האישה, מטבעה, צריכה לפרוק את אשר על ליבה ולספר בפרטי פרטים מה עובר עליה, מה חסר לה ומה היא רוצה, והבעל צריך להיות שם בשבילה!…
“עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים” (קידושין מט, ע”ב).
טבע האישה הוא הצורך לדבר. מידה זו של דיבור שייכת לאישה מצד מהותה, שהיא מידת המלכות. שורש המילה “דבר” פירושו דיבור וכן הנהגה, כמו שאמרו חז”ל (סנהדרין ח): “דבר אחד לדור”, והכוונה מנהיג אחד לדור. האישה שווה למידת המלכות, שמוציאה אל הפועל את המציאות של הבעל ובלעדיה אין לו שום ביטוי מעשי בעולם, כמו שרואים בדוגמה הבולטת מאוד של הילודה – האישה היא שיולדת את תולדותיו של האדם, את המשכיותו ואת השארת דעתו, לכן חז”ל כינו את בת זוגם “ביתי” – הבית של האדם, שזה המקום בו מתגלה מלכותו.
בתור שכזו, האישה רגילה לפרוט כל דבר והרגשה לפרטי פרטים, כמו שמתגלה בתשעת קבין השיחה שניתנו לה שעל ידם היא מדברת מלשון “דיבור” ומדברת מלשון “הנהגה”. כלומר, שמנהלת את הבית. לעומתה האיש, מידתו “חכמה” וראשו בשמים – הוא מתקשר עם המהות, עם השורש של הדברים ועם תכליתן הסופית וקשה לו לרדת לפרטים. בזה האיש והאישה משלימים זה את זו. האיש משיג ושם לו את המטרה לנגד עיניו ונותן את הדחיפה ואת הכוח לחתור ולהגיע אליה, כדרך גבר שכובש ועושה מלחמות, והאישה מעכבת אותו ומכריחה אותו לבאר בדיוק מה הוא מתכנן לעשות ואת כל ההשלכות של עניין זה, ומתעקשת על הפרטים הקטנים והיישום המעשי של הדבר.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוגיות – מלך ומלכה בממלכה קטנה
ההקבלה הרוחנית לזה היא מידת החכמה לעומת מידת המלכות. החכמה מאין תמצא, היא מחוברת לאין סוף ומשם מקבלת הארה עצומה. ואילו המלכות מקומה בקצה השני ממש, היא נקודת המגע עם קרקע המציאות על ריבוי הצמצומים והפרטים שבה. ממש כמו שיש את ברק ואור הרעיון בקצה אחד ויש את האותיות שבהן מצמצמים ומביעים את הרעיון בקצה השני, כך הם האיש והאישה האוחזים בשני הקצוות, לכן תכונתה של האישה היא הדיבור, שם אותיות הדיבור שמצמצמות את אור האין סוף להוראות ולמעשים.
בגלל המקום הזה בו נמצאת האישה, היא גם צריכה לפרוק את ליבה ולספר בפרטי פרטים מה עובר עליה ומה חסר לה ומה היא רוצה וכדומה, והבעל הוא שצריך להיות שם ולקבל את כל שטף המילים הללו ולהכיל אותם. אם הוא לא יהיה שם, היא עדיין תצטרך להשמיע את זה – אולי לאמה, אולי לחברה, אבל זה לא יהיה הוא וזה לא יעשה את התיקון השלם. למה, כי זה מכוון גדול מה שהיא מדברת את הדיבורים והוא שומע אותם. כל מערכת אחרת, זה כבר לא זה.
ממש כמו ברק ואור הרעיון בקצה אחד ויש את האותיות שבהן מצמצמים ומביעים את הרעיון בקצה השני, כך הם האיש והאישה האוחזים בשני הקצוות…
רבי נחמן מברסלב פורש לפנינו (ליקוטי מוהר”ן תורה ד – “אנכי ה’”) מערכת שלמה, שבסופה זוכה האדם לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא. כחלק ממערכת זו (שראוי ללמוד את כולה בפנים התורה), כותב רבי נחמן שכאשר אדם עובר על דיבור של הבורא (שזה למעשה הביטוי של המלכות של השם – שמצווה ואנו עושים את רצונו), נחקק צירוף רע של הדיבור שעבר על עצמותיו. על ידי ווידוי דברים לפני תלמיד חכם, שאז האדם מדבר בפועל את אותו דיבור שעבר עליו ומתוודה עליו, יוצא הצירוף הרע הזה מעצמותיו ואז גם זוכה להיכלל באין סוף ולקבל משם הארה לדעתו מאחדותו וטובו יתברך, וזוכה לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו.
הדיבור – פעולה פשוטה אך עצומה שמחברת את בני הזוג ברוחניות ובגשמיות…
כיצד מתקיים ווידוי דברים זה אחר הסתלקות רבי נחמן – הוא נושא שנשפך עליו כבר הרבה דיו. אבל על כל פנים, ישנו דבר שמאוד קרוב לזה שקורה ממש בחיי היומיום שלנו: שיחתה של אישה יהודייה עם בעלה, שבה היא מתנה את צערה ומספרת בפרטי פרטים כל מה שאירע לה, את הרגשותיה ומחשבותיה, ומה שהיא אמרה ומה שההיא ענתה לה, ואיך היא הרגישה וכן הלאה, כמו כן היא מפרטת לו את כל הדברים שהיא ובני הבית צריכים – שזה דבר הקרוב מאוד במהותו לעניין ווידוי הדברים לפני תלמיד חכם.
כאשר האישה מדברת עם בעלה, מתחברת המלכות עם האין סוף ונמשכת לה הארה מהאין סוף ששם כולו טוב כולו אחד, כפי שאומר רבי נחמן בתורה זו, שכך יכולים לזכות לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. המאורעות העוברים עלינו, שייכים לצמצומים של המלכות, וההארה שמאירים אל תוך הצמצומים הללו, לדעת שהם לטובה – מגיעה מהאין סוף.
על הבעל לדעת שהוא משמש במערכת האישית שלו כאותו תלמיד חכם שמשים עצמו כשיריים, ועל ידי ענוותנותו מכפר על העוונות כמו שכתוב “ואיש חכם יכפרנה”. כי הבעל, מכיוון ששייך למידת החכמה, לכן שייך למדת הענווה כי “החכמה מאין תמצא”, ובהכרח שלאדם שיש לו שייכות לחכמה יש לו שייכות גם לענווה, ואם כן, בכל פעם שאשתו מדברת איתו ומספרת לו את כל אשר על ליבה, נעשה בזעיר אנפין התיקון המובא בתורה זו של ווידוי לפני תלמיד חכם ונמתקים הדינים הנאחזים במלכות, ועל ידי זה יכול גם הבעל לזכות לזאת – לשפוך כל ליבו נוכח פני השם ולזכות לכפרת כל עוונותיו, להיות נכלל באין סוף ולהמשיך לדעתו את הארה החשובה: שכל מאורעותיו – זו אשתו – הכל לטובה.