כשאומרים לכם שאתם “בשאערט”, למה מתכוונים? אם גם אתם מחפשים את החצי השני שלכם, או מתפללים על זה של החברים שלכם, המאמר הזה בשבילכם!
אברהם אבינו פונה אל אליעזר עבדו ומבקש ממנו: “… שים נא ידך, תחת אשר ירכי ואשביעך בה’ אלוקי השמים ואלוקי הארץ, אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו, כי אל ארצי ומולדתי תלך ולקחת אישה לבני יצחק…”, ואליעזר משיב-שואל את אברהם, “אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת…”? (בראשית כד, ב-ה).
לך, חפש לו את המיועדת לו משמים, את הבשאערט שלו!
וכמובן שריענון קל מתבקש כאן. נתחיל עם המושג – בשאערט.
מה זה בשאערט, אתם בוודאי שואלים?
ובכן, באידיש בשאערט זה המיועד/מיועדת, אבל בצורה מאוד מובהקת, כלומר מיועדים משמים, כאלה שיש להם התאמה של מאה אחוז! למשל, לזוג המאורס לא פעם נאמר מהסובבים אותם ש’רואים שאתם החצי השני אחת של השנייה’, אתם ‘בשאערט’! או ‘רואים שאתם נשמה אחת’ – בשאערט!
וגם, כשמשהו קורה ולא משנה מה ניסיתם לעשות, כשדברים היו או לא היו כפי שרציתם או חשבתם – מישהו יאמר לכם ש’בשאערט זה בשאערט’! – ככה היה צריך להיות! או, ככה זה משמים!
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוגיות – מלך ומלכה בממלכה קטנה
עד כמה שאני יודע, משברי השידוכים וחיי הנישואין עדיין קיימים. וזה גרוע יותר ממה שזה מעצוב. זה אפילו הורס. זה קשה לא פחות מאירועים קשים שחווינו בעבר היהודי שלנו. ברצינות. וכדי לעודד לא מעט אנשים, ולפעמים זה גם יוצא מוצלח מאוד כדבר תורה מחזק, אני מציע את התפילות שכתב רבי נתן מברסלב בספר “ליקוטי תפילות” – במיוחד בעניין של מציאת החצי השני, ה’בשאערט’.
משברי השידוכים וחיי הנישואין עדיין קיימים, וזה כואב….
התפללו על החצי השני שלכם או זה של החברים שלכם (נהוג לומר את שם הבחור/ה ואת שם אמא שלו/שלה) ולפצוח בתפילה שבוקעת מהלב או מהתפילות שחיבר רבי נתן – שהשבוע חל יום ההילולא שלו (ביום עשרה בטבת) על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן) כפי שהבאתי כאן לנוחיותכם:
“אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְגַלֵּה לָנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל דַּעַת גָּדוֹל זַכֵּנוּ לִמְצוֹא אוֹתוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, וְלִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְרַחֵם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָשֶׁה לָהֶם לִמְצוֹא זִוּוּגָם, וַעֲזוֹר לָהֶם וְהוֹשִׁיעָה לָהֶם מְהֵרָה שֶׁיִּזְכּוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם חִישׁ קַל מְהֵרָה, בְּלִי שׁוּם עִיכּוּב וּבְלִי שׁוּם צַעַר וְיִיסּוּרִים כְּלָל כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לְבַקֵּשׁ הַזִּיוּוּג לְכָל אֶחָד כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי, כִּי כָל הַזִּיוּוּגִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּבִפְרָט כִּי לִפְעָמִים הֵם בְּהֵפֶךְ גָּדוֹל מְאוד, אֲשֶׁר קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, וְאִי אֶפְשָׁר לְחַבְּרָם וּלְזַוְּגָם כִּי אִם עַל יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הַמְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁידּוּכִים עַל כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּי הַבַּר דַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִידּוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה, וּמְחַבֵּר וּמְיַחֵד אַתְוָן רַבְרְבִין וְאַתְוָן זְעִירִין, וּמְקַשֵּׁר וּמְשַׁדֵּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִגְמָרִים כָּל הַשִּׁידּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּסוֹד “כִּי שִׂ’פְתֵי כ’הֵן יִ’שְׁמְרוּ דַּ’עַת וְ’תוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ” רָאשֵׁי תֵיבוֹת – שִׁידּוּ”ךְ, אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ וְלֹא נֵדַע אֵיךְ לִמְצוא אֶת הַבַּעַל דַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְלִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו, וְעַתָּה מֵאַיִן יָבא עֶזְרֵנוּ, עַל כֵּן עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד מָלֵא רַחֲמִים יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, שֶׁתַּחְמול עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִיוּוּגָם, וְתִשְׁלַח לְכָל אֶחָד מְהֵרָה זִיוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל, וִיקֻיַּם בּוֹ וּבְכָל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם “מָצָא אִישָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן ה’…”
“אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם וַחֲמל עַל יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹדִיעֵנוּ נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, אֵיךְ נִזְכֶּה לָדַעַת לִמְצוֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַתְּלוּיִים בָּנוּ זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁבְּכוחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ וְגִלּוּ דַּעַת גָּדוֹל וְנִפְלָא בֶּאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּכוחָם וּזְכוּתָם נִזְכֶּה מְהֵרָה לִמְצוא בַּת זִוּוּגָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָם מְהֵרָה לְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, רַק יָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר אֶת הַבְּרִית קדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בָּזֶה, וְהוּא עִקַּר הַנִּיסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת דּוֹרוֹת וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, וְכֻלָּם יִהְיוּ חַיִּים וְקַיָּימִים לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ וְאֶת גְּדֻלַּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ, וְיִתְגַּלֶּה לָהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִשְׁאִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בָּזֶה הָעוֹלָם…”
“רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשִׂיתָ לָנוּ וְלֹא כַעֲווֹנוֹתֵינוּ גָמַלְתָּ עָלֵינוּ, גַם עַתָּה חוּס וַחֲמל עָלֵינוּ, וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאֵינוּ וְכָל עֲווֹנוֹתֵינוּ מְחֵה וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשֵׂינוּ, רַק תַּבִּיט עַל זְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר מֵימֵי דַעְתֵּיהֶם הַקָּדוֹשׁ אָנוּ שׁוֹתִין וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּין, עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי מְהֵרָה וּתְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים… אמן ואמן” (ליקוטי תפילות חלק ב, תפילה מ”ה).
בהצלחה!