נכון שאתם חולמים על עולם שכולו כיף ושעשוע? אז זהו, שדווקא בעולם כזה לא תמצאו את השמחה. איפה כן? כנסו וגלו!…
איך החיים היו נראים אם הכל היה רק כיף ושעשוע?
הרבה חולמים על עולם כזה.
השגרה האפורה לצאת ידי חובות היומיום, האחריות הכבדה של גידול משפחה ואין סוף המטלות הסובבות סביב זה, כל אלה גורמים לחלום של “חיים קלים” להיות כה מושך. אבל האם אכן השלכת כל הקשיים, כדי לחיות חיים של שמחה נטולת דאגה, הם באמת מציאה גדולה?
מפורסמת אמרתו והוראתו של רבי נחמן מברסלב: “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד”. מעניין הדבר, שהוא גם אמר שפעמים רבות לא די לאמץ גישה שמחה וחיוביות לחיים ובדרך זו לסלק את המרה השחורה, אלא אדרבה, צריכים לרדוף אחר היגון והמרה שחורה בעצמם ולהפוך גם אותם לשמחה (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, תורה כ”ג). הסיבה לכך היא – שאותם חלקים של עצבות ויגון לא מוכנים להיעשות מרכבה לקדושה, וממילא כאשר אנחנו שמחים הם זזים הצידה לפי שעה ומאוחר יותר חוזרים שוב לגרום לצער ועצבות. אם כן, יוצא שגם השמחה שלנו היא לא שלמה מכיוון שאינה כוללת בתוכה גם את החלקים האלו, “הסרבנים”, שלא מוכנים להיכלל בשמחה ובקדושה. ממילא יוצא, שעיקר שלמות השמחה היא כאשר מכניסים גם את אותם חלקים אל תוך השמחה והופכים אותם על כורחם למרכבה לקדושה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בפרשת השבוע אנו מוצאים דוגמה לשמחה כזו, שהיא בלי העבודה של ירידה אל תוך היגון והאנחה להפוך גם אותם לשמחה. נדב ואביהו, בניו הקדושים של אהרן הכהן, שרתו בעבודת הקודש במשכן. הם בחרו שלא להתחתן בגלל שסברו שהירידה אל תוך הגשמיות שחיי הנישואין מצריכים תזיק להתעלותם הרוחנית, לכן בחרו בחיים של התעלות רוחנית בלי החלק של ירידה אל המציאות של יגון ואנחה לכוללה בקדושה. הם לא ידעו שגישתם למעשה סותרת את העבודה של הקטרת הקטורת שדווקא בה רצו לעבוד.
“מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד” אומר רבי נחמן, ולא רק! אלא צריך לרדוף אחרי היגון והמרה השחורה בעצמם ולהפוך גם אותם לשמחה!…
הקטורת היא תערובת של אחד עשר רכיבים, בעיקר בשמים, שאותה היו מקטירים במשכן ובבית המקדש לפני השם ויש בה סודות עמוקים. אחד מהם הוא סוד החלבנה, שהוא אחד מרכיבי הקטורת והוא בעל ריח רע מאוד, ועוד אחד שבעזרתו הקטורת מסוגלת יותר מכל דבר אחר להעלות ניצוצות הקדושה מהמקומות הכי נמוכים. שני עניינים אלו מאוד קשורים זה בזה, הקטורת מרמזת על עניין העלאת היגון והאנחה והפיכתם לשמחה. החלבנה – שריחה כשהיא לבדה הוא רע, מרמזת על אותם מקומות נמוכים ומטונפים מהם באים היגון והאנחה, אבל כאשר היא נכללת בשאר סממני הקטורת, אזי דווקא ריחה הרע הוא המשלים את ריחה של הקטורת להיות ריח שאין אדם יכול לעמוד בו – ריח גן עדן.
נדב ואביהו שלא נישאו היו מרוצים מאוד במצבם הרוחני והתעלותם ללא שום הפרעה, אבל כאשר הם הקטירו את הקטורת לא היו להם כלים להתמודד עם החלק של החלבנה, שהוא החלק של היגון והאנחה עמו בחרו שלא להתמודד כאשר לא נישאו. היגון והאנחה הם שלוחות של המיתה והשכול, ואלו התגברו על נפשם של נדב ואביהו והביאו אותם לידי מיתה.
איך נוכל להפוך את היגון והאנחה לשמחה ולקדושה? על ידי שנהפוך אותם על פניהם ונשתמש דווקא בכוחם נגדם. כאשר אני מכיר בכך שהעצבות מתגברת עלי בגלל מצבי הירוד, האם זו לא סיבה לשמוח, שאפילו אדם שפל וירוד כמוני זוכה לאיזו נקודה טובה? לדוגמה: אם אני עצוב בגלל שאני מרגיש רחוק מבורא עולם, זו למעשה סיבה לשמוח בעובדה המדהימה שלמרות שאני כל כך רחוק השם הוא עדיין רוצה בי ומזכה אותי לחטוף כמה וכמה מצוות, כגון צדקה, ציצית, אמירת תהלים ועוד הרבה!
אם משתמשים בכוח הנגדי של העצבות בצורה זו הופכים אותה לשמחה עצומה ולקרש קפיצה אדיר בחיים!
בספר “חיי מוהר”ן” (סימן תקס”ט) מובא המעשה הבא:
“סִיפֶּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדִּיבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאֹוד עַל רִיבּוּי מַעֲשָֹיו הַמְכֹעָרִין, כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאֹוד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָֹיו הָרָעִים, אַךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר, עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא זָכָה לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה קוֹבֵל מְאֹוד מְאֹוד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָֹיו רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי כְּבָר כֻּלּוֹ רַע. וְתֵכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ”ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֲלֹא עִם כָּל זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל וְכוּ’. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ, הוּא מְעַט דִּמְעַט. וְתֵכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְכוּ’. כָּל זֶה סִיפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהֵבַנְתִּי כַּוָּונָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ. כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת הַנְּקֻודּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן, וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ’”. ע”כ.
הרבי ידע שרק כאשר אותו אדם יכיר עד כמה הוא שקוע ברע, רק אז תתעורר רוחו להכיר ולייקר את מעט הטוב שבכל זאת עדיין יש בו. גם אנו, כאשר נכיר בכך שנקודותינו הטובות הן טובה עצומה לגודל גשמיותנו וריחוקנו מהבורא, נוכל לשמוח בכל נקודה טובה ולהפוך את כל היגון ואנחה לשמחה גדולה, שאפילו אנו כפי שאנחנו זוכים לכל כך הרבה טוב בחסדו יתברך!
(המאמר מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות פריה ורביה ג).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!