“איזה תיקון!” ו”עוברים!” כולם יודעים מה זה אומר באופן כללי. אבל מה זה באמת אומר בשפת הברסלב?
אחד הדברים הכיפיים והגדולים בלחיות בסביבת חסידי ברסלב הוא, השפה הרוחנית המשותפת המושרשת במשנתו של רבי נחמן מברסלב שכולם, פחות או יותר, מכירים. יש משהו מקל עד בלתי נתפס בלהיתקל בחברה שאחרי ששאלה לשלומי מבינה בדיוק למה אני מתכוונת כשאני מחייכת, מרימה את הגבות ואומרת בעייפות מצטברת “עוברים!”
“עוברים!” כולם יודעים מה זה אומר. אבל מה זה באמת בשפת הברסלב? “בימים אלה אני עוברת משהו קשה, אבל היי, האם זאת לא המשמעות של להיות עברי? כי כמו אברהם אבינו, בעזרת השם, אני גם אעבור לצד השני ולא אאבד את האמון. אתגבר על האתגר הזה ואמשיך כמו גדול הלאה! (להרחבה בנושא ראו ליקוטי מוהר”ן א, סד, אם תשתמשו בפירוש נעימות נצח תגלו כמה השיעור המורכב הזה מרתק ומפעים!)
אולי גם זה יעניין אתכם:
או, דמיינו לכם איזה אסונצ’יק קטן (ובואו נשאיר אותו קל וקטן, אם כי הכלל הזה חל גם על ‘אסונצ’יקים’ מהסוג הגדול) למשל, מראה שנשברה, ביצה שנפלה על הרצפה חמש דקות לפני ששבת המלכה נכנסת, החשמל פסק ללא סיבה נראית לעין ולא חזר למשך שעה-שעתיים, הילד בדיוק נפל ושתי השיניים הקדמיות שלו בפעם החמישית נפגעות (או שזה רק בכלל שהוא הילד החמישי?). או כמו שאומרים, ד. כל התרחישים קרו בו זמנית.
אז מה אנחנו, חסידי ברסלב, אומרים?
“איזה תיקון! איזה תיקון!”
איזה מה?!?
איזה תיקון.
בימים אלה אני עוברת משהו קשה, אבל היי, האם זאת לא המשמעות של להיות עברי?
מידת הדין נשלחה משמים כדי לפרוע את מה שאני חייבת לתקן בנשמה שלי. אז במקום לבכות על המיני טרגדיה שלי, אני רק יכולה לאשר את מה שהוא אמת: זה התיקון הפרטי שלי. זה חלק בלתי נפרד ממה שהנשמה שלי צריכה לעבור כדי שהיא תגשים את ייעודה הסופי.
אני אומנם מדברת על זה בקלילות, אבל כמובן שזה נכון גם לדברים גדולים יותר… כמובן שמן הראוי לא להקל ראש באירועי חיים של מישהו אחר. בעניינים שלנו באופן אישי אפשר לעשות את זה כדי לקבל את הדברים בצורה יותר רגועה ועם יותר פרופורציות. בכל מקרה, אני שומרת על הזכויות המלאות להקל בדברים הקשורים אלי, קטנים או גדולים, ולצחוק עד היום האחרון, כפי שרבי נתן מברסלב מלמד באופן בלתי נשכח על אותה אשת חיל, שהיא בעצם כל נשמה יהודייה אמיצה.
רבי נתן מלמד אותנו, שברוב המקרים הכעס הפרטי שלנו בא על תיקונו כאשר נבין כמה מינורי הוא ייראה ארבעים שנה אחרי ההלוויה שלנו… העניין הוא שלא כולם מוכנים להשתמש בזה כאמצעי (שנמצא יעיל מאוד) לריכוך מתחים והפגת כעסים. יש אנשים שחושבים (בטעות כמובן) שאם הם ישחררו קיטור על כל מי ומה שנמצא לידם זה יפתור להם את הבעיות. ממש לא.
בכל מקרה, ככה זה בחיים – כל מסע שלנו, בין אם הוא רוחני ובין אם הוא פיזי, אנחנו חווים חוויות מתקנות ממש, כאלה שעוזרות לנו לתקן דברים שעשינו לא נכון או ללמד אותנו איזה מסר מאלף בהמשך. לי, למשל, זה קרה לא מעט במסעות הנפלאים שאני אוהבת לעשות לציונו של רבי נחמן באומן.
באחת הנסיעות איבדנו את האוטובוס שלנו, בנסיעה אחרת הייתה דליפה של גז דווקא בשבת, באחרת המזוודה שלי לא הגיעה, ובאחרונה – איבדתי את הקול שלי ולא יכולתי ללמד או לשיר. טרגי, נכון?
הכעס הפרטי שלנו בא על תיקונו כאשר נבין כמה מינורי הוא ייראה ארבעים שנה אחרי ההלוויה שלנו…
(קרדיט תמונה ראשית – (Editorial credit: Rokas Tenys / Shutterstock.com
אגב, עם כל אחד מהתיקונים האלה (ואחרים גדולים יותר שלא הזכרתי) ראינו גם ניסים גלויים. עם זאת, תמיד כל ה”איזה תיקון” למיניהם כוללים בתוכם מסר עמוק והכרחי לי או לסובבים אותי, כזה שגורם לי להרגיש שאני חלק מתוכנית ריאליטי קוסמית בשם “תיקון מעוצב”…
וכך מתברר אחרי כל תיקון כזה שהטרגדיות הן לא באמת טרגדיות, למרות שכשהן קורות זה נראה מבהיל ונורא ממבט הראשון. אבל ממבט שני דברים מתחילים להתבהר והכל מסתדר ובא על מקומו.
כשחזרתי מהמסע האחרון מאומן, הגעתי הביתה בסביבות 4:30 לפנות בוקר רק כדי למצוא: את הילדים שלי ערים וחוגגים בשעה כזאת! הילד הקטן לבוש בסוודר גולף ורוד של אימי וזוג גרביונים מצמר בצבע כחול פסטל על רגליו. הבית היה על גלגלים (יותר מהרגיל), וכששאלתי אם אבא בסביבה או אולי מתחת להר הכביסה שהיה על הספה, כדי שיעזור לי להעלות את המזוודות הבית, הבכור שלי תפס אותי ביד ואמר לי “אמא, אולי כדאי שתשבי…”
בשלב הזה קיבלתי את הידיעה שאחד הילדים שלי נמצא בבית חולים מאז יום שישי (כשחזרתי היה יום שני) לכן אין אבא בבית, גם לא מתחת להר הכביסה שעל הספה.
איזה תיקון!
תודה לא-ל, הילד השתחרר, הוא בריא וכולם בסדר.
התיקונים ימשיכו, בפרטיות בכלליות, ולטובה כמובן. עם זאת, הרצון שלי הוא לדעת איך לזכור כמה טוב מקיף אותנו, שאנחנו חיים בעולם שכולו תיקון אחד גדול ושאנחנו שותפים לתיקונו. וגם, שאף אחד מכל הדברים האלה באמת לא ישנה לי משהו ארבעים שנה אחרי ההלוויה שלי…
“כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא…” (ליקוטי מוהר”ן חלק א, ד) אומר רבי נחמן מברסלב ומרגיע אותנו (אותי מאוד, בכל אופן), כי הקב”ה מנהל את העולם מטוב אל טוב. כן, יותר טוב ממה שהוא היה בעבר(גם אם זה לא נראה לנו.
וזהו.
עוברים!
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.