בית של זוגיות ומשפחה אוהבת הוא החלום של כל אדם, אבל איך עושים את זה? את הסוד הזה מגלה לנו רבי נחמן מברסלב!….
לכל אדם יש נקודות ציון בחיים. נקודות בהן התחיל איזו התחלה חדשה או עשה מפנה משמעותי בחייו. לכל התחלה כזו הייתה מחוברת מטרה אליה רצה להגיע, לכן אזר את כוחותיו והתחיל ללכת בדרך אל אותה מטרה. לפעמים, המטרה התגלתה כחזיון שווא ותעתועים ואז, אחרי שאסף את שבריו, הגיע שלב של איתורה של מטרה אחרת שנראית נכונה יותר, ושוב התחיל משהו חדש. הכלל הוא – שתחילת הדרך תמיד מחוברת לסופה ולעולם כאשר מתחילים ללכת, זה רק בגלל שרואים את סופה ותכליתה של הדרך.
אבל לפעמים, המטרה אליה אנו חותרים היא כל כך יקרה ונשגבה והדרך אליה כל כך ארוכה ומלאת אתגרים, עד שתוך כדי ההליכה אנחנו שוכחים למה בכלל התחלנו אותה. לאן בכלל הייתה התכנית אמורה להגיע? השכחה הזו עלולה להסיט אותנו לחלוטין מהדרך הטובה בה בחרנו. האתגרים הרבים עלולים להפוך למטרות בפני עצמן ולהעסיק אותנו כל כך, עד שלא יישאר זכר מהדבר הטוב שהתחלנו לעשות.
אחת הדוגמאות המצויות ביותר היא כאשר אדם מקים בית. זוהי נקודת ציון בהחלט משמעותית, נקודה שבתחילתה כל אחד ממחיש לעצמו את הדבר הגדול שהוא עומד לעשות – להקים בית בישראל! בית של שלום ואחווה, של נתינה ואהבה. בית בו יגדל הדור הבא שאנו מקווים שיהיה טוב ומושקע יותר, ויביא לעולם טוב יותר.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כך מתחילים להתקדם לצעדים המעשיים למימוש החלום הנפלא והאמיתי הזה, ופתאום זה הופך לרשימה של מטלות וטרדות. לצד החיבור הלא פשוט שמתחיל להתרקם, מצטברים פרטים רבים – למצוא אולם חתונות, לשלוח הזמנות (לא לשכוח את…), למצוא דירה ו… ואוו! מה זה המחירים האלה??? ועל הריהוט ושאר תכולת הבית עוד לא התחלנו לדבר… טוב, נאמר שעברנו את זה איכשהו בלי לשכוח את המטרה המקורית, והנה, הקמנו בית וזה מתחיל. אבל אז יש דבר חדש שנכנס לתמונה וקוראים לו “שגרת הזמן”. הדרך הרי ארוכה ומורכבת מהמון ימים, שבימים הללו יש הרבה שעות ובשעות הללו יש הרבה מאורעות, הפתעות, טרדות, שעמום, חלישות הדעת, דאגות ומה לא… פתאום מתחילות הרבה “ריצות” אחרי מטרות משנה, מטרות שהן רק “הכנה למצווה”, ואז יכולים ממש ללכת לאיבוד ולשכוח לגמרי מה הייתה כאן המטרה העיקרית “בשביל מה התחתנתי?”
רבי נחמן מברסלב נתן לנו מתנות רבות, אבל אחת היקרות שבהן היא ההתבודדות (התפילה האישית, השיחה המתוקה עם בורא עולם בשפה שלנו), כמו שהעיד עליה רבי נחמן בעצמו ואמר: “התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל!” ואחת מן המעלות הנפלאות של ההתבודדות היא – שהיא מאפשרת לנו לעצור ולהיזכר – למה בכלל התחלתי את המסלול הזה? ומה הייתה המטרה המקורית?
כמו שצוין לעיל – המטרה וההתחלה ממש דבוקות זו בזו, שהרי המטרה היא שיצרה את ההתחלה, ועל ידי ההתבודדות היומיומית אנחנו זוכים להשאיר את ההתחלה ואת המטרה מחוברות וחזקות. וכשכל יום מיישבים את הדעת ונזכרים למה התחלנו ולאן רצינו להגיע, כל מה שבאמצע מקבל את מקומו הראוי לו כאמצעי ולא כמטרה בפני עצמה. זה נכון לגבי מטרות קצרות מועד וזה עוד יותר נכון לגבי מטרות ארוכות מועד – ככל שנזכה להשאיר את תחילת המחשבה ואת סוף המעשה דבוקים זה בזה, כך כל הפעולות שיהיו באמצע מכורח ההכרח יהיו משועבדות למטרה ולא ישעבדו אותנו אליהן.
התבודדות היא מעלה עליונה מן הכל ואחת המעלות הנפלאות שלה היא – שהיא מאפשרת לנו לעצור ולהיזכר למה בגלל התחלנו את המסלול בו אנו צועדים…
אנשים בעולם אוהבים לומר, “אני עובד בשביל לחיות ולא חי בשביל לעבוד”. זה פתגם יפה, אבל כדי שהוא יהיה ישים ומעשי צריכים להגדיר קודם כל בשביל מה אני חי…
“לכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחר, גבוה מעל גבוה” – כך כותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן יח). החיים עצמם הם דרך שמתחילה בלידה ונגמרת ביום האחרון. התחלנו את הדרך הזו על מנת להגיע אל מטרה חשובה מאין כמוה – עולם הבא. זו התכלית של כל התכליתיים, שהדרך אליה רצופה בפרטים רבים מספור שאמורים לשרת את התכלית הסופית, ולא רק שהם משכיחים לנו את התכלית הסופית אלא שהם מסתירים אותה מלכתחילה – אף אחד מאתנו לא זוכר את ההחלטה שלו לצאת לדרך זו בהיותו עדיין נשמה בעולם העליון, ולא את המטרה שלשמה הוא יצא לדרך שהיא העולם הבא. העולם הבא הוא נשגב מבינתנו וגם אם הנשמה שלנו יודעת מהיכן היא באה ולאן היא הולכת – בגשמיותנו אנחנו לא זוכים להשיג זאת.
היחידים שמשיגים את התכלית הם הצדיקי אמת, והם יכולים להאיר אותה בלב המקורבים אליהם – בנו. אבל בתנאי אחד – שבכל פעם שאנו באים לכלל כעס לא נעשה חס ושלום שום מעשה של אכזריות תוך כדי הכעס, אדרבה, נמתיק את הכעס ברחמנות. כלומר, נפר את הכעס ונהפוך אותו לרחמנות ונתנהג ברחמנות כלפי מי שמכעיס אותנו. לא קל, אבל כאשר ננהג כך יאירו לנו הצדיקים את ההשגה שהם משיגים את עולם הבא, ואז יהיו כל המעשים שלנו משועבדים לתכלית האמיתית ולא יפריעו לנו להשיג אותה, כמו שהובא לעיל – שכאשר זוכרים למה התחלנו את הדרך – ובמקרה זה, למה אנחנו חיים – המטרה ותחילת הדרך מתאחדות ונותנות למעשים שיש בדרך להיות במקומם ולא להפוך לתכלית בפני עצמם.
נקודת ההתחלה מסייעת לנו לנתק עצמנו מהכעס ולהשקיע בזוגיות ובמשפחה בצורה נכונה ושקולה…
ועיקר המקום להפר את הכעס ברחמנות הוא הבית. כאן נכנס מן מעגל שכזה, שככל שנזכור יותר את התכלית כך התכלית של הבית תהיה גם היא במקומה, וממילא נוכל בקלות לשבות את הכעס ברחמנות. שהרי, עיקר הכעס בא כאשר שוכחים את תכלית הבית ונעשים מרוכזים ומוטרדים מדבר חולף שמוביל אותנו להיות קצרי רוח. אבל כשזוכרים היטב את התכלית, קל מאוד לשבור את הכעס ולהפוך אותו לרחמנות. מצד שני, כשכועסים לא זוכים שהתכלית האמתית תאיר לנו וממילא נפגמת גם תכלית הבית, ואז שוב, קשה לשבור את הכעס. ואם כן, היכן ההתחלה?
ובכן, נקודת ההתחלה היא סוד שאי אפשר לבאר, אבל מכיוון שאחרי הכל כבר נפגשנו במושגים הללו, אם ברגע קריאת מאמר זה או בתורה י”ח עצמה שבליקוטי מוהר”ן, זה סימן שכבר נעשתה איזו התחילה בעניין, וכל שעלינו לעשות הוא להמשיך לגלגל את הגלגל לכיוון הנכון. כלומר, להתאמץ להפר את הכעס ברחמנות, ואז כשנזכה לעשות כך אפילו מעט התכלית הסופית תאיר לנו, ועל ידי זה תהיה לנו עזרה בניסיון הבא להפר עוד יותר את הכעס ברחמנות, וכן חוזר חלילה, עד שנזכה לשבור את הכעס לגמרי ותאיר לנו התכלית באור צח ובהיר, כך נזכה שכל הדרך שלנו בעולם הזה תהיה מוארת באור התכלית ושום דבר לא יוכל לבלבל אותנו ולהטות אותנו מהדרך שהתחלנו בה ביום היוולדנו, ולהגיע אל התכלית הטובה ביומנו האחרון לאחר אורך ימים ושנים.
וההתבודדות, היא שמובילה אותנו לכל הדבר הנפלא הזה. בפרק זמן זה של היום (לפחות שעה, כפי שאומר רבי נחמן) נודה לבורא עולם על הזוגיות, על הבית ועל הילדים ונזכור למה התחלנו את כל זה. במפגש היומי נתפלל ונבקש לזכור את התכלית, נבקש להפר את הכעס ברחמנות ונתבונן מה הם הדברים המביאים אותנו לידי כעס ולמה באמת אנחנו צריכים לרחם על מי שמכעיס אותנו – בפרט בבית…שם נבקש על התקרבות אמתית לצדיקי אמת הדבוקים בתכלית שיש להם את הכוח להאיר גם בנו השגה זו.
רבי נחמן מברסלב מביא בתורה זו את הדוגמה של בניית בית. כי כפי שראינו, הבית שאנו בונים הוא הראשון שמרוויח מהמהלך הנפלא שהצדיק מגלה לנו, ואנו וכל בני הבית יכולים לחיות בצורה זו חיים של שמחה ודבקות ולממש את המחשבה הראשונה של בניין הבית – להקים בית בישראל! בית של שלום ואחווה, של נתינה ואהבה, בית שבו יגדל הדור הבא שאנו מקווים שיהיה טוב ומושקע יותר ויביא לעולם טוב יותר, אמן.
(מבוסס על דברי רבי נחמן מתוך ליקוטי מוהר”ן חלק א, תורה י”ח “קרטליתא”).