להתחדש זה דבר מדהים, וכשזה בא כפול זה הכי מתאים לנו! אז השבת הזו יש לכם הזדמנות נפלאה להתחדשות כפולה. וגם, להריח את האביב באוויר…
השבת אנחנו מכינים את עצמנו להתחדשות כפולה ומכופלת – גם קוראים את אביבפרשת החודש המדברת מראש חודש ניסן, וגם מברכים בפועל את חודש ניסן!
כי ניסן, הוא ההתחלה החדשה של השנה, ימי האביב וההתחדשות, וכן ראש חודש עצמו הוא עניין ההתחדשות, נמצא שיש לנו כאן את ההתחדשות של ההתחדשות – הראש חודש של החודש הראשון – שעל זה נאמר “החודש הזה ראש חדשים הוא לכם לחדשי השנה”. בחודש הזה התחדשנו כעם, ובחודש הזה התחדשנו כבני חורין. כללו של דבר, יש לנו על מה לשמוח ולהתרגש ולהתחדש.
זה מזכיר לי מעשה נורא ששמעתי, על איש אחד בודד שגידל צמח בעציץ בביתו והעציץ הזה לא התפתח משום מה. וכך, שנים האיש השקה את העציץ ואפילו היה מדבר איתו ושר לו שירים, אבל העציץ נותר בלי שינוי. ואז יום אחד – היה זה אחרי שנפל מסך הברזל והחלה העלייה הגדולה מברית המועצות – צמח יום אחד עלה נוסף בעציץ! האיש ממש יצא מדעתו משמחה ומרוב התלהבות שאל את העלה: “מי אתה? מהיכן הגעת?”. ענה לו העלה במבטא רוסי כבד: “אני עַלֶה חדש…” (למי שלא הבין, ‘אני עולה חדש’ נשמע במבטא רוסי ‘אני עלה חדש’ – אני לא סובל שמכריחים אותי להסביר את הבדיחות שלי, אבל מה אעשה העורך התעקש…).
ימי תשרי וניסן הם ימי תשובה – כך אומר רבי נחמן מברסלב. תשרי הוא תשובה מיראה, וניסן הוא תשובה מאהבה. כאשר אדם רואה את חסדי השם, כשהוא נגאל מאיזו צרה, או מקבל איזו ישועה, כמו שזכינו אז ביציאת מצרים – הוא מתקרב אל הקב”ה מאהבה. תשאלו, אם כן, למה בורא עולם לא מנהיג אותנו תמיד רק בניסים וישועות וכך נתקרב אליו מאהבה? התשובה היא – משום שגם זה לא יתכן מכיוון שניסים וישועות ניכרים רק על רקע הצרה שקדמה להם, כמו שחכמים אמרו “כיתרון האור מן החושך” – אם אין חושך אי אפשר להעריך את האור. כך אם אין לילה לא מעריכים את היום, אם אין חורף לא מעריכים את הקיץ. ועל אותה הדרך, אם אין קשיים ובעיות לא מעריכים את הישועה והגאולה מהם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זה הסיפור של כל העולם הזה שנברא רק בשביל עניין זה – שנכיר את יתרון האור האלוקי מתוך חושך הגשמיות! ולכן בריאת העולם הייתה באופן שהחושך הקדים את האור, כמו ששאל רבי זירא את רב יהודה: מדוע העיזים השחורות קודמות בעדר לכבשים הלבנות? והשיב לו: כדרך בריאתו של עולם – חושך ואחר כך אור (שבת ע”ז ע”ב).
על זו הדרך אמרו חז”ל: שצדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלווה, ואילו רשעים תחילתם שלווה וסופם ייסורים – מה עדיף? מיותר לשאול…
בדור ה”אינסטנט”, כשכל צורת ההסתכלות על החיים נוטה יותר לחפש רק את מה שקליל, נגיש ומיידי, סדר פסח, שהוא אחד הדברים היחידים והחזקים שנותרו לנו, בא להזכיר שהחיים האמיתיים הם לא כאלה בכלל!…
לכן ישראל היו בגלות כה קשה ורק אז יצאו לחירות, כדי שנעריך את החירות ונודה לבורא עולם תמיד על ניסיו ונפלאותיו, שזה באמת מה שאנחנו עומדים לעשות בקרוב בסדר הפסח, להודות לקב”ה על ניסיו ונפלאותיו ולא לשכוח לרגע ש”עבדים היינו לפרעה במצרים” והקב”ה הוציא אותנו משם באותות ובמופתים.
בדור ה”אינסטנט”, כשכל צורת ההסתכלות על החיים נוטה יותר ויותר לחפש רק את מה שקליל, נגיש, מספק מידית וכן הלאה, הרי שסדר הפסח הוא אחד הדברים היחידים והחזקים שנותרו לנו על מנת להזכיר לנו שהחיים האמיתיים הם לא כך. החיים הם עבודה – “אדם לעמל יולד”. מי שזוכה, עמלו הוא בתורה ובמצוות. ועכשיו, בחודש ניסן זה הזמן להתחנך בדרך התורה והמצוות שקיבלנו במעמד הר סיני לאחר יציאת מצרים.
גם בראש חודש הלבנה מתחדשת אחרי שהייתה במיעוט, שגם זה סובב סביב אותו קוטב ועיקרון של הסתרת האור כהכנה לגילויו – חושך ואחר כך אור. לכן, גם החג בעצמו בא לאחר יגיעה גדולה של הכנות, קניות, ניקיונות וכו’. הכל הולך על הקו המוביל הזה – שההכנה לקבלת משהו חדש ויפה ומאיר היא על ידי יגיעה ועבודה רבה, שהן בחינה של “חושך” שהם הכלים לקבל את האור. כי ה”כלי” תמיד חשוך יותר, גשמי יותר, לכן דווקא הוא יכול להכיל בתוכו את האור.
גם זה מזכיר לי מעשה נפלא, פלא פלאים ממש, על אברך כולל ששאל את אשתו במה הוא יכול לעזור לה בניקיון לפסח? אמרה לו אשתו הצדקת: לך ללמוד, זו העזרה הטובה ביותר! הלך לו הבעל לכולל, ולאחר כשעה בסך הכל הוא חזר! הצדקת לא הבינה: למה חזרת? היא שאלה בתמיהה. כמה כבר אפשר לעזור? שאל הבעל כשנימה של תרעומת בקולו…
החושך תמיד מקדים, כי אחריו בא האור עם הבשורה המיוחלת…
כשאדם מכיר בכך שזו הדרך של החיים, הוא מקבל את המציאות של חושך לא כדבר רע בעצם, אלא כשלב של הכנה לקבלת האור, ואז גם החושך מקבל מימד של אור ואפילו מאיר בו בהעלם אור גבוה הרבה יותר מהאור הגלוי, כמו שידוע שהחושך הוא למעשה יותר גבוה מהאור ולכן אנו מברכים: יוצר אור – בעולם היצירה, ובורא חושך – בעולם הבריאה, שהוא יותר גבוה. גם הפסוק המקורי הוא “יוצר אור ובורא רע” – כי למעשה מה שנקרא “רע” הוא כלי לגילוי הטוב, אבל על כל פנים, אנחנו לא רוצים שיישאר רע גמור ולכן מכנים אותו בלשון נקיה “חושך”, כמובא בגמרא ברכות בתחילתה.
הסבלנות לקבל את ימי העמל, ימי הירידה וימי המרירות – זה מה שממתיק את כל המציאות להיות כל כולה מוארת – בין אם על ידי אור כפשוטו ובין אם על ידי האור הנעלם שבחושך. קשה אולי להסביר את זה באופן מילולי, אבל מי שקצת טעם יודע שיש בחושך – כשמקבלים אותו – אור מיוחד. ועל זה רמזו חז”ל: הרפואה לייסורים היא לקבל אותם…
אבל אם רוצים שיהיה רק אור בצורה גלויה בלי הקדמת החושך, גם האור הזה כבר לא מאיר, ואדרבה, הופך לחושך כפול ומכופל. לכן אנשים שרודפים אחרי העולם הזה, אחרי הנאות בלתי פוסקות, מרגישים בשלב כלשהו שהכל ריק וחשוך. אבל למה? הרי אתה רק עושה חיים ונהנה? התשובה היא כל מה שכתבנו – מכיוון שאין חושך ממילא גם אין אור.
אז איך נדע את המינון? איך נגיע לאיזון הנפלא שבו החושך משמש רק ככלי לאור ולא הופך למציאות בפני עצמה חלילה? על ידי התעסקות רצופה בספרי רבינו ותלמידו – שם נמצא האיזון העמוק והבירור המושלם לכל ההתייחסות שלנו אל המציאות. וזאת כמובן, לצד לימוד כל חלקי התורה וקיום המצוות. ועוד, איך אפשר בלי הרבה התבודדות וצעקה לבורא עולם!!! ויותר מכל דבר אחר – שמחה ושמחה ושמחה! ועוד הפעם – שמחה!
עוד מאמרים על מידת השמחה? כנסו לקישור הנפלא הזה! וגם, בואו ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים בנושא צמיחה אישית כאן!