כשהחיים מסתבכים ואנחנו מרגישים מבולבלים, איש היער הוא האדם שאנחנו הכי צריכים לידנו. בסוכות הוא מזמין אותנו אליו, לא נלך?
וכך סיפר רבי נחמן: סיפור המעשייה מעשה מבן מלך ושפחה שנתחלפו – חלק ממנו והמסר המדהים לחג הסוכות:
“…בתוך כך פגע את חברו שרדף אחר הסוס כנ”ל, ותכף כשראהו רמז לו: תדע שאין זה אדם כלל ולא תישא ותיתן עמו כלל, כי אין זה אדם כלל, והלך מיד ולחש לו באוזניו כל זה, שאין זה אדם כלל וכו’ כנ”ל. והסתכל חברו (היינו האדם של הסוס) וירא והנה שק עם לחם על כתפו, והתחיל להתחנן לו: אחי! זה כמה ימים שלא אכלתי, תן לי לחם! השיב לו: כאן במדבר אין מועיל שום דבר כי חיי קודמין, ואני צריך הלחם בשבילי. והתחיל להתחנן לו ולבקשו מאוד: אתן לך מה שאתן. (אך בוודאי אין מועיל שום מוהר ומתן בעד לחם במדבר), השיב לו: מה תיתן לי, כי מה תוכל לתת לי בעד לחם במדבר? השיב לו היינו (זה שבקש הלחם, שהוא האדם של הסוס, השיב לאדם של הבהמות, שהוא בן המלך האמת): אתן לך כל עצמי, שאמכור את עצמי לך בעד לחם. ונתיישב (היינו האדם של הבהמות נתיישב בעצמו): לקנות אדם כדאי ליתן לו לחם! וקנה אותו לעבד עולם. ונשבע לו בשבועות שיהיה לו עבד עולם גם כשיבואו לישוב והוא ייתן לו לחם, דהיינו שיאכלו יחד מן השק עד שיכלה הלחם.
והלכו יחד אחרי האדם היער הנ”ל, וזה העבד הולך אחריו, (היינו זה האדם של הסוס, שנמכר לעבד להאדם של הבהמות, הלך אחריו, אחרי האדם של הבהמות, ושניהם הלכו אחרי אדם היער) ועל ידי זה הקל עליו קצת. כשהיה צריך להגביה איזה דבר או איזה עניין אחר, היה מצווה על עבדו (היינו על זה האדם של הסוס, שנמכר לו לעבד) שיגביה לו ושיעשה לו חפצו. והלכו יחד אחרי אדם היער הנ”ל, ובאו למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאוד. ומחמת הפחד שאל את האדם היער: איך נעבר כאן?! השיב לו: הלא גם זה ייפלא (אלא מאי), איך תיכנס ותבוא לביתי?! והראהו את ביתו שעומד באוויר. ואיך תיכנס בביתי?! והלכו עם האדם היער הנ”ל והעביר אותם בשלום, והכניסם לביתו, והאכילם והשקם, והלך לו. וזה (היינו בן המלך האמת, שהוא האדם של הבהמות) היה משמש עם עבדו הנ”ל ככל אשר היה צריך, וחרה להעבד מאוד על אשר נמכר לעבד בשביל שעה אחת שהיה צריך לחם לאכול. כי עתה יש להם מה לאכול, ורק בשביל שעה אחת יהיה עבד עולם. והיה מתאנח וגונח: איך באתי למידה כזו להיות עבד. שאל לו (היינו בן המלך האמת, שהוא האדון שלו, שאל אותו): ובאיזה גדולה היית שאתה מתאנח על שבאת למידה זו? השיב לו וסיפר לו, איך שהוא היה מלך, והיו מרננים עליו שנחלף וכו’ כנ”ל (כי באמת זה האדם של הסוס הוא הוא המלך הנ”ל, אשר באמת הוא בן השפחה כנ”ל), וגירש את חברו כנ”ל. ופעם אחת בא על דעתו, שלא טוב עשה, ונתחרט וכו’. והיו באים עליו חרטות תמיד על המעשה הרעה והעולה הגדולה שעשה נגד חברו.
בואו להיות שותפים שלנו בפרויקט סיפורי המעשיות המיוחד לקראת ההילולה של רבי נחמן!
אולי גם זה יעניין אתכם:
חג סוכות וסיפורי המעשיות של ריב נחמן מברסלב
מסע וחיפוש אישי: לשחרר את הנסיכה האבודה
הנסיך שהפך לתרנגול הודו – משל ההינדיק
פעם אחת חלם לו, שהתיקון שלו הוא שישליך את המלוכה וילך למקום שעיניו יישאו אותו, ובזה יתקן חטאו. ולא רצה לעשות כזאת, אך היו מבלבלין אותו תמיד חלומות הללו שיעשה כנ”ל, עד שנגמר בדעתו שיעשה כך, והשליך את המלוכה, והלך באשר הלך, עד שבא לכאן, ועתה יהיה עבד. וזה שמע את כל זה ושתק (היינו זה הבן מלך האמת, שהוא האדם של הבהמות, שמע כל זה שספר לו האדם של הסוס, שהוא עכשיו עבדו ושתק), ואמר: אראה ואתיישב איך לנהוג עם זה. בלילה בא האדם היער הנ”ל ונתן להם לאכל ולשתות, ולנו שם.
לפנות בוקר שמעו קול החוכא הגדולה מאוד כנ”ל, עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים כנ”ל. והסיתו (היינו העבד הסית את בן המלך האמת, שהוא אדונו), לשאול את אדם היער מה זאת, ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר? השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא אין לי שם. ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר כך נעשה יום. וזהו קול החוכא הנ”ל. ונפלא בעיניו, כי זהו עניין פלא, שהיום שוחק מן הלילה.
בבוקר חזר האדם היער והלך לו, והם היו אוכלים ושותים שם. בלילה חזר ובא, ואכלו ושתו ולנו בלילה. שמעו קול החיות, שכולם שואגים והומים בקולות משונות, שכל החיות והעופות, כולם נתנו בקולם: האריה היה שואג, והלביא הומה בקול אחר, והעופות מצפצפים ומקשקשים בקולם, וכן כולם הומים בקולות. ובתחילה נזדעזעו מאוד, ולא הטו אוזנם אל הקול מחמת הפחד. אחר כך הטו אוזנם ושמעו שהוא קול נגינה וזמרה נפלאה ונוראה מאוד, והטו אוזנם יותר, ושמעו, שהוא קול זמרה ונגינה נפלא מאוד מאוד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמע זאת, שכל התענוגים של העולם, כולם כאין ואינם נחשבים ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת. ודיברו ביניהם שיישארו כאן כי יש להם לאכל ולשתות, ומתענגים בתענוג נפלא כזה, שכל מיני תענוגים בטלים כנגד זה.
מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר? השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא אין לי שם. ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר כך נעשה יום.
והסית העבד את האדון (היינו בן המלך האמת) לשאול אותו (את אדם היער) מה זאת, ושאלו. השיב לו, שזהו איך שהחמה עושה מלבוש להלבנה, ואמרו כל החיות של היער: היות שהלבנה עושה להם טובות גדולות, כי עיקר ממשלתם הוא בלילה, כי לפעמים הם צריכין לכנס בישוב, וביום אין יכולים, ועיקר ממשלתם בלילה, והלבנה עושה להם טובה כזו שמאירה להם, על כן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה, וזהו קול הנגינה שאתם שומעים (דהיינו שכל החיות והעופות מנגנים ניגון חדש לכבוד הלבנה, שקיבלה מלבוש מן החמה). וכששמעו שזהו ניגון, הטו אוזנם יותר ושמעו שהוא ניגון נפלא ונעים מאוד מאוד. ואמר להם האדם היער הנ”ל: מה זה חידוש אצלכם. הלא יש אצלי כלי, שקיבלתי מאבותיי, שהם ירשו מאבות אבותיהם, שהכלי עשויה עם עלים וצבעונים כאלו, שכשמניחים הכלי הזאת על איזה בהמה או עוף, אזי תיכף מתחיל לנגן הניגון הזה…”
כאשר יש לאדם את הסדר שלו, כאשר “הנסיך” – הנשמה הקדושה היא האדון של “העבד” – הגוף והנפש, אפשר להזמין אותו לביתו של “איש היער” – הצדיק הקדוש, שהוא השולט ומעל לכל מרכיבי הטבע, ושותף ביכולת ההזנה – מזון ושתייה – שיש לו להציע.
ביתו של איש היער מסמל את הסוכה. מצוות הסוכה עוצבה במיוחד לאלץ אותנו לצאת אל העולם שבחוץ, אל “הפרא” של הפעילות הגשמית/פיזית, ולתבוע את הקדושה. מצוות הסוכה בעיקרה היא לאכול, לשתות ולישון בה, ועל ידי זה אנו משקיעים את הפעילויות הללו בקדושה כל השנה כולה.
ביתו של הצדיק תלוי באוויר. כלומר, צדיק אמיתי יכול להשתמש בהבנה הרוחנית שלו כדי לאפשר לבצע את החומרים והמפעלים של העולם הזה בקדושה (ראו ליקוטי מוהר”ן חלק א, כח, ד, מספר לו).
מצוות הסוכה מוציאה אותנו אל העולם, אל “הפרא”, לחפש רוחניות לנשמה שלנו!
לחיות את החיים מנקודת המבט הגבוהה של ביתו של הצדיק, זה דבר שמאפשר לאדם לקבל את הרעשים המפחידים והחששות שהפעילות האנושית מעוררת. וזה דבר מלא ביופי אדיר. יש לאדם רצון גדול לקחת חלק פעיל במה שקורה איתו וסביבו.
כשבן המלך והעבד התבקשו להסביר את מה שהם שמעו, הצדיק/איש-היער הצביע על הטוב שב”חיות”, בכל האנושות, אפילו המושחתת ביותר. הרבה מבני מיננו, קרי בני האדם, חיים את החיים שלהם מתחת למעטה עבה של חושך, לא מודעים לניצוץ האלוקי שיש בהם וזה הקיים בעולם הסובב אותם. כאשר הם רוצים להסתכן ב”אזור מיושב”, כאשר הם רוצים להעלות את ההתנהגות שלהם לרמה טובה יותר, הם יכולים לעשות את זה רק מתוך התעלמות. ועדיין, אור הירח, אור האמונה, מאיר את דרכם והם מצליחים. ובהתגברות על פגם אנושי בסיסי של חוסר הכרת תודה הם מביעים את התודה שלהם בשירה.
הזמן ביער נותן להם אזהרה. למרות שהקב”ה נמצא בכל פעולה שאדם חושב, מדבר או עושה, יש דרך אחרת לגשת לרמות רוחניות גבוהות יותר מבלי שיצטרך לסכן את רווחתו הרוחנית (ראו ליקוטי מוהר”ן חלק א, נד, ב). כלומר, לקבל על עצמו את עול התורה. וכאשר האדם מאפשר להניח עליו את “הכלי” והוא נושא אותו ברצון, הוא מעדן את החיה שבתוכו.
חג שמח! הצדיק מזמין אתכם לבית שלו, כנסו בשמחה ובשירה!
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.