אולי אתם לא יודעים, אם אתם מתקרבים חדשים, אבל ברסלב של היום היא לא מה שהייתה לפני חמישים שנה… בואו לגלות מה כן היה שם!
המתקרבים החדשים לברסלב אולי לא יודעים, אבל בעשורים האחרונים חלה תמורה בחסידות ברסלב – ברסלב של היום מאוד שונה ממה שהייתה לפני שלושים שנה ובטח ממה שהייתה לפני חמישים שנים ויותר. מצד אחד, זה דבר טבעי והכרחי שיהיה כך, כי כמו שהעולם מתקדם ומשתנה ובני אדם ודעותיהם משתנים בקצב מסחרר כך טבעי שהחסידות, שאחרי הכל חיה ופועלת בעולם הזה ומורכבת מבני אדם, תשתנה בהתאם. אבל מצד שני, ישנם גם שינויים שצריכים התייחסות והסבר ויש כאן בהחלט על מה לדבר ועל מה להצביע, על מנת לעשות קצת סדר בדברים ולתת כיוון למתקרבים החדשים שלא ללכת לאיבוד בשטף המים האדיר שנקרא היום “ברסלב”.
ברצוננו להצביע על נקודת מפנה כלשהי שקרתה בחסידות בשנת תשמ”ט. בשנה זו נפתחה הדרך לאומן אחרי שהייתה סגורה בפני יהודים שנים רבות. הנסיעה גם נעשתה זמינה יותר על ידי התפתחות התחבורה האווירית, דבר שיצר זרם הולך וגדל של נוסעים לאומן. לאחר שאחד מאחרוני זקני ברסלב רבי לוי יצחק בנדר הסתלק מן העולם, נוצר מצב שהסתלקותו והסתלקותם של רוב זקני החסידות חתמו למעשה תקופה מיוחדת בתולדות החסידות, ומכאן והלאה מתחילה תקופה חדשה שמציבה בפנינו אתגרים חדשים ושונים לחלוטין ממה שהיה לפני כן.
השילוב של פתיחת הדרך לאומן ליהודים מכל העולם, ביחד עם הסתלקות וותיקי החסידות שהיו כעין מורי דרך נאמנים, יצרו מצב חדש שבו מצד אחד – נפתחה אפשרות נפלאה להתקרבות לרבינו הקדוש על ידי הנסיעה לציון הקדוש באומן והשתתפות בקיבוץ עם כל התיקונים התלויים בזה, הדפסה והפצה בשלל צבעים של ספרי רבינו ונספחים שונים ועוד, ומצד שני – נפער חור כואב בחסרונם הבולט של מנהיגים המקובלים על הכלל שיש להם כוח לגבש ולשמר את הצורה והמהות של חסידות ברסלב, ולנתב את שטף המתקרבים לאפיקים יציבים ומבורכים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שטף המים לאן?
את מה שקרה מאז ועדיין קורה עד היום בחסידות ברסלב, אפשר להמשיל במשל: מדינה מסוימת הייתה נתונה בבצורת קשה במשך שנים רבות, עד שהכמיהה לכל טיפת מים הייתה בראש מעיניהם של כל תושביה. באותה מדינה היה זורם נהר שכמעט ויבש ובקושי היו מצליחים לדלות ממנו מעט מים כפי ההכרח. והנה, הגיע היום המיוחל, יום של ברכה וישועה, והחלו יורדים גשמים עזים. אך אבוי! ממש אז התמוטט הסכר שהיה משמש לנתב את המים ולשלוט בזרימתם באופן הרצוי והמועיל לבני המדינה, ושטף המים הפתאומי ביחד עם הברכה – הביא גם נזקים. יוצא, שממילא ביחד עם השמחה העצומה על המים המבורכים המצמיחים כל דבר טוב ומרווים את הצימאון, שוטפים ומטהרים, נולדה לה צרה חדשה בצורת נזקים למדינה בנפש וברכוש, קלקול הדרכים וסחיפת אדמות…
הנמשל הוא, שבדורנו אפשרויות ההתקרבות למקור מים חיים רבינו הקדוש זצוק”ל – רבי נחמן מברסלב, הן לכאורה בלתי מוגבלות. “כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח”. שמו של רבינו הקדוש מתפרסם בלי שום צמצום. נסיעות לאומן מתפרסמות בכל מקום, אפילו אצל קבוצות שעד עתה המושג ‘ברסלב’ היה אצלם ‘בבל יראה ובל ימצא’. הדפסת ספרי רבי נחמן מתבצעת בהידור רב יותר ויותר. כללו של דבר, באמת קורה דבר נפלא שלא היה כמותו מעולם, דבר שנושא עמו בשורה ותקווה נפלאה לגאולת ישראל.
בדורנו אפשרויות ההתקרבות למקור מים חיים – רבי נחמן מברסלב, הן רבות וזה נפלא. אך מצד שני, כמה בעיות חדשות התעוררו עלינו שלא שיערום אבותינו?…
ומצד שני, כמה בעיות חדשות התעוררו עלינו שלא שיערום אבותינו? כמה מבוכה בהנהגה, בהתנהלות, במהות ובתוכן – מה זה ברסלב? מי הוא חסיד ברסלב? למי מתקרבים? את מי שואלים? וכן הלאה. ועל הכל – משהו בפנימיות ההרגשה וההתקשרות עם רבי נחמן אבד, ורבים מהמתקרבים נבוכים ומודים בכאב לב שחסרה להם מאוד הרגשת הקשר והחיבור עם רבי נחמן ועם כלל החסידים. ואף בקרב חסידי ברסלב הוותיקים ישנם רבים שבמסתרים תבכה נפשם: איפה החיות הנפלאה של ההתקרבות לרבינו? איפה השמחה העמוקה המשולבת בלב נשבר, המלא בגעגועים לאבא שבשמים? איפה אותה אמת טהורה וזכה שהייתה צועקת מכל תנועותיהם וכל הווייתם של אנשי שלומנו? איפה אהבת החברים המפורסמת?!?
אכן, מציאות חדשה באה לכאן, מציאות שצריכים לדעת איך להתמודד איתה ואיך לקחת ממנה התעוררות והתחזקות, על מנת להמשיך ולשאת את הגחלת הבוערת עד לגאולה השלמה.
בלי מניעות אין נעימות
אחת מההשלכות של ‘העידן החדש’ בברסלב על הקשר שלנו עם רבינו הקדוש ועם כלל חסידות ברסלב היא, ומה שלכאורה נראה כהסתלקות כל המניעות על ההתקרבות לרבינו שהיו מנת חלקם של רוב המתקרבים בדורות הקודמים. זה ברור לעין כל, שביחד עם פריצת ה’סגר’ שהיה על העניין של רבינו, משהו נוסף קרה לנו. לכאורה, איבדנו משהו שהיה תלוי דווקא במחלוקת שעל הצדיק, בקושי העצום ובמחיצות הברזל שעמדו על ההתקרבות לצדיק, לכאורה, איבדנו את המניעות שרק על ידי שמשברים אותן הן נהפכות לנעימות ומכריחות אותנו להתגעגע ,ושוב להתגעגע להתקרבות אמיתית לרבינו בפרט ולחסידות ברסלב בכלל, שעל ידי זה זוכים להתקרב לצדיק ולשאוב מרוח קדשו את כל הטוב שהמציאות הרוחנית יש לה לתת.
אבל זה רק “לכאורה”. במבט יותר מעמיק מתגלה, שלא זו בלבד שלא איבדנו את המניעות כלל, אלא אדרבה ואדרבה, בזה גופא שאיבדנו את אותן המניעות שהיו בחלקם של חסידי ברסלב בשנים שלפני פתיחת הדרך לאומן קיבלנו מניעות חדשות הרבה יותר גדולות ועמוקות!
מניעות בהיפוך אותיות הן נעימות, בלעדיהן אין לנו את הנעימות והמתיקות שמרגישים בחיפוש האמיתי אחרי הצדיק…
עכשיו המניעות הן לא עצם הנסיעה לאומן, אלא אובדן העומק והפנימיות בנסיעה לצדיק. עכשיו המניעות הן לא העובדה ש’מוחקים’ אותך כי אתה חסיד ברסלב, אלא ההיפך, שכל מי שרק רוצה יכול לשים על ראשו את הכתר הנקרא “ברסלב”, או סתם לדבר בשמו של רבי נחמן מבלי לדעת כלל את פנימיות כוונתו. עכשיו המניעות הן לא בגלל שלא מוצאים את כל כרכי ה’ליקוטי הלכות’ במקום אחד או שלא מניחים לך ללמוד בהם, אלא בגלל שלא זוכים לטעום בהם את טעם הגן עדן שרבי נתן מטבריה טעם בהם… (עיין ספר ‘נתיב צדיק’).
כיום, למעשה, יש לנו כחסידי ברסלב את המניעות הכי קשות שהיו מאז קום החסידות, וזה מתבטא בכל התחומים שאין צריך לפרטם כלל כי לב יודע מרת נפשו וכולנו נפגשים בהם הן בחיים הפרטיים והן הציבוריים, הכל נובע ממקום אחד והולך אל מקום אחד – עומק החיפוש להתקרבות והדבקות לרבינו הקדוש.
האזהרה הגדולה של רבי נחמן!
דווקא מתוך החיסרון צועקת התקווה, והפתרון עולה מאליו: כל זה נועד אך ורק לעורר אותנו להתגעגע לרבינו ולשוב לדרך של חסידי ברסלב מאז ומעולם: חיפוש רוח הקודש של הצדיק! להתחיל מחדש להשקיע את כל המשאבים וללכת על ידינו ועל ברכנו כדי ולחפש ולבקש ולמצוא את רוח הקודש של הצדיק, והעיקר הוא “מבטן שאול שיוועתי”.
ואפשר שעל זה כיוון רבי נחמן במה שאמר, שלפני שיבוא משיח יתגעגעו אחריו מאוד – למרות ששמו גלוי ומפורסם, לכאורה, אף על פי כן ודווקא בגלל זה רבינו הקדוש נסתר עוד יותר ויותר, וכל חסיד ברסלב מתגעגע – מתי? מתי אבוא ואראה? מתי אבוא ואראה פני אלוקים? מתי אזכה להרגיש שיש לי אכן רבי חי – הנה הרבי! מנהיג אותי! מפיח בי רוח חיים ומנשב האפרוריות?…
מעתה אנחנו יכולים לקבל הבנה גדולה מאוד באזהרה שהזהיר רבי נחמן בתורה ‘תקעו תוכחה’ (ח’ חלק ב’) – לחפש אחר רוח הקודש של הצדיק האמת שרק על ידי זה זוכין לאמונה ישרה, אמונה אמתית דקדושה, אמונת חידוש העולם וכו’. וחזר רבי נתן על אזהרה זו (בהלכות שלוחין הלכה ה’) וציין שם שרבינו זירז אותו מאוד לכתוב אזהרה זו, ועיין שם בכל ההלכה כמה וכמה מזהיר ומעורר רבי נתן על חיפוש זה בכל מיני לשונות, ומזהיר על זה את הקטנים ואת הגדולים כאחד – אין אחד שפטור מחיפוש זה אחר רוח קדשו של הצדיק שהכל תלוי בזה.
רבי נחמן מברסלב אמר, שלפני שיבוא משיח יתגעגעו אחריו מאוד למרות ששמו גלוי ומפורסם, אולי על זה כיוון הרבי ואולי דווקא בגלל זה רבינו הקדוש נסתר עוד יותר…
לתפוס את העיקר
מעתה גם מובן עוד יותר הלשון החריפה של רבי נתן (שם בהלכה) – שכל הצרות וכל הגלויות וכו’, הכל בגלל שמתרשלים בחיפוש אחרי רוח הקודש של הצדיק. לכאורה, אפשר לתמוה, מה שייך כאן לשון של התרשלות? מילא בדברים הברורים והפשוטים שייך לשון התרשלות, כי הנה הדבר כאן עומד לנגדך ונותר רק לקיימו, והסיבה שאינך מקיימו היא רק בשל התרשלות. למשל: אדם צריך לעסוק בתורה והוא מתרשל בכך. אבל בנקודה זו של חיפוש רוח הקודש של הצדיק, שנראה ששייכת לבני עליה, ולכאורה דבר זה מופשט והרבה לא מבינים בדיוק מה נדרש מאיתנו, וזה גם דבר שלא מפורש בתורה והוא עמוק ודק – מדוע כאשר אנחנו חסרים בזה זה נקרא התרשלות?
אבל באמת באמת, זה גופו של העניין שרבי נתן רצה להדגיש לנו, שבחיפוש אחר רוח הקודש של הצדיק תלוי הכל וזה הדבר העיקרי שצריך להיות לנגד עינינו תמיד, כי כשלא מחפשים את רוח קדשו משה יכולים לבוא לטעויות קשות ולחורבן גמור ר”ל. ממילא אחרי שהודיע אותנו כל זאת, חייב כל אדם באשר הוא שם לחפש את הדרכים ולעסוק בחיפוש זה, גם אם הן נסתרות ממנו, כי העובדה שמחפש את הדרכים לכך הן גופא התחלת החיפוש וחלק מהחיפוש.
כאשר יתפשט החיפוש הזה בקרב חסידי ברסלב “החדשים” בוודאי יתהפך הכל לטובה, ונזכה לקבל את כל השטף העז של התגלות ופרסום שם רבינו הקדוש בכלים נאים ומתוקנים לחיים ולברכה, ונרגיש באמת את הזכייה והאושר שבלהיות נקרא על שם רבינו הקדוש, ואת ההרגשה הזו נאיר בהצלחה לכל אחינו ולכל העולם, עד שנזכה לגאולה האמיתית ברחמים אמן.
“…אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵין דּוֹר יָתוֹם מִן הָאֱמֶת לְגַמְרֵי, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל עֵת נִמְצָאִים תְּמִימִים וּכְשֵׁרִים קְצָת הַחָסִים עַל נַפְשָׁם הַחֲפֵצִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר – “הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן. וּלְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה וְכוּ’” (יְשַׁעְיָה מא), שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל לֶחֶם וּמַיִם שֶׁל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י שָׁם. עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם מִגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים עַד קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים, עֲלֵיהֶם צְרִיכִים לְהַזְהִיר וּלְהַזְכִּיר אַזְהָרָה זֹאת אֲלָפִים פְּעָמִים שֶׁיִּזְכְּרוּ מְאֹוד בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ”ל שֶׁיּוּכַל לְתַקְּנָם בֶּאֱמֶת לָנֶצַח. וְעִקיָּר הוּא הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְכוּ’ וְכַנַּ”ל…” (הלכות שלוחין, הלכה ה).