לשלב בין עולם גשמי שמאיים בערפול ושכחה לבין עולם רוחני ומציאות הבורא? זה אפשרי!
בזמנים שונים בהיסטוריה אירעו מאורעות שבהם יד ההשגחה התערבה וטרפה את ההתנהלות הטבעית, וברור שאלמלא התערבות זו העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי. אירוע כזה ארע בפרשת השבוע תולדות.
יעקב הוא הדמות האידאלית של יהודי שלם – “איש תם יושב אוהלים”. הוא בילה את מיטב ימיו ולילותיו ביגיעת התורה ועבד על עצמו להגיע לשלמות רוחנית. עבודתו הרוחנית הייתה כה כבירה, עד שדוד המלך מכנה דורות של מחפשי השם בשם “יעקב”, כמו שכתוב: “זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה” (תהלים כ”ד).
למרות שיעקב חי בעולם גשמי כמונו, נשמתו לא הפסיקה לשאוף מעלה. הוא צלח בהצלחה ובשמחה מעל זוטות החיים והבליו, וגם על הניסיונות הרבים שהחיים מציגים, רק משום שהיה לו ביטחון שלם שהכל נעשה אך ורק ברצון הבורא והכל לטובתו הנצחית.
לעומתו אחיו עשו, היה שקוע עמוק בגשמיות העולם. לכן נקרא שמו “עשו” מלשון “עשייה”, כלומר – כל מה ששייך לעולם הזה הגשמי, על כל פעולותיו הגשמיות, שהוא העולם הנמוך ביותר מכל העולמות. בזמן שמציאות הבורא ורצונו גלויים וודאיים בעולמות העליונים, הרי שעובי הגשמיות של העולם שלנו גורם למציאות זו להיות נסתרת מאיתנו. עשו, בשל חסרון בעסק התורה והאמונה כמו אחיו יעקב, לא יכול היה לרומם את עצמו מהקשיים והתמודדויות שהעולם הזה מציב בפנינו, והתוצאה הייתה חיים חסרי משמעות ושמחה. וכדי למלאות את החלל החסר מילא עשו את חייו בגאות ורשע.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לחיות חיים טובים – פרשת חיי שרה
לכאורה, אפילו לנו קטני הערך נראה ההבדל בין יעקב לעשו כל כך ברור לעיניים, ואם כן, כיצד יתכן שליצחק ורבקה זה לא היה ברור כל כך? התורה מספרת לנו על כך שיצחק אהב את עשו “כי ציד בפיו” (בראשית כ”ה, כ”ח). התרגום מבאר, שעשו האכיל את יצחק מבשר החיות אותן הוא צד. האם חלילה אפשר לחשוב על יצחק אבינו ענק הרוח כאדם שאפשר לקנות אותו במגש של סטייקים?
מצד אחד העולם הזה מלא בערפול ושכחה, ומצד שני דווקא מהמקום הזה צריך להתחבר אל האור והשמימי. איך עושים את זה? פשוט, מסתכלים על כל סביבנו ומגלים את הבורא…
כל מי שעוסק בעבודה כלשהי או עסק לפרנסתו, מעט או הרבה, יודע היטב איזה פער יש בין ישיבה באוהלה של תורה לבין עבודה בחוץ. הלחץ של העבודה מוביל את האדם להיות עסוק באין סוף עניינים ופרטים גשמיים, ומרוב העומס קשה לו לזכור שהקב”ה הוא זה שמושך בחוטים. יצחק ידע שעשו הוא איש “העולם הזה” כמו ששמו מרמז, אבל ידע שתפקידו של עשו הוא לגשר על הפער בין הרצון האלוקי לבין ההעלמה של מציאותו בעולם הגשמי, והאמין שעשו אכן עושה כן.
מאחר שעשו האכיל את יצחק מציידו, חשב יצחק שהברכה שהייתה לעשו בענייני העולם הזה הגיעה אליו כדי שעל ידי זה הוא יתמוך באחיו התלמיד חכם. הצדקה, יותר מכל דבר אחר, מגלה את האמונה שהעושר שייך אך ורק לבורא עולם. על ידי הצדקה והתמיכה בתלמיד חכם כמו יעקב, עשו יוכל להעלות את העולם השפל של העשייה להיות מרכבה לקדושה, ולגלות שאפילו בדברים הכי גשמיים, כמו ממון, ישנו רצון השם.
לכן עשו שאל את אביו – “כיצד מעשרין את המלח ואת התבן?” (רש”י שם כ”ה, כ”ז). כידוע, דברים אלו פטורים מהמעשר, אבל עשו שאל עליהם כי רצה להערים על אביו שיחשוב שהוא רוצה לתמוך בכוהנים בדרגה גבוהה עוד יותר ממה שהוא מחויב, והוא יעשר להם גם ממה שפטור ממעשרות. בסופו של דבר, התברר שעשו כלל וכלל לא מעוניין לתמוך ביעקב, ולכן יעקב בעצמו נתברך בברכת העולם הזה, וכך נוצר המצב שבו עם ישראל צריכים לצד עסקם בתורה לעשות גם את חלק העבודה של עשו – לעסוק בענייני העולם הזה ועל ידי זה לרומם את העולם הגשמי אל הרוחני.
העסק עם העולם הגשמי מאיים להכניס אותנו תחת ערפול החושים ולשכוח ממציאות הבורא בחיינו. אבל כאשר אנחנו זוכרים שהקב”ה נחבא בכל מה שקיים סביבנו, ושכל מה שנעשה עמנו הוא לטובה, אנחנו יכולים בשמחה להתגעגע ולהשתוקק להרגיש את אחדות ה’ בכל חלקי החיים. ואז אנחנו יכולים להפוך את העולם הזה עם כל החושך והצער שבו, להיות מרכבה לאור השם ותפארתו. אמן.
(מבוסס על ליקוטי הלכות, ערב ג’).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.