מתכוננים לשבת הגדול, פסח, שביעי של פסח וספירת העומר עם חבורת צפת שמביאה לנו לקט הלכות ופירושים נפלאים מרבי נתן מברסלב על זמנים מיוחדים אלה!
מורנו רבי נתן מברסלב אמר, שהיה רוצה שאדם ילמד בספר ליקוטי הלכות ואז יעשה עבודתו על פי המכוון בהלכותיו, לכן הבאנו כאן ליקוטי כוונות שנלקטו מתוך קונטרס נחמד שנמצא בידינו – “ילקוט הכוונות” שמו. יש לציין שמובאים כאן רק מעט מהרבה עניינים המלוקטים בקונטרס הנ”ל, וזאת מפאת קוצר היריעה.
שבת הגדול
- יכוון כי כל הנסים שנעשו לישראל היה על ידי שהקב”ה המשיך עליהם קדושת שבת, שהוא בחינת התגלות אחדותו הפשוט מתוך פעולות משתנות – וזה בחינת שבת הגדול לפני פסח, ולכן נקרא “גדול” כי זה עיקר גדולתו יתברך כשנתגלה אחדותו מתוך פעולות משתנות (הלכות פריקה וטעינה ד’ מ’).
- יכוון כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי שממשיך השם יתברך השגחה מסוף העולם ועד סופו, וזה בחינת שבת – כי שבת בחינת עלמא דאתי שמשם נמשך ההשגחה, ואם כן כל הניסים של יציאת מצרים נמשכו משבת הגדול, ולכן נקרא “גדול” על שם הניסים שנקראו גדול, כמו שנאמר “ספרה נא לי את הגדולות שעשה אלישע” (הלכות נטילת ידיים ב’ ז’).
- יכוון כי משבת דווקא מתחילה גאולת מצרים, כי משם מקבלים הדעת לגלות את המלכות מתוך ההסתרה, ולכן נקרא “גדול” כי הוא גדול מכל הימים, והזמנים כולם מקבלים קדושתם ממנו (הלכות ראש חודש ג’ א’ ).
ביעור חמץ
- יכוון שחמץ רומז לפגם הדעת ולכן איסורו במשהו (אין לו ביטול – העורך), כי ביטול כל האיסורים הוא על ידי שבת שמקבל מן הדעת, וכשנפגם הדעת אי אפשר לבטל, וכן ביטול הרע הוא על יד אש המשפט, וחמימות הלב (שעל ידי אש המשפט – העורך) הוא גם כן מן הדעת (הלכות פסח א’ ב’).
- כשמבער החמץ יכוון לבער לגמרי כל מיני מחשבות זרות ויזהר מאוד שלא להחמיץ המוח בתאוות והרהורים, כי משם באים כל הפגמים כי הכל תלוי בדעת (הלכות פסח א’ ב’).
- כשמבער החמץ יכוון שהחמץ הוא בחינת, כעס בחינת “כי יתחמץ לבבי”, ובחינת “איש אשר אין מעצור לרוחו” – ועתה צריכים לשמור עצמו מאוד מזה, כי צריכים עתה להמשיך שפע העשירות שבזה תלוי עיקר הגאולה (כי הנפשות שורשם בעשירות) ויזהר לא להפוך העשירות לכעס (הלכות הרשאה ד’ ז’).
- כשמבערין החמץ יכוון לבער כל שמץ של מוחין דקטנות שנמצא בו שמעקם את ליבו, כמו למשל שאומר “הלא אני יודע חטאי ופשעי המרובים”, ומחמת זה אינו מאמין לדברי הצדיק הרוצה לגואלו ולהשיבו להשם יתברך וכן הלאה (הלכות תפילין ו’ ל”א).
עבודת היום
- יכוון להמשיך על עצמו שמחה דקדושה, כי עיקר גאולת מצרים הייתה על ידי שמחה, וכמו שכתוב “בשמחה תצאו” .(ועיקר הגלות היה על ידי עצבות כי היה בסיבת חטא אדם הראשן שנאמר לו “בעצבון תאכלנה”) (הלכות פסח ב’ א’).
- יכוון להמשיך על עצמו אמונת חידוש העולם, דהיינו שהשם יתברך ברא את העולם יש מאין ברצונו והוא מנהיג את העולם כרצונו, כי עיקר יציאת מצרים היה לגלות אמונת חידוש העולם (הל’כות בה”ר ד’ ח’).
- יכוון להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה להתקרב לצדיקים אמיתיים, בחינת רב דקדושה שכבר זכו לברר בשלימות הד’ יסודות, עד שיכולים לירד לתוך הצינורות הרעים ולשברם, עד שיזכו כל המקורבים אליהם גם כן לברר הד’ יסודות לצאת מכל התאוות ומידות רעות, שזהו עיקר גלות מצרים, וכן ירבה בתפילות ותחנונים שיזכה לתורה, לברר פסק הלכה שעל ידי זה מבררים הד’ יסודות (הלכות עשה שליח לגבות חוב ג’ כ”ח).
- בפסח צועקים בתפילה (ליקוטי מוהר”ן ח”א, ר”א).
הכנת הסדר
- כשמכניס השלוש מצות לקערה, יכוון שהם כנגד כהן לוי ישראל, והם כנגד ג’ קווי האמת המאירים לד’ חלקי הדיבור בחינת ד’ כוסות. כי:
- מצה ראשונה כנגד כהן שרומז שם א-ל כידוע בחינת תפילה, כי א-ל ע”ש הכוח ועל ידי תפילה אנו לוקחים לעצמנו הכוח – ולכן על מצה ראשונה מברכים המוציא, כי הברכה בחינת תפילה.
- מצה שנייה כנגד לוי שרומז לשם אלוקים בחינת תורה שניתנה על ידי משה רבינו ע”ה משבט לוי – ולכן הוא עיקר המצה שמברכים עליו “על אכילת מצה”, כי מצה רומזת להלכה פסוקה בחינת תורה.
- מצה שלישית כנגד ישראל הוא בחינת שם הוי’ בחינת שידוכים וזיווגים – ולכן עושים כורך, שכורכין מצה ומרור בחינת חו”ג, שזה בחינת שידוכים (הל’ פסח ד’ י”א).
- יכוון על הסימן של הסדר המתחיל בקדש ומסיים בנרצה, קדש זה בחינת תוקף המוחין שנמשכים בפסח, ואחר כך כל התיקונים הנוראים שעושים, והכל נמשך על ידי נרצה שהוא בחינת רצון העליון שמזכה אותנו משה רבינו ע”ה, לעלות לשם ומעלה הכל משמד לרצון שזה עיקר גאולת מצרים (ועל כן נרצה גימטרייה משה) (הלכות ברכות השחר ה’ י”ט).
עריכת הסדר
קדש – ד כוסות:
- יכוון שהקידוש שהוא בחינת מקרא קודש, היינו שממשיכים הדעת והחסד להמתיק את הכרפס, שהוא בחינת הסתרה ולגלותה (הלכות ראש חודש ג’ ח’).
- כשאומר בקידוש “ורוממנו מכל לשון”, יכוון שבשעת יציאת מצרים זכינו לבחינת לשון הקודש שבו נברא העולם, כי על ידי כל האותות ונתגלה כי בדבר השם נברא כל העולם והוא בחינת לשון הקודש (הלכות חדש ד’ ב’).
- כששותה הכוס הראשונה יכוון שעל ידי זה היין יזכה לתיקון הדעת ותיקון הברית וללחום מלחמת עמלק, שהוא בחינת ההגדה שאומרים אחר כך (הלכות פסח א’ א’).
- יכוון שה – ד’ כוסות הן כנגד המלכות שעולה לקבל הפרנסה מ-ב’ ידיים שבים החכמה ולכן יש ד’ כוסות: מלכות, חכמה, וב’ ידיים, שעל ידי זה מאיר הארת הרצון בשלמות ולכן שותים כוסות של יין, שהוא בחינת יראה כי אי אפשר לקבל הארת הרצון כי אם על ידי יראה (הלכות נטילת ידיים ו’ כ”ד).
ורחץ
- כשנוטל ידיו יכוון שהלילה צריך להמשך מימי הטהרה ביותר (לכן נוטלים פעמיים), שהם בחינת אמונת חידוש העולם (כי מים קדמו לבריאה) שעל ידי זה עיקר הטהרה ועיקר יציאת מצרים (הלכות בר”ה ד’ י’).
- יכוון שהרחיצה הוא מלשון ביטחון (רחיץ בלשון תרגום) והיינו שמראים שאפילו אכילה זאת של מעט ירק (דהיינו הכרפס שבשבילו נוטלים נטילה זו) אין בכוח להמשיך כי אם על ידי ביטחון בחסד השם לבד (הלכות נטילת ידיים ו’ כ”ו).
כרפס
- עיין ב”ורחץ” וזה מובן למה נקרא “כרפס” שהוא מלשון בגדי משי, כי עכשיו ממשיכים עלינו ביטחון גדול ואנו מראים שאנו בוטחים שהכל ביד השם יתברך ושזה המעט ירק הוא חידוש נפלא כמו לבושים יקרים הנקרא כרפס, ואנו בטוחים שהשם יכול לפרנסנו בעושר וכבוד בבגדי כרפס כי הכל בידו, וזה עיקר המתקת המוחין דקטנות (הלכות נט”ח ו כ”ו).
- כשאוכל כרפס יכוון שיזכה להתעוררות תשובה, בחינת “וירק את חניכיו” שהוא בתשובה, כי על ידי התגלות ההסתרה שנעשה על ידי הכרפס זוכים לתשובה (הלכות ראש חודש ג’ ח’).
יחץ
- כשחוצה את המצה לשניים ומניח הגדול לאפיקומן, יכוון שהחלק הגדול מרמז לדעת, ומרמזין שעדיין אנו רחוקים מדעת ועל כן אין אנו רוצים להשתמש עם הדעת כלל, רק מניחים את החלק הקטן הנקרא לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה, כי אנו מתחזקים רק באמונה וצועקים להשם יתברך ומשתוקקים אליו (הלכות גילוח ג’ י”ד).
- כששוברים את המצה יכוון כי עכשיו שאנו זוכים למצה, שהוא בחנית הלכה פסוקה אנו שוברים בקל ומתרצים כל הקושיות שבהלכה בלי שום ספקות ובלבולים (הלכות פסח ד’ י”ב).
מגיד
- יתעורר לומר ההגדה בקול רם, ויכוון שעל ידי זה יזכה לתיקון הדעת (בחינת קול מעורר הכוונה) ולתיקון הברית, ולכן נקרא הגדה בחינת “ויגד לכם בריתו” (הלכות פסח א’ א’).
כוס שנייה
- יכוון שהכוס השנייה רומזת לדיבור של תשובה, כי על כוס השנייה אומרים ההגדה ועיקר יציאת מצריים היה על ידי בחנית עולם הבא, בחינת תשובה (הלכות פסח ד י”ד).
- יכוון כנ”ל לזכות לתיקון הדעת וכו’ ומלחמת עמלק כנ”ל.
רחצה
- עיין “ורחץ” ועכשיו אנו רוחצים עוד פעם, כי אחרי ההגדה שהוא בחינת צעקה ואנחה שמטהרים את הידיים, עכשיו אנו נוטלים ומטהרים את הידיים כדי לזכות לשלמות הדעת, בחינת מצה ומרור ואפיקומן (הלכות ראש חודש ג’ ז’).
מוציא
- כשמברך על לחם משנה יכוון שעל ידי שזכינו לתיקון הברית על ידי אמירת הגדה זכינו לשפע כפול, בחינת לחם משנה (הלכות פסח א’ א’).
מצה
- יכוון כי מצה הוא בחינת דעת, בחינת משה כדאיתא בליקוטי מוהר”ן ח”א, נ”ו (הלכות פסח א’ א’)
- כשאוחז המצה בידו יתעורר מאוד, כי רבינו הקדוש אמר “כשאוחזים מצה ביד אוחזים אלוקות ביד” (שיח שרפי קודש ח”ב נ”א).
- לפני שמברך יכוון להרהר בתשובה על תיקון הברית, כי רביה”ק אמר שמצה שמורה זה מצה עם שמירת הברית (שש”ק ח”ב ל”ז)
- כשאוכל מצה יכוון שה -ה’ הוא ד’ ו-י’ והיינו שממשיכים החכמה והדעת, בחינת י’ לתוך האמונה, בחינת ד’ להחיות את האמונה, אמנם מניחים חלל בין ה-י’ לד’ שאף על פי שזכה להמשיך איזו חכמה, עדיין מחזיק בתומתו כבתחילה (ואינו סותם ח”ו את פתח האמונה שזהו חמץ) (הלכות גילוח ג’ י”ד).
מרור
- כשאוכל מרור יכוון, שהוא בגימטרייה מו”ת שמרמז על אשת כסילות, שמשם התגברות הסטרא אחרא שמבלבלת הדעת בספיקות ומחלוקת, וההמתקה על ידי חרוסת ח”ס רו”ת, בחינת אישה יראת ה’, ומרות יצא דוד שזכה להלכה פסוקה בחינת חסדי דוד (הל’ פסח ד’ ט’).
- כשטובל את המרור בחרוסת יכוון שהמרור רומז על מרירות הפרנסה, שזהו בחינת מרירותא דעלמא שאי אפשר להמתיקו אלא על ידי הצדיק, ולכן מטבלים בחרוסת אותיות ח”ס רו”ת שחס רחמנא עלן בכוח הצדיק, בחינת משיח שיצא מרות ( הלכות ברכות השחר ה’ נ”ג).
- כשאוכל מרור, יכוון שזהו בחינת מרירות שצריכים לסבול כדי לקבל אור הפסח והמצה שהם מוחין גדולים, בחינת הנה לשלום מר לי מר, ולכן מטבילין בחרוסת כי צריכים לידע ולהאמין שהשם יתברך שולח המרירות ברחמנות ולא כפי עוונותיו וזהו ח”ס רו”ת – ח”ס, שחס הקב”ה עליו, רו”ת, שרוה להקב”ה בשירות ותשבחות, דהיינו שיודעין האמת שהכל בחסדי ה’ (הלכות נטילת ידיים ו י”ז).
כורך
- כשכורך המצה ומרור יחד יכוון שהוא בחינת חו”ג, בחינת שידוכים וזיווגים (הלכות פסח ד’ י”ג).
- כשאוכל מצה עם מרור יכוון שמרירות השעבוד, בחינת עניות וחסרון הפרנסה נתהפך עתה לעשירות גדול בחינת מצה, כי חזרו והעלו לישראל כל העשירות שגזלו המצרים (הלכות הרשאה ד י”ז)
שולחן עורך
- יכוון לאכול בקדושה גדולה בבחינת שמחה דקדושה, כי עשרה מיני דפיקין של האדם שהם עיקר חיות האדם מקבלים כוח וחיות מן האכילה, ועל כן צריך שיהיה האכילה בבחינת שמחה, בבחינת עשרה מיני נגינה, כי ה-י’ דפיקין מקבלין חיות מה-י’ מיני נגינה (הלכות פסח ב’ א’).
צפון
- כשאוכל אפיקומן יכוון שהוא נגד קרבן פסח, ויכוון ששחיטת הפסח יכניע שר הטבחים בחינת תאוות אכילה ושתייה, שעל ידי זה זוכים להעלות אותיות הדיבור ולברר ניצה”ק ולאמונה (הלכות חלב ודם ג’ ו’).
- יכוון שהאפיקומן נקרא “צפון” שמרמז לרוח צפונית שהייתה מנשבת בכינורו של דוד, שהוא בחינת הרוח חיים דקדושה, ועל ידי זה נעשה שלימות כל החסרונות (הלכות עושה שליח לגבות חוב ג’ ל”א).
ברך
- כששותה הכוס השלישית והרביעית יכוון שהם בחינת תרין ינקין לחד, דהיינו אמירת הלל שבין שני כוסות (הלכות פסח א’ א’). וכן יכוון כנ”ל לזכות לתיקון הברית וכו’.
הלל
- יכוון שעל ידי תיקון הברית, בחינת הגדה, זכינו לשפע כפולה בחינת לחם משנה שממנו יונק שבת, שהוא בחינת שביתת הרע כדאיתא בליקוטי מוהר”ן ח”א נ”ח, וזהו בחינת שירות ותשבחות שאנו אומרים על שזכינו לנצח מלחמת עמלק, בחינת פגם הברית ולהכניע הרע, ולכן אומרים הרבה שירות ונאמרות בשבת כמו “נשמת” ו”הודו” (הלכות פסח א’ א’).
- יכוון שהכוס הרביעית רומזת לדיבור של מלכות, כי הלל בחינת מלכות, ועל ידי שלמות הדיבור בחינת לשון הקדוש ממשיכים הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול, שעל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות ( הלכות פסח ד’ ט”ז).
- יכוון מאוד באמירת הלל ושאר זמירות, כי על ידי שירות ותשבחות להשם יבתרך בניגון וזמרה, על ידי זה נכנעת מלכות הרשעה ונתעלה מלכות דקדושה שזה עיקר הגאולה (הלכות אפוטרופוס ג’ ב’).
- יכוון כי בשעת יציאת מצריים שנתגלה עליהם השגת אלוקתו יתברך, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא ואז זכו לדעת אותו יתברך ולהודות ולהלל לשמו יתברך, בחינת השיר יהיה לכם כליל התקדש חג שזהו שעשוע עולם הבא, ועל ידי זה הייתה עיקר גאולתם (הלכות פסח א’ א’).
נרצה
- כשאומר “אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב” – יכוון לצאת בזה ידי חובת תיקון חצות, כמו שאמר מורנו רבי נתן (שיח שרפי קודש ח”ב תש”פ).
- יכוון שעל ידי כל התיקונים הנפלאים של כל הסדר זוכים עתה להארת הרצון (הלכות נטילת ידיים ו’ כ”ד).
ספירת העומר
- יכוון בעניין גודל הצעקה מעומק הלב שנוהגים בני ישראל הכשרים לצעוק בשעת הספירה, כי הוא צעקת הלב ממעמקים כדי שנזכה להמשיך עצות עמוקות כדי שנזכה על ידי זה ליטהר מזוהמתנו ומטומאתנו (הלכות ראש חודש ו’ ז’).
- עיקר כוונת הספירה בפשיטות הוא – שצריכים לדעת שימי האדם מנויים וספורים כל יום ויום, והאדם יצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ויום כי אין שום יום הולך לבטלה ח”ו, ואפילו שעה ורגע אחד, בבחינת שבע שבתות תמימות תהיינה, הרומזים על כל חיי האדם שצריכים להיות שלימות בעבודת השם ולא ילך מהם רגע לאיבוד ח”ו (הלכות פקדון ד’ ה’).
- כשסופרים ספירת העומר, יכוון לחפש ולבקש מאוד שנזכה למצוא את הצדיק האמיתי הגדול במעלה שהוא כלול משבעה רועים (ולכן סופרים ז’ שבועות) שיכול לרפאות אותנו מחולינו (הלכלות נזיקין ד’ ט”ז).
שביעי של פסח
- יכוון שקריעת ים סוף היה על ידי מטה משה, שהוא בחינת מט”ט שכלול מש”ס משנה בחינת לימוד פוסקים, שעל ידי זה נבקע ים החכמה וזוכים לתיקון הדעת, ואזי נתחזק האמונה [לכן אחר כך הותר חמץ] (הלכות חלב ודם ד’ ה’).
- יכוון שקי”ס הוא בחינת תפילה בכוח, בחינת “ירעם הים ומלואו” ובחינת “וישב הים לפנות בוקר לאיתנו”, ועל ידי תפילה בבחינת רעמים זוכים לשמחה דקדושה בחינת שמחה על קבלת התורה, ועל ידי זה זוכים לבחינת צדיק מושל (הלכות העושה שליח לגבות חוב ג’ כ”ג).
בואו ליהנות ולהתרשם ממגוון מאמרים מרתקים בנושא חגים ומועדים בקישור הזה! רוצים ליהנות מעוד מאמרים על היום המיוחד בשבוע – שבת? הקליקו כאן!