מסעותיו של היהודי אינם גאוגרפיים בלבד, הם רוחניים. פרשת מסעי מונה את ארבעים ושתיים המסעות של בני ישראל במדבר.
המדרש מלמד שכנגד כל מסע – יש אות אחת בשם בן מ״ב אותיות של הקב”ה.
חז”ל מסבירים שכל המסעות האלו היו כפרה על חטא העגל, שהתחיל במילים: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל”. כדי לתקן את “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ” – התורה פותחת כאן ב“אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל”. כל תחנה הייתה חלק מתהליך התיקון הרוחני של העם.
האמונה – תרופה לעבודה זרה
רבי נתן מברסלב מסביר שבימינו אין לנו עבודה זרה גשמית, אבל ישנו שורש של עבודה זרה עמוק לא פחות, וזה חוסר באמונה וביטחון. כאשר יהודי עוזב מקום תורה כדי לחפש פרנסה, ונוסע למקומות רחוקים וריקים מרוחניות – לעיתים זה נובע מפחד פנימי, אולי ה’ לא יוכל לפרנס אותי כאן?
אבל אמונה אמיתית היא לדעת שה’ זן ומפרנס את כל הברואים – אפילו את התולעת הקטנה ביותר. קל וחומר את מי שבוטח בו באמת.
יהודי שבוטח בה’ חי בשלווה. אין לו חרדה או לחץ. הוא מבין שההצלחה והפרנסה לא נובעות רק מכישרון או מאמץ – אלא מחסד עליון. וכדי לזכות לחסד הזה, עליו לבנות כלי – שזה ביטחון פנימי, שקט ואמונה.
אולי יעניין אתכם גם:
פרשת מטות מסעי – המחשבה היא תחילתה של הפעולה
יש לי כוח להתגבר – פרשת השבוע מטות מסעי
להשיב ממוות לחיים על ידי דיבורים – פרשת מטות מסעי
רבי נחמן אמר שמלמד שיוצא מהעיר כדי ללמד במקום אחר – דומה לשפחה כנענית. ביטוי קשה מאוד, שמרמז על ירידה רוחנית עמוקה. כמובן, כמו בכל דבריו של רבינו, יש כאן סודות ועמקויות שאיננו מבינים לעומקן. אך ההשוואה מדגישה את הסכנה שביציאה ממקומך הרוחני.
הגמרא אומרת שאדם שעוזב את ביתו נקרא “פלג גופא” – חצי גוף. אפילו אם הוא נשוי, כאשר הוא נוסע ומשאיר את אשתו מאחור – הוא חוזר להיות חצי נשמה. הנישואין מאחדים מחדש את חלקי הנשמה, והפרידה – בעיקר אם היא ממושכת או מיותרת – יוצרת פגיעות רוחנית חמורה, שעלולה להוביל לנפילה ולחטא.
המקור האמיתי של הפרנסה – אמונה וביטחון
רבי נחמן הדגיש שוב ושוב: פרנסה מגיעה מאמונה וביטחון, ולא מ“כֹחִי וְעֹצֶם יָדִי”. לא מתחכום או מומחיות. הפסוק אומר: “וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ” – ה’ הוא שמפרנס את כולם,
יש מי שחושב שיוכל להרוויח יותר על ידי עבירה – כמו לעבוד בשבת. אך בכך הוא לא רק עובר על איסור חמור, אלא גם פוגע במקור הברכה שלו. לא רק שהוא מפסיד מבחינה רוחנית – אלא גם בפרנסה יינזק. ה’ אינו זקוק להמתין לעולם הבא כדי לשפוט – גם בעולם הזה אפשר לראות את התוצאות.
יהודי שבוטח בה’ חי בשלווה. אין לו חרדה או לחץ. הוא מבין שההצלחה והפרנסה לא נובעות מכישרון או מאמץ, אלא מחסד עליון. וכדי לזכות לחסד הזה, עליו לבנות כלי – שזה ביטחון פנימי, שקט ואמונה.
מי שמקיים את רצון ה’, שומר מצוות, ומאמין בהשגחתו – ימצא חן בעיני ה’. הוא יזכה לברכה גדולה יותר מאשר זה שרודף אחרי פרנסה בדרכים עקלקלות. אדם שיש לו ביטחון – לא ירגיש צורך לעזוב את משפחתו, קהילתו או ערכיו למען “הזדמנות עסקית”. הוא יישאר במקום של תורה וקדושה, וימשוך ברכה דווקא משם.
יציאה לצורך פרנסה – אם זה למכור, ללמד, או לפתוח סניפים במקומות מרוחקים – משקפת חיסרון באמונה. זה לא רק סיכון – זו פגיעה רוחנית ממשית. רבי נחמן לימד שזהו חטא של ממש, המבטא חוסר ביטחון.
המפתח האמיתי לשפע
המפתח האמיתי לשפע גשמי ורוחני מצוי בפסוק: “וּבֵרַכְךָ ה’ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה”. היהודי מצוּוה לעשות את ההשתדלות הבסיסית, אך מיד לאחר מכן – לרכז את הלב כולו אל הקב”ה: בלימוד תורה, תפילה, וחסד. אלו הם הכלים לקבלת שפע מהשמים.
אמונה וביטחון אינם רק תכונות טובות – הם צינורות רוחניים ממשיים שדרכם שופע שפע אלוקי.
יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה ובביטחון, להידבק בדברי ה’ ובדברי צדיקיו, ומתוך כך לראות בנפילת שונאי ישראל, בגאולת עם ישראל, ובבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן ואמן.
