמעות הדבר ”וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם” בזמננו?
התשובה היא שגם החומריות – “הארץ” – מקיאה את האדם. כלומר, גם העיסוק בעולם הזה מגיע למצב של שפל כזה, שהוא עצמו נהיה בלתי נסבל. הדורות הלכו וירדו – עד לעומקים רוחניים וחברתיים שאינם ניתנים לתיאור.
כיום אנו עדים לתופעות של אורח חיים שמעוות כל נורמה. שפיכות דמים מותרת בעיני רבים (כגון חמאס ודומיהם), המושג של זהות מגדרית הפך למבולבל לחלוטין, והשחתת רכוש וגניבה על ידי מפגינים מתקבלת כעניין של מה בכך. במילים פשוטות: גם העולם החומרי בו אנו חיים הידרדר לרמות כה נמוכות, עד שאנשים ישרים מתקשים לעבור יום אחד בשלום.
לכן התורה מדברת אלינו בלשון חמורה – להתרחק מכל דבר אסור, ולהתאמץ לשמור על מידה של טהרה. רבי נתן מוסיף שכל האיסורים הללו שורשם במחשבה. אם כן, שליטה על המחשבות, והפנייתן למקומות קדושים – או לפחות נייטרליים – יכולה להביא תועלת עצומה לאדם.
שבת שלום.
