נקודה טובה ולדון לכף זכות הם מסימני ההיכר של חסידות ברסלב. בואו ללמוד איך עושים את זה נכון עם חבורת צפת על פי תורת “אזמרה” המפורסמת של רבי נחמן!
בבואנו בפתח החומש השלישי – חומש ויקרא – הנקרא “תורת כהנים”, כי בו מבואר כל עבודת הכהנים, הקרבת קרבנות, קטורת ושאר עבודות המקדש, נתחיל ללכת עם תורה רפ”ב – “אזמרה לאלוקי בעודי”, שנאמרה בהקשר לפרשת ויקרא.
תורה זו והמושגים היוצאים ממנה הם מהידועים והמפורסמים ביותר בתורת רבי נחמן מברסלב – נקודה טובה, לדון לכף זכות, אזמרה, שהפכו להיות מסימני ההיכר של חסידות ברסלב, ולא במקרה. מאמר זה הוא אולי המאמר היחידי שרבי נחמן הזהיר בפירוש ללכת עמו באופן תמידי, באמרו שזהו צורך קיומי ממש, וכלשון המובא שם: “לבל יאבד עולמו לגמרי חלילה”.
והתורה הזו, למרות שמדברת במושגים הנראים לנו מוכרים ופשוטים ואף הגיוניים ומוסריים ונעימים וכדומה, וכמעט שנעשתה לקלישאה ול”סטיקר” על גבי המכוניות, הרי שנמצאת עמנו עדות מרבי אברהם בן רבי נחמן שהיא אינה כה קלה לקיום ואף לא להבנה ישרה, כמו שסיפר רבי אברהם (כוכבי אור, דיבורים מרבי נתן מברסלב ז”ל י”ט):
“עוד דיבר פעם אחת מהדרך הזה לדון את הכל לכף זכות אפילו את הגרוע שבגרועים, ולחפש ולמצוא בכל אחד איזה מעט טוב, ועל ידי זה מעלין אותו באמת לכף זכות עד שיכולין להשיבו בתשובה על ידי זה, כמבואר כל זה באריכות בספרי אדמו”ר זצ”ל. ובעת שדיבר מזה ישב אצלו אבי הריני כפרת משכבו (רבי נחמן מטולטשין) ומתשוקת לבבו לדבריו הנעימים דיבר אחריו בלחש כל מילה ומילה. ענה ואמר אליו מוהרנ”ת ז”ל: אתה חושב שזה דבר פשוט וקל, אני אסביר לך קושי הדבר, כי אל תשכח מאמר אדמו”ר זצ”ל שבאמת נתעלים על ידי זה לכף זכות ולשוב בתשובה. ואם היה ביכולתנו לקיים זאת, היה ביכולתנו להשיב את כל העולם בתשובה”. ע”כ.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הקושי לקיים את התורה נובע מהקושי בהבנתה, כי זהו כלל בלימוד תורה בכלל ובלימוד תורת רבינו בפרט, שעד שהדברים שלומדים לא מתיישבים על הלב באופן הברור ביותר זה סימן על חוסר בהבנה, וממילא מקשה על קיום הדברים. ובתורה זו, אחת הטעויות שטועים בהבנת המכוון של תורה זו היא שמתייחסים אליה כאל תורה פשרנית הנותנת פתח להקל ראש בחטאים, כביכול באה להרגיע ש”לא נורא”, ו”הכל טוב” וכדומה, בזמן שבאמת היא ההיפך מזה, שהרי מיד בתחילתה מדברת מהמושג “רשע”, ולא רק שאינה מתעלמת מכך שבאמת ישנם כאלה שלצערנו נכנסים בגדר הזה של “רשע”, אלא כל מטרתה לגאול מהרשעות ולבער אותה מהעולם לגמרי כמו שנראה.
ככלל, דרכו של הרבי שלא להתעלם מהבעיות והחסרונות, אלא אדרבה, להכיר בהם ולמצוא את הרפואה. הרבי מגלה עצה שמביאה פתח לתקווה – שאפילו מי שהוא רשע גמור – או יותר נכון, מי שנראה שהוא רשע גמור – יש בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע (וממילא אינו רשע גמור). המאמר לא מנסה להמעיט ברשעותו של הרשע באותם עניינים בהם הוא מרשיע כנגד הקב”ה ותורתו, אלא מבקש מאיתנו לחפש בו את מעט הטוב שבוודאי עדיין יש בו, וכלשון התורה: “כי איך אפשר שלא עשה טוב מימיו”.
גם בהתייחסות של המאמר למה שכל אדם צריך לחפש גם בעצמו איזו נקודה טובה, אין הוא מורה לנו להקל על עצמנו ו”לטייח” את המצב האמיתי שלנו, אלא אדרבה, להכיר היטב בחסרונותינו. אלא, שביחד עם זאת, מבקש מאיתנו לחפש את אותה הנקודה הטובה שבוודאי יש בנו. כשנחפש נקודה כזו אמיתית, גם אם היא תהיה קטנה שבקטנות, כלשון רבי נתן במכתביו – “משהו דמשהו נקודה דנקודה טובה”, גם המשהו דמשהו הזה יספיק בשביל להביא שמחה גדולה לליבנו – כי הוא אמיתי! מה שאינו כן אם ננסה לטשטש את הרע שבנו וללמד על עצמנו זכות,ש”זה לא כל כך נורא”, ו”בדור הזה אין שייכות למצווה או הדין הזה” וכן הלאה, אזי אפילו שלכאורה השארנו את עצמנו הרבה יותר “נקיים”, שמחה לא תהיה לנו מזה. כי הרבי לא מגלה רק איזה תרגיל הרגעה פסיכולוגי, אלא משהו עמוק ביותר – שיש בכל יהודי נקודה אמיתית, נקייה וטהורה של טוב, שהיא בעלת עוצמה כה גדולה והיא מאירה אפילו את החושך הכי גדול, וממילא יש בה כוח באמת לשמח אותנו למרות שיש בנו כל כך הרבה קלקולים.
“עוד דיבר פעם אחת מהדרך הזה לדון את הכל לכף זכות אפילו את הגרוע שבגרועים, ולחפש ולמצוא בכל אחד איזה מעט טוב, ועל ידי זה מעלין אותו באמת לכף זכות עד שיכולין להשיבו בתשובה על ידי זה”…
מעניין מאוד לראות את מקור הפסוק בו רבי נחמן משתמש ומבסס עליו את ההשגה – “ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו”. פסוק זה מובא בתהלים פרק ל”ז. אחד הכללים שיש לנו בלימוד ליקוטי מוהר”ן הוא הכלל החמישי וזו לשונו: “כל מקרא או מאמר חז”ל, שמזכיר קצת מאתו לאיזה עניין, סובב כוונתו על כל העניין ונכנס ונתבאר כל המקרא והמאמר חז”ל בזה העניין”. בלשון שלנו – כאשר הרבי מביא חלק מפרק או חלק ממשנה, אם נלך לאותו פרק או מאמר חז”ל נראה שכולו שייך למאמר וכולו מקבל פירוש על פי ההשגה של רבינו.
אם נלך לאותו פרק בתהלים, פרק ל”ז, אנו עלולים להיבהל מהכמות הגדולה של המושג “רשע” המובאת שם, ומעוצמת גינוי ושנאת הרשע המתבטאים שם. נביא כאן את הפרק ונדגיש כל מקום שמדבר בחריפות כנגד הרשעים:
“(א) לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: (ב) כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן: (ג) בְּטַח בַּה’ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:(ד) וְהִתְעַנַּג עַל ה’ וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ: (ה) גּוֹל עַל ה’ דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: (ו) וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם: (ז) דּוֹם לַה’ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת: (ח) הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ: (ט) כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה’ הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ: (י) וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ: (יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם: (יב) זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו: (יג) אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ: (יד) חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ:(טו) חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה: (טז) טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים: (יז) כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה’: (יח) יוֹדֵעַ ה’ יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה: (יט) לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ: (כ) כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹויְבֵי ה’ כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ: (כא) לֹווה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן: (כב) כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ: (כג) מֵה’ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ: (כד) כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי ה’ סוֹמֵךְ יָדוֹ:(כה) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: (כו) כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: (כז) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם: (כח) כִּי ה’ אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹוב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת: (כט) צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ: (ל) פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט: (לא) תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו: (לב) צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ: (לג) ה’ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ: (לד) קַווֵּה אֶל ה’ וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: (לה) רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן: (לו) וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: (לז) שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם: (לח) וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה: (לט) וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה’ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: (מ) וַיַּעְזְרֵם ה’ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ”.
והתבוננת על מקומו ואיננו…
הלא דבר הוא שדווקא במזמור התהילים הזה, ממנו לקוח המשפט המלמד אותנו לחפש את העוד מעט טוב שברשעים, אנחנו לא רואים שום גישה פשרנית בסגנון של “אחי, הכל טוב, אין רשעים, כולם טובים, כולם מתוקים”. יש כאן גינוי וקללות לרשעים באופן הברור ביותר, ודווקא מתוך פסוקים חריפים אלו מוציא רבינו את הדרוש הנפלא “ועוד מעט ואין רשע” – לכאורה לא כהבנה הפשוטה כדוגמת שאר הפסוקים החריפים שאומרים דברים קשים, כמו “חרבם תבוא בלבם” “כי זרועות רשעים תשברנה” ועוד, אלא כעומק האמת – שאנו נעלה את הרשע לכף זכות וכבר לא יהיה על מקומו הראשון של רשע, אלא יחזור בתשובה.
עוד חזון למועד לפרש פסוק אחר פסוק מהפרק באופן העולה בקנה אחד עם ההשגה של רבינו, ומי שקצת מכיר את התורה יכול לראות כמה רמזים בפסוקים נוספים, כגון בפסוק “טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים” שמרמז בבירור על העניין המובא כאן – שמעט הטוב גובר על המון פגמים וחסרונות. אבל לעת עתה רואים דבר אחד ברור, שלכאורה לא היה צריך לאמרו מרוב שהוא פשוט – רבינו נלחם עם הרשע מלחמה חסרת פשרות! המטרה היא באמת לבער את הרשע, ממש כמו שמובן מהמילים של הפסוק – ועד מעט ואין רשע! והתבוננת על מקומו – ואיננו! ממילא כל הפסוקים החריפים בעינם עומדים – אין כאן שום פשרות עם הרע חלילה. את הרע יש לבער לגמרי, אלא שצריכים להיזהר שלא לבער את הטוב שמעורב בו! כי תורה זו היא תורה המגלה דרך לברר את הטוב מתוך הרע כמו שרבינו כותב בפירוש בהפניה לתורה נ”ד, כי את הטוב יש לגלות ולפדות מתוך הרע ורק כך נעשה בירור הטוב מהרע, שזו כל עבודתנו בעולם הזה.
מסקנה: מוכרחים להגדיר מיהו רשע – כל מי שעובר על התורה בזדון. אסור לחשוב על הרשע שהוא “בסדר”, זה אינו בירור אלא בלבול. מצד שני, אסור לחשוב שהוא רשע גמור, אלא צריכים לחפש את מעט הטוב שבו, ששם אנו רשע, ולהציל את הטוב מתוך הרע. כאשר מגלים את הנקודה הטובה שיש ברשע, הרשע מתעורר מהטוב הזה וחוזר בתשובה עד שברבות הזמן הוא עולה לגמרי מגדר רשע לגדר צדיק, וכך ביערנו את הרע והעלנו את הטוב. לפי זה כבר הנחנו יסוד לפרש את הפסוקים העוסקים בהצלת הצדיק מידיו של הרשע כהצלת נקודת הצדיק, המעט טוב, מתוך כלליות הרשע המאיימת להתגבר ולהעלים לגמרי את הנקודה הטובה כפי שהתבאר.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!