משמעות הנקודות שבתורה
כאשר פותחים את ספר התורה, רואים את האותיות הכתובות בכתב אשורית, המעוטרות בכתרים. אך מעבר לאותיות הגלויות, מופיעות לעיתים נקודות מסתוריות מעל אותיות מסוימות. נקודות אלו אינן ניקוד או טעמים, אינן משפיעות על הקריאה או המנגינה, אך הן מרמזות בשתיקה על משמעויות עמוקות ונסתרות.
הגמרא מלמדת שישנם מקומות בתורה בהם מופיעות נקודות ייחודיות אלו, ואלו משמשות כסימנים לרבדים נסתרים שמעבר לפשט הכתוב.
רבי נתן מבאר שנקודות אלו מבטאות את האחדות העמוקה שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. כמו שישנם מקומות בהם אנו קוראים מילה שונה מהכתיב (“קרי וכתיב”), כך גם כאן – הנקודות רומזות למסורת שבעל פה החבויה בתוך הכתב עצמו. התורה שבעל פה אינה נפרדת מהתורה שבכתב – שתיהן שזורות זו בזו באחדות מוחלטת.
אולי יעניין אתכם גם:
פרשת בהעלותך – לקרוא ולהבין את הרמזים שנשלחים אלינו
מה הקשר ביני לבין המנורה מבית המקדש? – פרשת בהעלותך
פסח שני – מהי “דרך רחוקה”?
אחת מהנקודות הללו מופיעה בפסוק העוסק בפסח שני. התורה מלמדת שאדם שהיה טמא לנפש אדם, או “בדרך רחוקה”, ולא הקריב את קרבן הפסח במועדו – יכול להקריב פסח שני בי”ד באייר. בפסוק זה, יש נקודה מעל האות ה”א שבמילה “רחוקה”.
מה מלמדת אותנו נקודה זו? שהיא באה להוציא את המושג “רחוק” ממשמעותו הפשוטה – לא מדובר במרחק פיזי. אפילו מי שהגיע עד בית המקדש אך לא הספיק להיכנס – נחשב כרחוק. התורה מלמדת כאן שמרחק אינו נמדד בקילומטרים, אלא במציאות הפשוטה – האם האדם נכח בפועל בעזרה או לא.
נקודה אחת זעירה מגלה עומק שלם של חסד אלוקי – גם מי שלא הצליח להיכנס, גם מי שהיה קרוב מאוד אך נמנע ממנו להשתתף – זוכה להזדמנות שנייה. התורה מלאה חמלה ומעניקה פתח חדש להתחבר.
למה ניגרע?
“וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת־קָרְבַּן ה’ בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר ט, ז)
קריאתם הנרגשת של הטמאים – “למה נגרע” – נבעה מכמיהה עמוקה להשתתף בקורבן ה’, למרות שלא יכלו לעשות זאת בזמנו. מתוך כיסופים כנים, נפתח להם פתח חדש – פסח שני.
הפסוק הזה מלמד יסוד גדול: יהודי שאינו מוותר, שרוצה באמת להתקרב – אין דבר העומד בפני רצונו. הכמיהה לבדה פותחת שערים.
העבודה הגדולה ביותר – ההתבודדות
רבי נחמן מברסלב הדגיש שההתבודדות היא מהעבודות הגבוהות והנעלות ביותר שאדם יכול לקנות. בליקוטי מוהר”ן (תנינא כ”ה) הוא קובע: כל הצדיקים הגדולים שזכו למדרגות נשגבות – הגיעו לכך בזכות ההתבודדות.
התבודדות היא מפתח עצום בעבודת ה’, אך לא תמיד קל להתמיד בה. יש המתקשים לדבר עם ה’, מאבדים את המילים. מול חברים הם משוחחים בקלות על נושאים יומיומיים, אך מול בוראם – נאלמים. קשה להם גם לבכות לפני ה’, למרות שהגמרא מלמדת: “שערי דמעה לא ננעלו” (בבא מציעא נט ע”א).
רבי נחמן הדגיש שהתבודדות אינה שייכת רק לגדולי הדור, אלא לכל יהודי – בין אם הוא תלמיד חכם ובין אם הוא נאבק על מקומו הרוחני. ההתבודדות היא לחם לנפש, חמצן לנשמה, יסוד בעבודת ה’.
“למה ניגרע” – מפתח להתבודדות
רבי נתן מגלה דרך פשוטה ונפלאה לפתוח את הלב. גם אם הלב סגור והמילים קפואות – יש להתחיל במשפט אחד כן ופשוט: “ריבונו של עולם, למה נגרע? למה אני לא מצליח להתפלל? למה אין לי מילים?”
הפנייה הכנה הזו פותחת את הדלת. הלב מתרכך, והמילים מתחילות לזרום. כל אחד יכול לגשת כך אל הקב”ה. אם אין לך מילים – תבקש מה’ את המילים. תגיד לו: “ה’, תעזור לי לומר מה שעל לבי.”
זהו המפתח – פשוט, כן, נוגע. הוא קשור קשר הדוק לתפילה עצמה, כפי שאומרים בפתיחת תפילת העמידה: “ה’ שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.”
התבודדות – שייכת לכל יהודי
רבי נחמן הדגיש שהתבודדות אינה שייכת רק לגדולי הדור, אלא לכל יהודי – בין אם הוא תלמיד חכם ובין אם הוא נאבק על מקומו הרוחני. ההתבודדות היא לחם לנפש, חמצן לנשמה, יסוד בעבודת ה’.
כל מי שצועק “למה ניגרע” – כבר נמצא בדרך להתחברות מחודשת עם ה’.
והצעקה הזו, הפשוטה והאמיתית – יכולה לשנות חיים שלמים.
