איך מטפחים מציאות מושלמת יותר מזו שאנו חווים? ומה הקשר בין השגת מטרה זו ובין השבת וגזיזת ציפורניים? תתפלאו לגלות שהוא קשר הדוק מאוד!…
מצווה גדולה לגזוז ציפורניים בערב שבת (שולחן ערוך, אורח חיים רס, א).
כאשר הקב”ה גירש את אדם וחוה מגן עדן, בגלל שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, הוא נטל מהם את מלבושי האור הזך בהם היו נשמותיהם עטופות. אחר כך, הלביש את נשמותיהם בשכבת עור אשר הבוהק שלו היה תזכורת חלוש לזיוו המקורי ודמה לבוהק הציפורניים האנושיות. גשמיותם של בגדיהם החדשים העידה על היות הגוף בן מוות. העולם איבד את ההזדמנות שהייתה לבני האדם להשיג אל-מוות בעולם הזה.
המקובלים מסבירים, כי החלפת מלבושיהם המקוריים של אדם וחוה בשכבת עור דמוית ציפורניים היוותה מסר מבורא עולם: על ידי אכילת הפרי האסור ספגו מייצגים אלה של האנושיות את הרע ועשו אותו לחלק בלתי נפרד ממהותם. הם הפכו את האתגר האנושי של בירור הטוב מהרע למאבק פנימי. קודם לכן, נגע מאבק זה בחייהם רק אם נתקלו ברע מחוצה להם, אך מאז והלאה שדות הקרב העיקריים בהם מתנהלת מלחמה זו יהיו בתוך הגוף, הלב והמחשבה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מכיוון שהטוב והרע התערבבו זה בזה באדם פנימה, התמלאה מהותו בסתירות.
האמת – שהייתה בתחילה ברורה ובלתי מוגבלת – התערפלה ונעשתה בלתי מושלמת.
הבחנות בין טוב לרע, בין טהור לטמא, שהיו בתחילה מוחלטות וברורות מאליהן – נעשו יחסיות ורוויות בדו משמעות.
הרע – שקודם לכן התבטא בגילוי החיצוני של הנחש, נעשה עכשיו לקול הדחף והתשובה הפנימית.
עמעום האור הזך העיד על עמעום המודעות לבורא עולם, שנגרם עקב החטא שחטאו בני האדם הראשונים, לא ניתן יותר לעמוד על נוכחותו של בורא עולם בלי להתגבר תחילה על מכשולים מרתיעים. בגדיהם דמויי הציפורניים של אדם וחוה העידו על ערפול המאבק בין טוב לרע והפנמתו.
בימינו, נעשה גופנו גשמי עוד יותר מזה של אדם הראשון וחוה. המחשבות והלב שלנו נאבקים גם הם להשיב לעצמם את הבהירות ואת המודעות אשר חסרים להם זה זמן רב. ציפורני אצבעות רגלינו וידינו – השרידים האחרונים של מלבושיהם דמויי הציפורניים – מעידות על אובדן נוסף, אובדן החיות ורוח החיים שאינם שלנו עוד. מכיוון שהן רק חומר מת מסמלות הציפורניים העדר חיות – חלקי אישיות בתוכנו שחדלו לצמוח מבחינה רוחנית. כך הוא במיוחד לגבי קצות הציפורניים, כשהן נמשכות מעבר לקצות האצבעות, הינן חיצוניות לגוף ולא תורמות לו דבר או לתפקודו.
פזרו את משקלם של ימי השבוע על ידי ההכנות שבת. מלאו את הכנותיכם בחיות השבת המיוחדת, אז יהיו השבילים המוליכים אל בורא העולם פתוחים לרווחה לקבל את המצוות שלכם – אפילו מצוות הרחוקות משלמות, אותן המצוות שנעשו בכבדות על ידי חוסר מעורבות הלב, ירוממו אתכם עד הבורא… (על פי דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן חלק א, רעז, וחלק ב, ב:ה).
אם לא נסיר אותן, אז האלמנטים המתים שבחיינו – יחסים שאינם בריאים, התנהגות שפסקה מלהעצים את כוחנו – ישאבו מתוכנו את המרץ ואת החיות ויבלמו את הצמיחה הרוחנית שלנו.
השבת היא הניצוץ המצית את הצמיחה הרוחנית שלנו ומפיח רוח של התחדשות בחיינו. השבת היא חוליית הנצח המקשרת לעולם הנצח, לעולם שאדם וחוה היו תושביו לפני שהקב”ה גירש אותם מהגן.
בשבת אנחנו יכולים לסגת מהקשר אל הגשמיות ואל עולם החול, כדי להתרכז בצד הרוחני של החיים. השלווה הבאה לעולם כתוצאה מהחירות מסגידה לתביעות החיים היומיומיות, מרגיעה את הסתירות הפנימיות שלנו.
שבת – ניצוץ המצית את הצמיחה הרוחנית שלנו ומפיח רוח של התחדשות בחיינו…
בשלווה שמהווה השבת, נעשית האמת גלויה יותר. ההבחנה בין טוב לרע מובנת יותר מאליה, והמכשולים בדרך לחוויית של בורא העולם מרתיעים פחות.
השבת היא הזדמנות – ולו ללילה ויום בלבד – לחוש כיצד היו החיים קודם שאיבדה נשמתנו את מלבושי האור.
על מנת לסייע בהכנות לקראת החוויה הזו אנו גוזזים את הציפורניים. הסרת החומר חסר החיים מחיינו מביאה לידי הפרדת הרע מהטוב, מסלקת את התזכורת למוות שבא לעולם מאכילתם של אדם וחוה מעץ הדעת טוב ורע. גזיזת הציפורניים משמשת, אם כן, כתיקון מוגבל של חטאם.
הסרת מעט מן השלילה חסרת החיים האופפת את השבוע שלנו מאפשרת לנו לגלות מחדש ביום השבת את הניצוץ ואת החיות של קיום מושלם יותר.