השבוע פרשת שמיני פרשה שמלמדת על היום השמיני, בו הסתיימו שבעת ימי המילואים, בהם נחנך המשכן ונערכו הכנות מיוחדות לקראת העבודה בו.
עד לאותו יום, משה רבנו היה זה ששירת במשכן.
ביום השמיני אהרן הכהן נכנס לתפקידו, ומאז רק בני אהרן, הכהנים, יכלו לשרת במקדש.
הפרשה מתארת את הקרבנות שהקריבו אהרן ובניו עם כניסתם לעבודת המשכן, ואת מה שנדרשו לעשות כדי לחנוך את הכהונה לדורות.
הטרגדיה של נדב ואביהוא
בלב השמחה וההתרגשות של חנוכת המשכן, אירעה טרגדיה קשה:
נדב ואביהוא, בניו הבכורים של אהרן, הקריבו “אש זרה” – כלומר דבר שלא נצטוו בו – ונפטרו מיידית לפני ה’.
המדרש משווה את גדלותם של נדב ואביהוא למדרגתם של משה ואהרן! ובכל זאת – אין אפליה:
“אין משוא פנים בדין.”
כאשר אדם עושה דבר שאינו נכון, גם אם הוא בדרגה הגבוהה ביותר – עליו לשלם את המחיר.
הגמרא מסבירה שהם שתו יין לפני העבודה במשכן, וזה מה שגרם למפלתם.
מכאן למדו חכמים:
שאם ברצונך לעבוד את ה’, עליך להיזהר לא להיסחף אחרי התענוגות של העולם הזה.
אולי יעניין אתכם גם:
נדב ואביהוא – הכוח של קשר עמוק בין תלמיד לרבו
טעית? לא נורא אפשר לתקן – פרשת שמיני
לשמוח, אבל באמת! – פרשת השבוע שמיני
ההבדל בין הנאה לתאווה
חשוב להבהיר:
היהדות אינה דורשת מאיתנו פרישות מוחלטת. צריך לאכול, צריך לשמוח, וצריך להביא ילדים לעולם.
אך יש הבדל עצום בין להנות מהשפע שיש בעולם – לבין להתמכר אליו ולשקוע בו.
להנות – זה בסדר ואף רצוי. להיסחף – זה מסוכן.
ההבדל בין להנות לבין לשקוע בתאוות, מתבטא בהרגלים הפשוטים ביותר:
האם אני אוכל רק עד שאני שבע – או שאני אוכל עוד ועוד “סתם כך”?
האם אני משתמש בכסף שקיבלתי בתבונה – או שאני נשאב, ורודף אחרי הכסף עוד ועוד?
הקשר בין התזונה לקשר עם ה’
אחרי הסיפור עם נדב ואביהוא, התורה עוברת לפרטי דיני הכשרות:
אלו בעלי חיים, עופות ודגים מותר לנו לאכול, ואילו אסורים – דיני הטהרה והטומאה, ואיך שמירה על תזונה טהורה משפיעה על הנפש.
רבי נחמן מלמד (ליקוטי מוהר”ן, תורה י”ז):
המאכלים שאדם אוכל משפיעים על רוחו ונפשו, כאשר אנו מקפידים על אכילה כשרה, אנו מכניסים לתוכנו טהרה.
כאשר ח”ו לא, – אנו מכניסים טומאה, שתשפיע על הדיבור, על המחשבה, ועל הדרך בה נחווה את המציאות.
האר”י הקדוש מסביר שיש ארבעה שלבים בבריאה:
דומם, צומח, חי, מדבר
כשאדם אוכל כשר – הוא מעלה את הניצוצות הרוחניים שבו מדרגה לדרגה, עד מדרגת האדם – “המדבר”.
העניין איננו האם האדם צמחוני או אוכל בשר, אלא המודעות למה שהוא אוכל ולמה שהוא מכניס לגופו.
כשרות וטהרה – בשביל חיים טובים יותר
הרבה פעמים אנשים חושבים:
ההלכות כל כך קשות! למה צריך להגביל את עצמנו כ”כ? למה אי אפשר פשוט להנות?
אבל התורה עצמה אומרת:
“כי אני ה’ המעלה אתכם מארץ מצרים…”
רש”י מבאר: לא רק “הוצאתי אתכם” – אלא “העלתי אתכם”. הרים אותנו לקדושה גבוהה יותר.
לא כדי לגרום לנו סבל אלא בשביל לאפשר לנו לחיות חיים טהורים יותר, נכונים יותר, ומחוברים יותר.
כשאדם אוכל משהו לא כשר, הוא מכניס לגוף שלו טומאה – וזה משפיע עליו, גם אם אינו רואה זאת מיד.
אבל כאשר הוא מקפיד על כשרות, משתדל לאכול אך ורק טהור ונקי – הוא מזכך את גופו, את נפשו, ואת המחשבה שלו.
העבודה הזו אינה פשוטה, אך היא הדרך להיות איש כשר וטהור – לא רק בגוף, אלא גם בנפש.
מי ייתן ונזכה כולנו לשמור על טהרת הגוף והנפש, לאכול נכון, לחשוב נכון, ולדבר נכון,
ולזכות לגאולה השלמה, לבניין בית המקדש, ולבואו של משיח צדקנו במהרה בימינו.
אמן.
