להרגיש מיליון דולר – לא סיסמה אלא דרך חיים! גם כשהראש כואב ומרגיש מלא סלעים כבדים וסינוסים חסומים!
זה היה מדהים. תחושת ההתעלות הזאת, ההתקדמות המיוחלת, התעוררתי שמח ומלא תודה על עוד יום חדש… וחליתי.
כן, באותו בוקר התעוררתי עם ההרגשה שהראש שלי מלא בסלעים כבדים וסינוסים חסומים שגרמו לכל צעד להיות בלתי אפשרי, וזה עוד בלי לדבר על הקימה מהמיטה. ולמרות הכל, ניסיתי לגייס את כל הכוחות וההתלהבות שלי, יחסית לאדם במצב כזה, אמרתי ‘מודה אני’ וגררתי את עצמי למקום הקבוע שבו אני עושה את ההתבודדות (התפילה האישית והיומית) שלי.
הראש הכבד והכואב ליווה אותי כמה ימים כולל שבת. ובאותה שבת חלמתי חלום שלא עשה לי טוב, בלשון המעטה – התמודדות עם משהו שהדאיג אותי עם הילד הבכור שלי, הילד המקסים שהופך עם כל יום שעובר לנער מאתגר (גיל העשרה, כן?). החלום היה נראה כל כך אמיתי, והוא גם התממש אחד על אחד כפי שחששתי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
וככה, כשאני עסוק מצד אחד במחשבות ובחלום המפחיד בהתבודדות של למחרת בבוקר, מצד שני אני מנסה לומר תודה לבורא עולם – דבר שהיה לי מאוד קשה באותו יום. ולא שאין לי על מה לומר תודה, יש ברוך השם שפע של ברכות בחיים שלי. כן, גם תודה על הראש המלא סלעים ועל סינוסים חסומים… ואז, פתאום נזכרתי במשהו נפלא שרבי נתן כותב באחד ממכתביו לבנו יצחק בספר עלים לתרופה (מכתב רמט):
“… וְלַה’ הַיְשׁוּעָה שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עַל נָכוֹן בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי חַסְדֵי ה’ לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם, וּבָזֶה אֲנִי מְחַיֶּה אֶת עַצְמִי עַתָּה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל זֶה שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ, כִּי הַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁין בְּכָל בֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י עַל פָּסוּק (אֵיכָה ג ): “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”, שֶׁנִּכְתַּב אַחַר “חַסְדֵי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ” וְכוּ’. וְכַאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הַרְבֵּה בָּזֶה בַּחֹרֶף הֶעָבַר, וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְדַבֵּר הַרְבֵּה בָּזֶה, וְלֵילֵךְ בָּזֶה, לֵידַע וּלְהַאֲמִין בְּכָל יוֹם שֶׁנִּמְשָׁכִין חֲסָדִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם אֲשֶׁר עַל יָדָם יִגְמֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב כֻּלָּנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי הַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה. כִּי גָּדוֹל ה’ וְלִגְדֻולָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וְעִיקַּר גְּדֻולָּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּקְרָא גְדֻלָּה (תִּיקּוּנֵי זֹהַר סז.). נִמְצָא שֶׁאֵין חֵקֶר לְחַסְדּוֹ שֶׁהוּא גְּדֻולָּתוֹ. וְהָבֵן הֵיטֵב וְעַל יְדֵי זֶה תּוּכַל לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה וְלִשְׂמֹוחַ תָּמִיד. וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה שֶׁצְּרִיכָה חִיזּוּק בְּיוֹתֵר שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁתַּעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל תַּעֲבִיר מִדַּעְתְּךָ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. רַק תִּבְטַח בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים יג) “וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָּטַחְתִּי” וְכוּ’, וְתִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵב. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר עַתָּה…”
אז זאת התשובה – כל הדיבורים הנפלאים האלה שכתב רבי נתן לבנו, כאשר דברי דוד המלך חותמים אותם עם הפסוק האדיר והמחזק הזה?!
זה לימד אותי שאם אני מוצא את עצמי מודאג ממשהו, אז זאת אינדיקציה ברורה שאני לא מאמין כמו שצריך בבורא עולם. רבי נחמן כותב בספר המידות (ביטחון א, ט): “עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן אָדָם נִיצּוֹל מִדְּאָגָה”!
ובאותה שבת חלמתי חלום שלא עשה לי טוב, בלשון המעטה, חלום שהתממש אחד על אחד כפי שחששתי…
רק אז התחלתי להבין מדוע רבי נחמן ציטט את דברי הנביא “כי בשמחה תצאו” (ישעיה לה, יב) בשיעור הנפלא שאני לומד בספרו הגדול – ליקוטי מוהר”ן (חלק א, כד). כי רק ברגע שאדם עושה מאמץ נפשי לשים בצד את הדאגות שלו ולהתחיל לבטוח בבורא עולם – הוא יכול להגיע לשמחה ולאושר המיוחלים.
עם המחשבה הזו בראש, פלוס הסלעים והכאבים, ניסיתי לנסח מחדש את הדיבור שלי עם בורא עולם. למשל, במקום למהר בתפילת שמונה-עשרה ולפרוק את הצרות שלי בחלק של “שמע קולנו” – שם אני יכול להכניס את הבקשות האישיות שלי, ניסיתי טכניקה חדשה בתפילה – אני מוותר על ההזדמנות להשתמש ב”שמע קולנו” לדחוף את רשימת ה”אני” שלי. לאחר מכן שמתי לב יותר למילים האחרות בתפילה ונתתי להן לדבר בשמי. בתפילה הזו יכולתי למצוא מילים שעזרו להתייחס לכל הדברים שמהם דאגתי בחיי. ככל שהתקדמתי בצורה זו, כך התחלתי לחבר את הלב שלי למילים שאמרתי בזמן התפילה.
“וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָּטַחְתִּי”! (דוד המלך, תהילים יג)
ניסיתי לעשות את אותו הדבר עם התהילים שאמרתי באותו יום, וגם התחלתי להרגיש חיבור חזק יותר. במקביל, הבנתי שכל המרחק שהמשכתי להרגיש נובע בעיקר מהעובדה שניסיתי להתחבר לבורא עולם באמצעות גוף שלישי. הדיבור צריך להיות כמו שיחה עם חבר – בגוף ראשון, כמו ילד קטן שפונה לאבא ומבקש ממנו – בגוף ראשון, ובעצם, כמו כל סוג של קשר שהדיבורים נאמרים בגוף ראשון ולא בפנייה רשמית. כן, לדבר בצורה מכובדת ובאותה נשימה גם מאוד מחברת. ואי אפשר להתחבר בגוף שלישי לאף אחד, בטח לא לבורא עולם.
עוד משהו נפלא שמצאתי באחת השיחות הנפלאות בספר שבחי הר”ן (י): “גַּם הָיָה רָגִיל לִפְעָמִים לוֹמַר בַּתְּהִלִּים רַק הַפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים מִתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּצְעָקָה לה’ יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה אוֹמֵר רַק פְּסוּקִים אֵלּוּ וְהַשְּׁאָר לֹא הָיָה אוֹמֵר. וְהָיָה אוֹמֵר כָּל הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ מִכָּל סֵפֶר תְּהִלִּים בְּפַעַם אֶחָד”.
וכשזה המוטו וזה מה שמוביל אותי, החיים נעשו לי יותר קלים. נכון, לוח הזמנים שלי לא מאפשר לי לעבור על כל ספר תהלים בבת אחת, אבל עשיתי מה שיכולתי. כי איך רבי נחמן אומר? “א ביסל’ה איז גוט”! – גם מעט זה טוב!
ביום הראשון שניסיתי את זה הרגשתי כמו מיליון דולר, ודברים ממש הרגישו לי שהם מתחילים להתיישב במקומם. אבל האם זו תהיה הצלחה קצרת מועד כמו כל הדברים שניסיתי בעבר?
אני חושב שזה מוקדם מדי לדעת עכשיו, אבל אמשיך לנסות ומי יודע אולי גם אעדכן אתכם עם מאמר נוסף בעניין.
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!