יש כאן בשורה! כי לא מדובר ב”קליק” ראשוני אלא במשהו אחר לגמרי, עמוק ומלא משמעות. זוגיות עם סוד החן היהודי על פי רבי נחמן ויעקב הרצברג…
מציאת או נשיאת חן היא דבר מאוד מעניין, וכמו שנראה, גם מאוד עמוק. כל אחד יודה שיש בעניין נשיאת חן משהו שתמיד נשאר בסוד. זה לא משהו של יופי חיצוני, גם לא של חכמה מיוחדת או כישרון. פשוט, חוט של חסד תלוי לו לנושא החן שבזכותו הוא מוצא חן בעיני רואיו. על אסתר המלכה אומרת הגמרא שהייתה ירקרוקת, אבל “ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה”. לפעמים פוגשים אדם והוא פשוט מוצא חן בעיניך – למה? לא יודע. פשוט כך.
בזוגיות יש למציאת חן חשיבות עליונה. בני הזוג צריכים למצוא חן אחת בעיני השני – זה פשוט וברור לכולם. אלא שכאן יש הפתעה גדולה: בדרך כלל אנחנו מתייחסים למציאת החן כאל “קליק” ראשוני, אבל דווקא בזוגיות זה שונה – זה לא חייב להיות מיד! כן, יש כאן בשורה! גם אם בני זוג הגיעו למצב שבו נשיאת החן הראשונית נעלמה (או שמעולם לא הייתה), אפשר גם אפשר להעלות את החן. איך? על ידי התורה הנקראת “יעלת חן” ואמרו חז”ל, שמעלה חן על לומדיה.
אבל ראשית, צריכים להבדיל. ישנם שני סוגים יסודיים של חן. יש חן שלהם ויש חן שלנו. שלהם – של אומות העולם. שלנו – של עם ישראל. שני סוגי החן הללו באים אחד על חשבון השני. כאשר החן של אומות העולם למעלה, החן של ישראל למטה, וכאשר החן של ישראל עולה נכנע החן של אומות העולם. ומהו השורש של כל אחד מסוגי החן הללו? ובכן, החן שבקדושה בוקע ועולה ממציאות היצר הטוב והמלכות שקדושה, והחן של הסטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) עולה בהתגברות היצר הרע ומלכות הרשעה. כאשר היצר הרע מתגבר, מולכת מלכות הסטרא אחרא ואז נופלת המלכות שקדושה, והחן שקדושה מאבד את חשיבותו וניתנת קדימה לחן השקרי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
קונפליקט זה, של סוגי המלכות והחן, הוא פעמים רבות סיבה לבעיות שלום הבית, זוגיות וחינוך הילדים. לעתים מתגבר החן של הסטרא אחרא על אחד מבני הזוג, במידה זו או אחרת, אם בגסות ואם בדקות, בפרט אחד או בפרטים רבים, וכאשר הוא מחפש חן כזה אצל השני ולא מוצא אותו משום שלזה יש חן שבקדושה באותו פרט או עניין, או לפעמים ההיפך – זה שמצוי בצד הקדושה מחפש אצל השני חן שבקדושה ואינו מוצא אותו – התוצאה היא שאין מציאת חן אחד בעיני השני ואז נעשה פירוד בין איש לאשתו. בעקבות זאת, גם חינוך הילדים נפגע.
וכאמור, רק שתי אפשרויות של מציאת חן אצל בני הזוג יכולות להיות – אן ששניהם מחפשים חן שבקדושה ומוצאים אותו אחת בשני, או ששניהם מחפשים חן של הסטרא אחרא ומוצאים אותו זה אצל זו. וזה מסביר את מה שרואים פעמים רבות אצל הרחוקים מהקדושה, שלכאורה יש להם זוגיות ושלום בית (פעם זה היה יותר מצוי, היום אפילו גם זה נעשה נדיר) פשוט – שניהם שבויים בחן של אומות העולם ומצליחים לספק זה לזו את החן הזה, לשחק היטב את המשחק וההצגה של מה שרואים בערוצי התקשורת, או אצל משכילים יותר – חן אינטלקטואלי וכן הלאה.
יש רק שתי אפשרויות של מציאת חן אצל בני הזוג – או ששניהם מחפשים את החן שבקדושה או ששניהם מחפשים חן של הסטרא אחרא (הצד האחר)… התשובה ברורה, נכון?….
אם כן, המסקנה היא שבני הזוג צריכים להיות שווים ברצונות ובכוונות שלהם. כמובן, שאנחנו בני ישראל רוצים שהשוויון של הרצונות יהיה כל כולו בצד הקדושה. אנחנו גם בוודאי לא מעוניינים שהדבר שיקשר ביננו הוא חן שקרי, כל מיני סממנים של גבריות או נשיות שמקורם לא בעם ישראל, וגם לא חן שמקורו בכסף או בחכמות זרות. אנו רוצים שהחן של הקדושה – החן של היצר הטוב! – הוא החן שיהיה נחשב אצל שנינו וגם אצל ילדינו. אבל איך זוכים לזה?
ובכן – כמו שנאמר – התורה היא המעלה חן על לומדיה. לכאורה, אפשר לשאול: הרבה אנשים לומדים תורה ואין להם שלום בית? וגם עם ישראל לומדים תורה דורות רבים, אז למה הם לא נושאים חן בעיני אומות העולם? (או אפילו בעיני עצמם?). מסתבר, שצריך שיהיה לימוד תורה שבאמת פועל פעולה זו, ורבי נחמן מברסלב מלמד אותנו את סוד העניין – לימוד תורה בכוח! ומה פירוש “בכוח”? רבי נחמן מציין את הפסוק “ההולכים בתורת ה’” – ללכת עם התורה, כלומר – ללמוד עם כוונה ולרדת לעומקם של דברים ולהוציא מהם מסקנות אמיתיות ומעשיות לחיים! זה מצריך כמובן עקשנות והתמדה ועיון, לתת לחכמה של התורה לכוון אותנו בכל צעד. על האדם לחפש בכנות ובגעגועים אחר החכמה שבקדושה, מתוך ידיעה ברורה שלו אין מעצמו כלום אלא רק החכמה האלוקית היא שמאירה את דרכיו, וממילא בכל מהלך חייו, בכל התמודדות או בכל אתגר הוא לא מנסה לפתור אותו עם ‘שכלו העצמי’, אלא אך ורק עם החכמה של התורה שלומד, ובפרט עם העצות העמוקות של הצדיק.
בכוחה של יעלת החן להעניק את החן המיוחל והמיוחד הזה שכל אחד מבני הזוג רוצה…
וכאשר אדם חי כך, חכמתו מאירה בפניו. יש לו נשיאת חן בעיני כולם ובוודאי בעיני הקרובים לו, שהרי אפילו מלכות הרשעה נכנעת תחתיו ונושאת עיניה אל החן הנפלא של החכמה הקדושה.
בעניין שלום בית זה בדיוק כך, מכיוון שהחיבור של חכמה ומלכות הוא החיבור בין איש ואישה, וכאשר אדם עושה חיבור ברוחניות זה בא לידי ביטוי בחיי הזוגיות, שהרי רצונם של בני הזוג נעשה תואם – ממש כמו שהוא נושא עיניו לקבל את אור החכמה בביטול כל עצמיות בעסק התורה בכוח, כך אשתו נושאת עיניה אל אור החכמה כדבר היקר ביותר שישנו. אבל אם לימוד התורה הוא אך ורק באופן של צבירת ידע מבלי לרדת לעומקם של דברים, כלומר בלי לחפש את עצת התורה העמוקה, זו הנוגעת בעמקי הלב, נשמת התורה, אז מכיוון שאין כאן נשיאת עיניים של געגועים אל החכמה העליונה שתאיר את החיים, בהכרח שתתגבר מלכות של הסטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה באמת, אלא רק בהתגלות הלב בלא שיתוף החכמה.
ועיקר התורה, שיש בה עצות עמוקות לאתגרים הרבים שיש לכל מי שרוצה ללכת בדרך הקודש, הוא תורת הצדיק האמת. לכן העצה היעוצה היא התקרבות לצדיק האמת ולתורתו באמת, לקבוע לעצמו זמן ללימוד עצות הצדיק עם חיפוש אחר עומק העצות באופן השייך לו ומאיר לו את כל דרכיו! ולא לוותר! להתעקש למצוא את עצת התורה שמגלה הצדיק בכל אתגר ומכשול. וגם בזמני הרחבה ונחת – תמיד לחפש את הארת החכמה עם ידיעה ברורה שהוא מוכרח לזאת, אחרת הוא בחושך, ואז מתעלה באמת החן והחשיבות של ישראל בפני “כל מי שצריכין” כלשון רבינו שהם קודם כל בני הבית, כי בהתעלות החן האמיתי תלוי כל בניין הבית היהודי!
(מבוסס על פי דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן תורה א, “אשרי תמימי דרך”).