ניסן הוא ההתחלה הכי טובה לזמן הקיץ הממשמש ובא, מתוך בריאות הנפש והגוף, במרץ ובחשק, ברצון, שמחה וחיות חדשים. ככה מתחילים ברגל ימין!
האביב הוא זמן של התחדשות. מזג האוויר הנוח עם הפריחה בשדות ולבלוב העצים נותנים לאדם חשק מחודש לחיים, והוא מתעורר משנת החורף ומכין עצמו לכבוש יעדים חדשים. אבל כמו השור שחז”ל הזהירו ממנו בימי ניסן, ונתנו טעם לאזהרתם – שהשור, אחרי ימי החורף הארוכים, כאשר רואה את השדות מתמלאים בעשב ירוק זחה עליו דעתו והוא משתגע ועלול להיות תקיף, כך האדם בזמן של הפריחה וההתחדשות -מתחדשות אצלו גם התאוות שהיו קצת רדומות בחורף והוא מתחיל “להשתגע”.
חיות היא דבר נפלא, אבל יחד איתה עולים עוד דברים היונקים גם הם מהחיות. עיקר החיות של האדם ושל כל העולמות היא האמונה, כמבואר בהרבה מקומות (עיין הלכות עירובין הלכה ה, במה שמרחיב שם רבי נתן מברסלב ומבאר כוונת האר”י ז”ל לק”ש על פי התורה שלנו), אבל כאשר האמונה גדלה ועמה החיות, באים עמה גרים (כמובא בתורה באות ד) – שגרים אלו מרמזים על כל הדברים הגשמיים הנלווים אלינו ויונקים מהחיות החדשה של הנשמה. רבי נחמן מברסלב קורא לזה ליחות ושמנונית, וקורא לזה גאווה, וקורא לזה מיני מאכל – הכל בתורה ה חלק ב הקשורה מאוד לניסן – כי בניסן נעשה חלק עיקרי מהתיקון בתורה זו, כלומר תיקון המוחין – שתיקון זה לא נשלם אלא על ידי תיקון המאכלים על ידי חיזוק ידי המלאך, שזה נעשה בעיקר בניסן שאז עיקר תיקון הברית (עיין שם באות י).
נמצא, שבחודש ניסן מתחזק התיקון ובניסן גם יכול להתגבר הקלקול. וזו תכונה של כל דבר שהוא ראש וראשית, שאז עיקר ההתגברות, כמשל השניים הנלחמים זה עם זה, שכאשר האחד מתגבר תיכף גם השם מתגבר כנגדו, לכן דווקא כאשר מתחדשת ומתעלה האמונה והחיות מתגבר פגם הגרים, כי “את זה לעומת זה עשה אלוקים” ועל זה נאמר “כל ההתחלות קשות”. אבל “ימין ה’ רוממה”, ותמיד יד הקדושה על העליונה. וכל זמן שאנחנו משתדלים כפי כוחנו להמשיך על עצמנו את התיקונים שמגלה הצדיק האמיתי, אז בוודאי סמוכים ובטוחים אנו שננצח את המלחמה כי “לא תהו בראה לשבת יצרה” ואין הקב”ה מניח ח”ו שיתגבר צד הטומאה, כי אז לא יהיה קיום לעולם חלילה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לכן אנו מתחילים את ניסן תיכף ומיד עם האמירות הקדושות של קרבנות הנשיאים של חנוכת המזבח שהיה בימים אלו, כי תיכף שמתחילים את החודש הראשון לחודשי השנה, שהוא הזמן שבו מתחילים להשתלם תיקוני האמונה, אנו צריכים להזכיר זכות הנשיאים ועסק המשכן בבחינת “ונשלמה פרים שפתינו”, כמו שאמרו חז”ל – שכל העוסק בהלכות הקרבנות כאילו הקריבם (עיין מנחות ק”י). בפרט, כשמזכירים נדבת חנוכת המשכן שבו נעשים כל התיקונים הנ”ל בשלמות, כי המשכן מכפר על כל העוונות ומעלה את כל הבהמיות להשם ואז מקריבים כל מיני חלב על המזבח ושמנוניות במנחות כידוע, והכל עולה לריח ניחוח להשם ונמשכים מזה מוחין ודעת וכו’. ובפרט שזה שהביאו הנשיאים – שהם הראשים של כל י”ב שבטי י-ה, שהם כלליות כנסת ישראל והמרכבה הקדושה כידוע, וזה מרמז על תיקון המשפט שהוא תיקון המרכבה, כמובא בתורה על הפסוק “כסאות למשפט” שהם סוד המרכבה.
דווקא כאשר מתחדשת ומתעלה האמונה והחיות מתגבר פגם הגרים, כי “את זה לעומת זה עשה אלוקים” ועל זה נאמר “כל ההתחלות קשות”. אבל “ימין ה’ רוממה”, ותמיד יד הקדושה על העליונה!…
ותיכף ויחד עם זאת אנו עוסקים לתקן ולהעלות ניצוצות הקדושה בברכת האילנות, כמו שאמרו חז”ל: “מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך וכו’” (ראש השנה י”א). ואז אומרים את התפילה השייכת לאמירת קרבנות הנשיאים, שזה תלוי בזה, כי העלאת הניצוצות דקדושה הם לכל אחד כפי שורש נשמתו בי”ב שבטי י-ה, כך מעלה את הניצוצות השייכים לשורשו, וביחד כלל ישראל מעלים כלל הניצוצות דקדושה, והכל דווקא בחודש ניסן – שאז יצאו ממצרים והעלו משם הניצוצות שנפלו מחטא אדם הראשון (כמובא שם בתורה באות י).
ניסן שמביא איתו את האביב מביא גם המון התחלות והזדמנויות חדשות…
ובנוסף, אנו עוסקים בכל המצוות של הכנת חג הפסח ואחר כך מכניסים את החג בשמחה ובהלל, וריבוי מצוות של ארבע כוסות ואכילת מצה ומרור, וסיפור ההגדה וכו’, ומיד בחול המועד מתחילים לספור ספירת העומר – וכל זה על מנת להתגבר על הסטרא אחרא (הצד האחר) הרוצה להגביר הקלקול דווקא כעת בזמן שהוא מסוגל ביותר לגמר התיקון (כי כשם שבניסן מתחדש הרצון, שזה בחינת התחלה ו”כל ההתחלות קשות”, כמו כן בניסן נעשה גמר התיקון שגם אז ישנה התגברות מיוחדת למנוע את הגמר, כמובא בדברי רבינו בכמה מקומות). ועיקר מגמתה של הסטרא אחרא הוא להגביר פגם הברית, כפי שהקדמנו, שכאשר מתגדלת ומתקנת האמונה מיד עולים עם זה הגרים שהם כלל השמנונית והלחות המרמזים על התאוות, ובעיקר על תאוות הניאוף.
לכן קבע לנו הקב”ה כל כך הרבה מצוות להיות עסוקים בהן בחודש זה, ועל ידי כך נינצל מהרהורים ומהתגברות התאוות כי פשוט אין לנו פנאי לך, כמו שאמר החכם – אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה (רמב”ם הלכות איורי ביאה כ”ד). וכן נאמר – טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכפי שידוע ומובן במוחש שכאשר האדם עסוק אין לו פנאי לחשוב במחשבת עוון, לכן השעמום הוא דבר כה מסוכן כידוע לכולם.
וכל זה הוא ההתחלה הכי טובה לזמן הקיץ הממשמש ובא עלינו לטובה ולששון ולשמחה, מתוך בריאות הנפש והגוף, במרץ ובחשק וברצון וחיות חדשים, וכאשר מתחילים ברגל ימין בריבוי מצוות ועבודת השם כך נמשך הכל אחר ההתחלה – להיות כל חיותנו בתורה ובמצוות עד לגאולה השלמה שתבוא בקרוב בימינו, אמן ואמן.
עוד מאמרים על מעגל החיים תמצאו – כאן.